עיר בגשם – פוסט חג מולד וערב השנה החדשה

"באור ובגשם העיר מסורקת.
היפה באמת – היא תמיד ביישנית.
אלך נא היום, עם בתי הצוחקת,
בין כל הדברים שנולדו שנית." (נתן אלתרמן, "שדרות בגשם" מתוך "כוכבים בחוץ")

DSCF2630

בנעוריי, אהבתי לראות את אורות העיר בערב לאחר הגשם. האוויר נראה והרגיש טרי, וטיפות הגשם נצצו באור יקרות. ברגעים האלו, התחושה שלי היתה שהכל אפשרי וכמו בשיר, הכל נולד בשנית ורואים את אותם הדברים אך משהו במבט משתנה, בפעם השנייה.
אני חושבת שעיר אחרי גשם בערב היא מהמראות הכי שובי לב. יש משהו באורבניזם הזה שמשווע לעיתים לאיזו שטיפה ואני חוזרת שוב לדוגמה מתוך הסרט "נהג מונית" שהזכרתי כבר בפוסט אחר, אך הפעם מזוית אחרת. הייחול הזה שהרחובות ישטפו, הוא ייחול שמשותף למין האנושי, לא משנה באיזה זמן ובאיזה מקום. זהו ייחול אוניברסלי – מים כמטהר האולטימטיבי.

אם פעם הנוף המיידי שלי היה מרכז חורב ואחוזה, היום הוא בדרך כלל הדר והעיר התחתית. ויש סיבה שחודש דצמבר הוא האהוב עליי ביותר, בהקשר לחיפה.
פסטיבל "החג של החגים" הוא פסטיבל שרץ בחיפה כבר 19 שנה. אך רק בשנים האחרונות הוא התרחב, נחגג גם בשעות החשיכה ובימי חמישי ושישי (ולא רק בשבת) וממש מעטיר על העיר מיופיו וחינו. אנשים מכל הארץ, כל שכן מחיפה, באים להרגיש את האווירה החו"לית של חג המולד וראש השנה האזרחית.
וכן, האמת שאין לנו במה להתבייש. יש לנו שווקי חג מולד, עצים ותאורה מכובדת מאוד, הופעות ואירועים בשפע וסובלנות כיאה לעיר בעלת דו-קיום בין נוצרים ומוסלמים ויהודים ובין חילונים לדתיים.

רציתי לסקר את האירועים בזמן שקרו, אך היו כל כך הרבה מהם. אז החלטתי לספר איך אני חגגתי באופן אישי את חג המולד וערב ראש השנה החדשה וכמובן יש המלצות על מקומות בילוי שווים, סיקור אירוע תרבות ואיך לא, המלצות על אוכל 🙂 כל זה מלווה בהמון תמונות – רק כדי להראות לכם שאפשר לדמיין שאתם באירופה ואפילו תאמינו לכך לשעה קלה – בחודש דצמבר.

נתחיל בתכונה הרבה שיש לקראת חג המולד. כחודש לפני החג כבר מתחילים להכין את חלונות הראווה בשכונת ואדי ניסנאס אך גם בהדר ובמקומות מסויימים בעיר התחתית. בחנויות של המתנות ישנם שווקי חג מולד וניתן לקנות אביזרים וקישוטים מכל הסוגים האפשריים. החל במפיות, כוסות וצלחות לחג המולד, המשך בגרביים, קישוטים לעץ וכלה בעצים מכל הגדלים, סנטה קלאוס בכל הגדלים וחליפות סנטה לחג המולד. אורות וקישוטים נתלים בכל בית ובכל מסעדה ובית קפה באיזור. שדרות בן גוריון במושבה הגרמנית הן גולת הכותרת. אין שם מסעדה, קפה או בית שאינם מקושטים ומוארים כהלכה. המסעדות מתחרות ביניהן ובעל מסעדת "דוזאן" אף מגדיל ומזמין קישוטים מיוחדים מחו"ל. אפילו העירייה משתפת פעולה ומציבה עץ גדול בכיכר שבמושבה הגרמנית ודואגת לעצים מוארים לאורך כל השדרה. אנשים מתאכסנים במלוני הבוטיק שבמושבה הגרמנית ומבלים סוף שבוע אירופאי במרחק של שעה-שעתיים מהבית.

הבית האחרון באותו שיר של אלתרמן תמיד מזכיר לי את שדרות בן גוריון היפות.

"באור ומטר השדרה מסורקת.
דברי, ירוקה, רעשי רעשי.
ראה, אלוהי, עם ביתי הצוחקת
אני מטייל ברחובך הראשי."

ועכשיו תמונות:

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

פסטיבל החג של החגים

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

אוכל באבו-שקארה

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

מיצג בפסטיבל החג של החגים באחד הרחובות הצדדיים

323650_10151314312255699_1905127577_o

מבט כללי על המושבה הגרמנית בחג המולד.

258194_10151308363825699_888983244_o

קישוטים במסעדת "דוזאן".

415959_10151308363585699_1429929558_o

קישוטים במסעדת "דוזאן".

259019_10151314310645699_1999596822_o

תזמורת בית הספר הסקוטי.

471981_10151314310225699_2015594285_o

תזמורת בית הספר הסקוטי.

DSCF2152

איש שלג בכניסה למסעדת Faces שבמושבה הגרמנית.

DSCF2204

חנויות המתנות בעיר מלאות במוצרי חג המולד.

DSCF2651

קישוטים בחזיתות הבתים בעיר.

את חג המולד ציינתי ב"בארטניין" שבגלריית האגף. נכחו מרק עגבניות בסגנון איטלקי, שלא האמנתי שהוא מורכב מעגבניות בלבד מרוב שהיה קטיפתי וארומטי. ממש מרק פאפא פומודורו טוסקני. הסוד לפי בועז נוי, השף המוכשר, הוא לערבב סוגי עגבניות שונים. היו גם כדורי ריזוטו בסגנון יפני עם מילוי טונה מעושנת ובציפוי סומסום שחור. הכדורים הוגשו עם סויה ו-וואסבי. הקינוח היה גם הוא מפתיע ומרנין כאחד. מוס שוקולד מושחת עם המון שמנת ושוקולד משובח וטוויסט שטרם הכרתי: נגיעה של פסטיס (אניס). בועז, ישר למאסטר שף! 😉

אם חג המולד הוא בסימן ערבי-נוצרי, הרי שערב השנה החדשה הוא הרבה יותר רוסי-סובייטי באופיו. מעבר למסיבות הסילבסטר שרובן די חלולות ובנאליות, יש גם את האופציה הממש מגניבה לחגוג את ה"נובי גוד" הרוסי (שנה חדשה ברוסית). זה כולל בעיקר ארוחה משפחתית או עם חברים עם זקוסקי (סלטים ופותחי תיאבון), כלומר סלט אוליביה (כי אין נובי גוד בלי סלט אוליביה) ועוד, מנה עיקרית בשרית עם תוספת כלשהי ועוגת פראגה או נפוליאון כמיטב המסורת. כמובן ששותים הרבה וודקה, שמפניה, בירות, יין ועוד.

IMG_6500

עץ הכריסמס הפרטי שלנו 🙂

עוד מנהג נפלא שקשור לנובי גוד לקוח מהתרבות הסינית והוא הכתרת השנה החדשה בחיית השנה. ואז יש המון המון צעצועים, אביזרי נוי וכו' בדמות החיה המוכתרת. השנה זהו נחש, מה שמסמל מזל טוב מאוד. נקווה לכך בישראל – אנחנו בהחלט צריכים את זה.

IMG_6506

אחרי הארוחה המשפחתית, הלכנו לחגוג עם החברים בסגנון רוסי. החברים היו בסטודיו "הנמלה" של שחר סיוון והנה כמה תמונות משם:

31122012015

31122012018

בחצות עלינו לגג, פתחנו שמפניה וחגגנו.

מקבלים את השנה החדשה על הגג של שחר.

736919_10152369430865244_1887267917_o

ועם הגב לים.

577841_516844048348156_1661033489_n

משם הלכנו לגלריה חדשה ומבטיחה בשם "בית גלריה" שנמצאת ברחוב יפו 30. הכניסה היא ממגרש החניה, מצד ימין. התקיים שם נשף "סילבסטר סטלון" ושהינו שם לשעה קלה. הגלריה עצמה יפהפייה והיתה עמוסה במבלים מכל הגילאים והמינים. המוסיקה היתה מצויינת לטעמי – שילוב של דאנס ומוסיקת עולם אבל במובן הטוב של המילה. פגשנו גם את אחד מבעלי הגלריה, גיא קפלן, שהיה מסביר פנים והזמין אותנו לבוא לאירועים הקבועים. ובכן, בימי ראשון יש ערבי מודל ובימי שבת מ 12.00 עד 16.00 מגישים חמין מרוקאי צמחוני במחיר מעולה של 35 שקלים ויש במה פתוחה ואווירה טובה. אני בהחלט מתכוונת להגיע לבדוק את העניין. צפו לסיקור.

יום אחרי, היה אירוע סילבסטר באגף לכל המאחרים שכלל שיח גלריה עם האמן דוד וקשטיין ונעילת התערוכה (המצויינת) שלו. השתתפו בדיון גם רותי דירקטור, האוצרת הראשית של מוזיאון חיפה לאמנות וחברה טובה של דוד, וסיני פתר, שחקן תיאטרון וחבר טוב של דוד.
השיח היה מרתק ולימד גם על שיטת העבודה של חברי האגף וגם על שיטת העבודה של וקשטיין. כמאמר שחר סיון, כאשר האגף פונה לאמן מסוים כדי לאצור ולהציג עבורו תערוכה, הוא מציע לו חברות. חברי האגף מתייחסים לאמנים שהם עובדים איתם כפי שהם מתייחסים האחד אל השני – כחברים ולדעתי, כמשפחה אלטרנטיבית. מה שמוביל לאחד הנושאים הבולטים שדוברו בשיח שהיה יתמות והורים. ייתכן שהעובדה שגם וקשטיין וגם דירקטור יתומים, השפיעה על העיסוק שלהם ביתמות סימבולית בעצם היותם דור ראשון של אמנים ישראלים.
גם האמנים בדור השני ובכללם חברי האגף, עוסקים בנושא ההורות בתור מרד, או מודל לחיקוי או שניהם בו זמנית.

01012013020

שחר סיון, דוד וקשטיין ורותי דירקטור

01012013021

שחר סיון, דוד וקשטיין ורותי דירקטור

01012013022

בעז נוי

ראוי לציון היה האוכל שהוגש באותו ערב, של שחר סיון ואביו מוטי סיון. מרק העדשים היה אנמי בתחילה, אך זה רק בגלל שהוא והלימון שנסחט מעליו הם זוג בלתי נפרד. זו היתה החלטה מצויינת להגיש אותו עם הלימון ששינה את הטעם מהקצה אל הקצה. בנוסף, היה חמין עם אווז ונקניקיות בייקון. אני זכיתי גם לאכול שוק אווז שלמה שהוגשה יחד עם החמין.
התחושה היתה כמו להגיע הביתה. ואיזה בית זה היה! חמים ורך וארומטי ונימוח. הטעמים השתלבו אך עם זאת שמרו כל אחד על עצמאותו, כמו גם המרקמים של חלקי המנה וטוב שכך. לעיתים יותר מידי קרובות חמין מוגש כגוש "פירה" דלוח וחסר טעם. לחמין הזה היתה נשמה של ימאי ביתי – דבר והיפוכו. מנה אחרונה היתה סיניה קישואים. מנה גאונית שבה הקישואים מחליפים את העוף או הבקר ומשתלבים עם הטחינה והעגבניות כאילו תמיד היתה זו מנה צמחונית עם קישואים ולא מנה בשרית מסורתית. שלמות לשמה!

ואירוע אחרון חביב להשבוע – הפתיחה של התערוכה "חורף 2013" בגלריה השיתופית בכברי שהיתה ביום שבת.
התערוכה נפלאה ומציגה עבודות בשלות עם שמץ אופטימיות, על אף העטיפה הקודרת והנושא. יש בהרבה מהעבודות מין רוגע שמודע לעצמו ובטחון עצמי אבל לא מהסוג היהיר והנסיוני.
למשל בתמונה של שחר סיון, "לגמור עם הצבעים", יש עליזות שלווה המהולה בהומור. הומור יש גם בעבודות של עידו מרקוס, בעיקר העבודה עם המלאכים ששכחתי את שמה.
הדיוקנאות של טליה סיון, גם של אמה וגם של ידידה ואדים, מקרינים נכונות לרדת לעובי הקורה ואין את החיפוש התזזיתי, הלחוץ אשר מאפיין אמנים צעירים כמוה. הצילום של ליבי קסל אומר הכל. העמידה הגאה של הסוסה והאופן המפואר שבו היא חשה בנוח בסביבתה אומר דבר אחד: "אנחנו כאן כדי להשאר". וכן, חיפה זקוקה למשפחה יצירתית כזו, שתאכיל אותה במרקים נפלאים ובבגט פריך עם חמאה ביתית (שהיו בפתיחה).
תרשו לי להגיד לכם, לא רק בשמי, שחיפה מודה לכם מקרב לב – על החיים שהפחתם בעיר התחתית, על האוכל המצויין (הפיזי והנפשי) ובעיקר על האמנות, שבלעדיה אולי אין טעם לחיים.

נ.ב – חלק מהעבודות שמוצגות בתערוכה עומדות למכירה. אני מציעה למי שיכול להרשות לעצמו – להשקיע ולקנות. יש לי הרגשה שזה ישתלם בהמשך.

תמונות מהפתיחה:

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

קהל המבקרים

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

עבודה של שחר סיון

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

עבודה של איריס סינטרה

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

עבודה של טליה סיון (ציור) ועבודה של שחר סיון (פסל)

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

עבודה של ליבי קסל

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

דור חדש של האגף בהתהוות 🙂

ומה ייצא לי לשבת?

מתכון לסלט אוליבייה וקצת היסטוריה תרבותית.

הסלט הוא מבית הוריו של בעלי, אלכס שהוא ממוצא אוקראיני. לכל בית יש את הווריאציה שלו לסלט וכמובן שכל בית טוען שהווריאציה שלו היא הכי טובה 🙂
כאן תוכלו לקרוא קצת על ההיסטוריה של הסלט ויש גם מתכון לווריאציה נוספת של הסלט.
כמות הסלט אמורה להספיק למשפחה שלמה (4-5 נפשות לא כולל הכלב) ולשבוע שלם, אז אל תיבהלו מהכמויות העצומות 🙂

רשימת מצרכים

חמישה תפוחי אדמה גדולים מבושלים אבל לא יותר מידי (לא פירה)
חמש ביצים קשות
שני גזרים מבושלים
400 גרם נקניק עסיסי (רצוי כזה בצורת נקניקיה שאפשר יהיה לפרוס ממנו קוביות קטנות)
שישה מלפפונים חמוצים במלח
מיונז לפי הטעם, עדיף כמה שיותר (בלי נקיפות מצפון!)
ניתן להוסיף חזרת לבנה או וואסאבי
בצל גדול
מלח ופלפל לפי הטעם
אפשר להוסיף גם אפונה (רק אם אוכלים הכל באותו יום) מקופסת שימורים

אופן ההכנה

IMG_6488

כשכל החומרים המבושלים מצטננים, חותכים הכל (חוץ מהמיונז כמובן) לקוביות מאוד קטנות – כחצי סנטימטר.

IMG_6590

מוסיפים את המיונז ומערבבים הכל עד שהסלט נהיה אחיד.

IMG_6593

מצננים במקרר.
מגישים קר בקערה גדולה וייצוגית.

IMG_6598

רגע לפני סגירת הפוסט הגיע המתכון למרק העגבניות של בעז 🙂 אני מביאה לכם אותו כלשונו הישר מבעז.

יש! מרק העגבניות השמיימי של בעז

או איך שהוא נקרא מעכשיו בביתנו, "מרק אלוהים ישמור" על שום מושחתותו הטעימה והרבה 🙂

המתכון
ממיסים גוש חמאה בסיר, ומוסיפים קצת שמן זית מאדים שני בצלים וכמה שיני שום
מוסיפים מלח, פלפל, וקצת סוכר
מוסיפים 6 עגבניות (הכי טובות מסוג שנקרא 'טעם') חלוטות וחתוכות לקוביות מוסיפים רסק (שנעשה בפוד-פרוססור במשך רבע שעה) – מחבילה אחת של עגבניות שרי, רצוי מסוג תמר
מוסיפים 4 קוביות קרח של ציר עוף (אם מוכן בפריזר מראש) או קצת אבקת מרק עוף אלוהים ישמור
מבשלים 45 דקות

IMG_6525

:מוסיפים רוטב בשמל שעושים
ממיסים בסיר קטן -50 גרם חמאה, כשהיא מבעבעת מוסיפים שתיים וחצי כפות קמח ומערבבים מהר וחזק ויוצקים כוס וחצי חלב

IMG_6536

לפני הגשה מוסיפים מיכל שמנת מתוקה 38% אלוהים ישמור

IMG_6577

מגישים עם כמה עלי בזיליקום גזורים.

IMG_6568

וקטנה לפני סיום: ענבל אשל כהנסקי, משוררת צעירה ומעולה, מוציאה את ספרה השני, "סַמָּאֵל אָהוּבִי", דרך הוצאת "פרדס" שהיא הוצאה חיפאית הממוקמת בשכונת הדר. מחיר הספר הוא 49 ש"ח והשירים עוסקים בעוויתות, מיניות בוטה וקצת שירים אחרים. אני ממליצה על הספר הזה וגם על ספר הביכורים שלה, "פראי היום". בואו לתמוך בהוצאת "פרדס" שמפרגנת לכותבים שאינם במיינסטרים בהכרח – ועל הדרך להנות משירה טובה 🙂

החיפה הפנימית

אני רוצה לפתוח את הפוסט הזה בהרכנת ראש והצדעה למחזאית, המשוררת, השחקנית והבמאית ענת גוב, שהלכה לעולמה בשבוע שעבר, לאחר מאבק ממושך בסרטן המעי הגס. היא היתה אשה מופלאה וצר לי שלא זכינו לארח אותה לזמן ארוך יותר בעולמנו.

הפוסט עוסק הפעם בדברים הגשמיים של החיים ולא, הפעם לא נדבר על אוכל, למרות שיש שני מתכונים בסוף.
אני מאמינה שכמו בספר "פיטר פן", לכולנו יש מפות נפשיות של "ארץ לעולם לא". מפות שאנחנו מציירים לנו שלא במודע, שיכולות להשתנות עם הזמן.
כשאנחנו ילדים, למשל, הכל נראה לנו מאוד גדול. הבניינים גבוהים, והחצרות רחבות והמרחבים קוראים לנו לתור אותם. כשאנחנו חוזרים לאותם מקומות, לפתע הם נדמים כזעירים ומבויישים. כמו נכלמים בקטנותם. אני עדיין מרגישה את תחושת הגודל והעצימות כשאני בחו"ל. וגם הזמן עובר לאט מאוד. אני קוראת לזה זמן חלום.
אני זוכרת איך בתור ילדה אהבתי לצאת להרפתקאות בג'ונגל הגדול של שכונתי. כל שורת ערוגות ופרחים נדמתה כיער גדול ומזמין. העולם חיכה רק לי.

288832_313576345413615_546198326_o
תמונה מהתערוכה "איש קריות"

היום, משהו מזה נשאר בי. במיוחד כשאני הולכת ברחובות העיר התחתית והואדי (ניסנאס) והלב יוצא אל כל אותם מקומות שבהם הזמן קפא מלכת.
אני מאוד אוהבת את המבנה הטופוגרפי של חיפה. זו אולי העיר הכמעט יחידה בארץ שבה אפשר לעמוד על פסגת ההר ולראות את כל העיר פרוסה לפניך. ודווקא ממרומי ההר הזה, שאמור להיות מתנשא ומנותק, אני מרגישה הכי בית והכי שכונה שיש. כאילו עוד מעט אני צועקת לאיזו חברה שהולכת למטה, שתחכה לי, אני כבר יורדת ובאה.
והמבנה הזה משפיע לדעתי על חיי החברה בחיפה. האפשרות הזו, לראות כמעט מכל נקודה את שאר העיר, מביאה לכך שכולם מכירים את כולם. הכרמלית, אחת ההמצאות הגאוניות (הודות לצרפת שנתנה לנו אותה במתנה), רק מדגישה את הנטייה הזו.
בכל תחנה בכרמלית, יש לי חברים. אני במרכז הכרמל ותוך שלוש דקות במסדה. אם ארצה, אוכל להיות כעבור שתי דקות בעיר התחתית. השלד ההיסטורי של חיפה, זה שנשכח והוזנח עם השנים, קורם עור וגידים, קם לתחייה. וכמו כלבים אשר מתקשרים בעזרת נביחות בלילה, אנחנו מתקשרים באמצעות הכרמלית. רצה הגורל והכרמלית משרתת בעיקר צעירים. הם קובעים אחד עם השני ליד או בתוך התחנות שלה. הם משתמשים בה בתור חלל למיצגים שלהם בפסטיבלים בעיר. הכרמלית הקטנה, שני קרונות סך הכל, היא אינטימית – כמו חיפה.
כשאני מדברת עם אמא שלי שחייתה פה בתור רווקה בשנות השבעים, נדמה שדבר לא השתנה. אותה שכונה קטנה וירוקה שבה כולם מכירים את כולם – נשארה.

אני די אוהבת את זה. הכפר הגדול הזה שבו קורים דברים מצד אחד, ומצד שני, עדיין אפשר לעצור לאיזה שלאף-שטונדה בצהריים.
אז הדימוי שלי לגבי חיפה הוא כפר גדול. קצת דומה לכפרים היווניים (למרות שלא הייתי עדיין באחד, אבל אלו שהיו אולי, יכולים לומר לי אם זה נכון) שבהם כולם מכירים את כולם, ויש מסיבות וטברנות וכולם חוגגים אבל גם נינוחים. זו חיפה שלי.

וכדי להדגיש את הדימוי הזה: בחיפה יש נטייה שהכל קורה באותו היום. ב 6.12 היה ערב פתיחות לכבוד פסטיבל "החג של החגים".
זו מסורת חדשה יחסית בחיפה שיום חמישי הראשון של חודש דצמבר הוא מאוד חגיגי וכולל פתיחות של אינספור תערוכות ואירועים. המלצתי לכם על האירועים השווים ומכיוון שאני לא אלוהים ולא יכולה להמצא בכל מקום, החלטתי לשגר את עצמי לשלושה מקומות באותו ערב.

המקום הראשון שממנו התחלתי היה מרכז הכרמל. בבית הלל, בואכה הסינמטק, במתחם שהיה בעבר מרתף 10 הישן, נערכה השקה של ספר שירים חדש ותערוכה חדשה.
ספר השירים נקרא, כמה מתאים, "פרובינציאלית" והוא של המשוררת המבטיחה מיטל נסים. התערוכה היא של אבי ג'ימי בן זקן ונקראת "איש קריות".
מאוד משעשע ששני האמנים הם קרייתים ולא חיפאיים, אבל אנחנו, או אני לפחות, מחשיבים את הקריות כחלק בלתי נפרד מחיפה.
גשם דקיק עטף את העיר ושיווה לה מראה חגיגי ומהודר יותר. בתוך בית הלל היה חמים ונעים. למרות ריבוי האירועים ומזג האוויר, המקום היה מלא מפה לפה.

הערב נפתח בהופעה של צבי פטרקובסקי ונערי הליווי. צבי, קרייתי נוסף, שהיה חיפאי, הצפין לקריות לתקופה ארוכה וחזר למקורות לפני כמה שנים, ניגן ושר עם בחורתו שלושה שירים מקומיים מאוד. "מדרגות שפינוזה", "בורדל" ו"יושב בקרית חיים על המים". סיפתח נאה מאוד לערב שכולו לוקאלי.

לאחר מכן, עלו ובאו לבמה ממיטב משוררי חיפה, לקרוא את שיריה של מיטל נסים ועשו זאת בכשרון ובמעורבות רבים. מאוד אהבתי את השירים והיו בהם אזכורים ממשוררות אחרות שאני מאוד אוהבת. בערב דובר רבות על הקשר בין מקומיות לפוליטיקה, והדיסוננס בין הצורך להתפרנס לבין הצורך ליצור ולחיות מעבר לגשמי, והמודעות הפוליטית. משוררים סיפרו על מיטל ועל איך הכירו. הוזכרה גם ההפגנה בבתי הזיקוק, למען עובדי הקבלן והשיר אשר מיטל הקריאה בה "לכביש חיפה-עכו" שהזכיר לי מאוד בסגנונו שירים של אגי משעול.

לִכְבִישׁ חֵיפָה-עַכּוֹ

1
הַנּוֹף הָאָפֹר
טַעֲמוֹ מַר
וְחֶדְוַת הַקְּנִיָּה בַּקִּרְיוֹן
גַּם כֵּן.

2
מִבַּעַד לְוִיטְרִינַת חַיַּי
הַמְּכוֹנִית שֶׁל אַבָּא שֶׁלִּי
טָסָה בְּמֵאָה קָמָ"שׁ לְפָחוֹת
וּמִמֶּנָּה נִפְלֶטֶת הַמּוּזִיקָה הַזֹּאת
שֶׁל שְׁלֹמֹה אַרְצִי
כְּמוֹ גָּז מַדְמִיעַ.

3
הַכְּבִישׁ הַזֶּה בּוּלִימִי
וְהַצְּמָתִים שֶׁלּוֹ מְקִיאִים
מוֹנִיּוֹת שֵׁרוּת צְהֻבּוֹת.

4
בְּמוֹנִית שֵׁרוּת אֲנִי מֵתָה
מֵהֶתְקֵף אֲכִילָה סוֹדִי
וְכָל עֲטִיפוֹת חֲטִיפֵי הַשּׁוֹקוֹלָד שֶׁבָּלַעְתִּי
אוֹמְרוֹת עָלַי קַדִּישׁ.

5
תָּבוֹא הַמְּשׁוֹרֶרֶת וְתִכְתֹּב עַל זֶה שִׁיר
כִּי יֵשׁ לָהּ חִבָּה לַפֵּרִיפֶרְיָה
וְאַחַר כָּךְ הִיא גַּם תַּקְרִיא אֶת מָה שֶׁהִיא כָּתְבָה
בְּרַחֲבַת שִׁירָה מְאֻלְתֶּרֶת
בְּתֵל אָבִיב.

6
בַּדֶּרֶךְ לַעֲבוֹדָה זְמַנִּית
בִּשְׁבִיל מַשְׂכֹּרֶת שֶׁל אֶלֶף חֲמֵשׁ מֵאוֹת שֶׁקֶל
אֲנִי רוֹצָה לִטְבֹּעַ בְּנַחַל הַקִּישׁוֹן
מֵעָלָיו בְּתוֹךְ מוֹנִית שֵׁרוּת צְהֻבָּה
אֲנִי כְּבָר מִזְּמַן לֹא חוֹלֶמֶת
לִהְיוֹת אֵיזוֹ וִירְגִ'ינְיָה ווֹלְף מְקוֹמִית
שֶׁמִּתְפַּרְנֶסֶת מִכְּתִיבָה

אני זוכרת את הדרך הזו, כמישהי שחיה שש שנים בקריות ועשתה את הדרך הזו כמעט מידי יום ביומו. דרך אפורה, מייאשת, מונוטונית. היציאה אל עוד יום שבו צריך להלחם על הזכות שלך להיות, להתקיים. החזרה בערב כאריה מנוצח, מובס לעיתים. ויחד עם זאת, ישנה היציבות הזו. הידיעה, שמה שלא יהיה – הכביש הזה תמיד יהיה שם.

477857_313580085413241_127320100_o
מיטל נסים מקריאה משיריה

השיר "לא נסעתי" מדבר על הדיסוננס הזה בין הצרכים הפיזיים, הגשמיים לבין הרצון להשפיע פוליטית ורוחנית:

(לֹא נָסַעְתִּי)

לֹא נָסַעְתִּי לְהַפְגָּנַת הַמְּשׁוֹרְרִים בְּתֵל אָבִיב. זֶה עָבַר לְיָדִי.
אוּלַי כִּי בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם נִקְבְּעָה הִשְׁתַּלְּמוּת (שֶׁבֻּטְּלָה)
לְלוּחוֹת חֲכָמִים פְּלוּס הַדְגָּמָה
וּכְמוֹרָה חֲדָשָׁה עָלַי לִחְיוֹת בְּתוֹדָעַת הַכֵּן,
הַכֵּן הַמֻּחְלָט, שֶׁיַּגִּידוּ פִּי וְרֹאשִׁי וְכָל אֵיבָרַי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב,
נוֹכַח יַחֲסֵי הַכּוֹחַ הַמִּינוֹרִיִּים, אֶל מוּל הַמּוֹרָה הַוָּתִיקָה, הַמְּסֻדֶּרֶת.
וְכֵן, הַמַּשְׁכַּנְתָּא מַכְרִיעָה
כִּי הַלֹּא הַיָּחִיד שֶׁיֵּאָמֵר מִבְּלִי דַּעַת, יִתְפָּרֵשׂ כְּמַרְדָנוּת, שֶׁהִיא עִלָּה
וּמֵרֹב הַכֵּן, אֲנִי גְּמוּרָה,
נִרְדֶּמֶת בַּהַסָּעָה ואין לי כוח.

באותו רגע יכולתי לחשוב רק על שיר אחד, באותו הנושא, של הענקית דליה רביקוביץ:

דליה רביקוביץ – פרנסה

לעזאזל השיר, אני צריכה מאה ועשרים שקל חדש.
וזאת בעקבות מה ששמעתי ממך
ושמעתי אותך,
ושמעתי אותך ואותך ואותך.
לשם מליצה
אומרים על הים שאיננו נח.
אני אל הים לא מגיעה
אני משתכרת על המדרכה
ולך אין מנוחה ולי אין רוחה
והמרצפות מעקמות
וזה רק המעט שיש לי לומר,
ובעצם אני שותקת שנים
ואינני אומרת שום דבר,
ועל כל התפארת ורקוע האור אני מותרת בקלות
כמעט שאינני זוכרת,
וזאת באמת בעיה מציקה
מבחינה מעשית ומבחינה אחרת.
וכל מה שאמרתי אינו יותר
מגניחה חטופה וכחכוח גרון
כי לעזאזל השיר וכל אשר בו,
אני צריכה מאה ועשרים שקל חדש
בחשבון אחרון.

כמה שהגיאוגרפיה שאנחנו חיים בה והבנאליה של הצורך להתפרנס ולמלא את צרכי הגוף, משפיעה על שירינו. וגם כשהשירים לא נכתבים על כך כה בבירור, תמיד אפשר למצוא רמז או שניים כמעט בכל בית (של שיר? שלנו? זה משנה בכלל, בעצם?).

התערוכה של אבי בן זקן התאימה ככפפה לערב. אבי צילם אנשים בעלי מראה ייחודי (פעם קראו לזה אותנטי) באיזור הקריות, וניתן לראות שם אנשים זקנים, ילדים וסתם עוברי אורח שאינם חלק מתוכניות הריאליטי הנוצצות. הם למעשה הנגטיב של תוכניות כמו "כוכב נולד", "רוקדים עם כוכבים" וכו'. שמתי לב בדיוק עכשיו שמדובר על כוכבים בשמות של שתי התוכניות האלו. אם תרצו, האנשים המצולמים של אבי הם החורים השחורים שיש בכל מערכת כוכבים. לא שמים לב אליהם, אבל הם שם – תובעים את תשומת הלב שלנו, ועלולים לבלוע אותנו במוקדם או במאוחר אם לא יקבלו אותה.

מבחר תמונות מהערב תוכלו לראות כאן. התמונות הן באדיבות הצלם המוצלח מאוד, מוחמד חמודי חוסיין.

אחרי ההשקה המשכתי בכרמלית (כמובן) לעיר התחתית. שם עצרתי בסטודיו והגלריה dBOSCH כדי לראות את התערוכה הפיוטית "לוח עץ 150/200" שיצאה כמו מחלום של ים מאת האמנית איריס סינטרה.
סטודיו dBOSCH הוא מקום מושבה של אחת הלהקות הטובות שחיפה הוציאה בשנים האחרונות: להקת שייטן.
הוא משמש להופעות, הקלטות ומציג תערוכות קטנות על חלון הראווה. התערוכה הנוכחית היא של איריס וככה זה נראה במבט כללי:
382089_10151180802867496_1524545505_n

התמונות מדהימות ונדמות כנוטפות מים. איריס משתמשת בטכניקה מסורתית וקלאסית אבל נותנת לה פרשנות חדשה. בדרך כלל תמונות בסגנון כזה הן גדולות ונעות בין גוון מט לחצי מט. כאן, התמונות קטנות ומבריקות, כמו ממתקים במצולות ים. אפשר לצלול בקלות לתוך התמונות האלו, מה שמוסיף להן מימד פנטסטי ("נרניה" היא האזכור הכי חזק שהרגשתי בזמן ההתבוננות) וערך מוסף מעבר להיותן פשוט תמונות נוף יפהפיות. ההשתקפות בחלון מוסיפה גם כן לאפקט המבריק. לרוץ ולראות לפני שהתערוכה יורדת!

204434_10151102107592496_1580288826_o

לאחר מכן צעדתי לכיוון גלריית האגף, שם נערך האירוע "כולם אוהבים את כולם – ערב רומנטיקה ומזמוזים באגף".
האינטימיות שהיתה בהשקה ובסטודיו, נשמרה, ואליה התווספה נימה הומוריסטית ועוקצנית-מחבקת. הרגשתי בכיתה ד' כשברקע התנגנו השירים הרומנטיים השווים והחמים ביותר של ילדותי (אגב, שנות ה 80 :)) והמראה של זוגות מכל הסוגים (מבוגרים, בנות, כלבים וטף) רוקדים ברחבה פשוט חימם לי את הלב.

399237_505118596187368_1320186580_n

בפינה יכולת לקבל פונדו שוקולד וקרפ סוזט. אם היית רעב יכולת גם לאכול פשטידת פטריות עם סמל של פלייבוי עליה. וכמובן שיחה מופלאה עם הברמנית המקסימה, טליה.

532631_505117876187440_912168563_n
פשטידת פטריות באדיבות פלייבוי

הקראת שירי אהבה וחרמנות מכל הסוגים החלה בסביבות 23.00 וקיבלנו את צבי ובחורתו פסי באחד מהשירים הזוגיים המצחיקים ביותר ששמעתי בזמן האחרון 🙂

עוד כיכבו צ'ארלס בוקובסקי, חיים נחמן ביאליק בשירים מאוד לא אופייניים בקריאתו הגאונית של רועי כהן, חוה אלברשטיין עם השיר המתוק "כל שעה נשיקה" ולאונרד כהן. חלק מהשירים נוגנו והושרו בליווי אקוסטי נפלא על ידי פסי קסל וחברים.

אבל השיא של הערב היה כמובן תחרות הנשיקה הארוכה ביותר והזוכים קיבלו בתור פרס ארוחה זוגית ב"מעיין הבירה". אני חייבת לומר שהיו שלושה זוגות מאוד נחושים ומתמידים. הזוג הראשון סיים להתנשק אחרי לא פחות מעשרים ושש דקות (!), השני אחרי עשרים ושמונה דקות והשלישי והזוכה עוד היה ממשיך כנראה עד רגע זה אם לא היו עוצרים אותו 🙂
תמונות מהערב אפשר לראות כאן. התמונות הן באדיבות הצלמת הנפלאה ליבי קסל.

9656_505119119520649_8568414_n
הזוג שלקח את הבכורה

אני מאחלת לכולנו עוד ערבים כאלו והערב הזה בהחלט תיגמל את מי שעזב את הבית החם לטובת הרחוב הקר והגשום. אם הייתם באירועים האלו או באירועים אחרים שקרו באותו הזמן, אני אשמח לשמוע על החוויות שלכם בתגובות. בכל מקרה, ביום ראשון בעוד שבועיים, ה 30 לדצמבר, הולך להיות שוב ערב הרצאות על הבר – הפעם באדיבות הטכניון. הכינו את העטים והקיבה!
רצוי להזמין מראש, אם לשפוט לפי מה שהלך בפעם הקודמת.
אז ראינו שלמרות שחיפה היא כפר גדול ולא כרך ענקי ומנוכר, גם כאן האמנות והתרבות פורחות וגם כאן יש המון אקשן (המממווןןן לערב אחד). תודה לכל האנשים הטובים שלקחו חלק במלאכה ודאגו שלבחורה קופצנית ותזזיתית שכמותי לא יהיה משעמם בלילות החורף הקרים (כמאמר השיר אבל לא בקיץ).

אני חושבת שהשיר שהכי משקף את הערב הזה הוא שירה של מיטל נסים "הכל ראיתי נכון":

הַכֹּל רָאִיתִי נָכוֹן
וְכָל הַמֻּתָּר הָיָה אֶפְשָׁרִי
אֲנִי חָלַמְתִּי עַל חֹפֶשׁ
וְקָנָרִית הִסְתַּבְּכָה בְּצָרָה
אָז בָּכִיתִי יַחַד אִתָּהּ
וְהֵצַרְתִּי עַל גּוֹרָלָהּ הַמַּר
כֵּיוָן שֶׁהַכֹּל כְּבָר רָאִיתִי יָשָׁר
נוֹצַר דִּיסוֹנַנְס אֲמִתִּי
כְּמוֹ מָוֶת גָּדוֹל בְּחַדְרִי
הוֹ סֶבֶל אָחִי
הוֹ סֶבֶל אִישִׁי.

ללמדכם שהאישי הוא הפוליטי. ואני מוסיפה: הגלובלי הוא הלוקאלי. כי בסופו של דבר עד הסינגולריות החזויה (ריי קורצוויל) אדם הוא יצור גשמי בכל מאודו.
אז בואו נאכל!

ספגטישוק

ספגטישוק הוא שילוב של שתי מילים: ספגטי וארטישוק. אתם בטח לא תתקשו להבין מהם שני המרכיבים העיקריים במנה הזו. זו מנת הבית אצלנו שנים רבות וכשאנחנו רוצים לעשות ערב רומנטי ביתי אז זו הווריאציה שלנו על הספגטי מ"היפהפייה והיחפן".

רשימת מצרכים

קופסת ארטישוקים משומרים – אני מעדיפה את הפושטים ביותר, אבל בזמן האחרון קשה למצוא, אז כל דבר מפונפן שכזה. אפשר להשיג ב"סוידאן" או ב"לגעת באוכל".
250 גרם פסטה שטוחה כמו פטוצ'יני, לינגויני וכולי – אנחנו השתמשנו הפעם בפסטה בבטה. כמדומני שקניתי ב"סוידאן".
חצי מיכל שמנת לבישול 15%
כף או שתיים של קורנפלור להסמכת הרוטב
שתיים-שלוש כפות צנוברים
שתיים-שלוש שיני שום קצוצות
חצי כוס יין לבן, רצוי ריזלינג אבל כל יין חצי יבש יהיה טוב
מיץ מחצי לימון
מלח ופלפל לפי הטעם

אופן הכנה

במחבת בינונית מטגנים צנוברים עד לקלייה קלה ומוסיפים אחרי כדקה את השום הקצוץ. מטגנים לא יותר מחמש דקות (אפילו פחות) ומורידים מהאש.

IMG_6146 (Large)

בסיר נפרד, קטן ועמוק, מוזגים שמנת ושמים את הארטישוקים. מחממים קצת ומוסיפים יין. כשמתחמם ומתחיל לבעבע קלות מורידים את האש ומוסיפים את הקורנפלור. להזהר איתו כי אנחנו לא רוצים טעם ומרקם קמחיים, רק הסמכה. ממליחים ומפלפלים.

IMG_6155 (Large)

ברגע שהמרקם אחיד וסמיך, מוסיפים את הצנוברים והשום מהמחבת וסוחטים לימון בנדיבות. אפשר להוסיף עוד אם רוצים. טועמים ומתקנים תיבול.

IMG_6169 (Large)

בסיר נפרד מבשלים את הפסטה לפי הוראות היצרן. כשהפסטה מוכנה יוצקים עליה את הרוטב ומערבבים עד שהפסטה סופגת כל טיפת רוטב. מגישים חם.

IMG_6208 (Large)

פונדו עם שלושים גרם אהבה

תמיד השתגעתי על השילוב בין שוקולד לפירות. כמו שכתבתי ב"אודות" זה בהחלט דבר שיכול להרוס לי דיאטה. הפונדו הזה נולד בחטא. טוב, כמעט חטא. החטא הוא שלא זורקים אוכל. חשבתי להכין את הפונדו שוקולד הרגיל שלי ואז גיליתי להפתעתי שהזנחתי ארבע בננות. הן כבר היו חומות בצורה שלא טעים לאכול. החלטתי להוסיף אותן לפונדו ולהפוך אותו לפונדו שוקולד-בננה. תודו שכזה לא אכלתם עדיין בשום מסעדה!

רשימת מצרכים

שלוש חפיסות שוקולד מריר שבורות לחתיכות בינוניות- אפשר של עלית ואפשר את השוקולדים האירופאיים של 60 או 70 אחוז – אני השתמשתי באופציה השנייה.
מיכל שמנת מתוקה של 38%
ארבע בננות (או כמה שיש לכם) ממש ממש אבל ממש בשלות. הן צריכות להיות קלופות וחתוכות לפרוסות קטנות.
אופציה: כוס ברנדי או רום
חבילת תותים או דובדבנים או כל פרי אחר שמשמח את לבבכם.

אופן הכנה

בסיר קטן שאותו שמים מעל סיר גדול מלא במים רותחים מחממים את השוקולד עד להמסה חלקית. השיטה הזו נקראת "באן מארי" ואנחנו לא רוצים מגע ישיר של השוקולד עם אש אלא שיימס מהאדים של המים החמים.

IMG_6316 (Large)

ברגע שיש המסה חלקית מוסיפים כרבע ממיכל השמנת המתוקה בהדרגה. מוסיפים קצת ומערבבים, מוסיפים עוד קצת ומערבבים עד שיש מרקם אחיד. ממשיכים לבשל.

IMG_6330 (Large)

כשיש עיסה אחידה פחות או יותר מוסיפים עוד חצי מיכל שמנת. מערבבים באופן זהה למקודם. בקערה נפרדת אנחנו מערבבים את הבננות, מועכים אותן ואם צריך טוחנים בבלנדר ידני לקבלת מרקם אחיד ללא גושים. לאחר שמרקם השוקולד והשמנת אחיד שוב, מוסיפים את הבננות בהדרגה. מערבבים כמו עם השמנת. את רבע המיכל האחרון של השמנת שמרנו לרגע הזה.
מוסיפים טיפין טיפין שמנת כל פעם כדי לעזור לבננות להתאחד עם השוקולד אהוב ליבן.

IMG_6364 (Large)

כשמוכן מגישים עם הפירות ונהנים.

IMG_6392 (Large)

ובהזדמנות זו אני רוצה להכריז שיש לבלוג צלמת קבועה ומצויינת בשם איילה סורוצקי. תוכלו להתרשם מהצילומים שלה כאן.

חורף חם ושמח לכולם וכולן!

תרבות, רבותיי, תרבות!

אחרי הפסקה די ארוכה בבלוג, החלטתי שבבלוג שנקרא "תרבות אכילה" צריך גם להתרכז בתרבות. בחודשיים האחרונים היה פה מקבץ נדיר של אירועי תרבות מהזן שלא עושים מספיק בחיפה. אני אביא כאן שלושה מהאירועים שהתרחשו בעיר התחתית, הדר ובמרכז הכרמל. כמו כן, אני פותחת פינה של עדכונים שבועיים לגבי אירועי תרבות שמתקיימים בחיפה. שלא תגידו "לא ידענו" 🙂

תערוכה חדשה בגלריית האגף

גלריית האגף, הממוקמת בעיר התחתית, היא גלריה מהזן החדש. כמו בהמון ערים גדולות (ברלין, לונדון, ניו יורק), הבינו חברי האגף שהעם לא רוצה רק אמנות ממוסגרת באופן סטרילי ואפופה בשקט פלצני-בורגני. העם רוצה לחם ושעשועים – ערך מוסף. הפתיחות של התערוכות באגף תמיד מלאות שמחת חיים, מוסיקה, אוכל ואלכוהול.

בגלריית האגף מאמינים בקהילתיות ולערב את התושבים בעיר. הגרעין החזק מונה שמונה אמנים: שחר סיון, טליה סיון (אין קשר משפחתי), ליבי קסל, עידו מרכוס, בועז נוי, איריס סינטרה, צבי פטרקובסקי ודיאנה פייטוב. המשותף לכולם הוא מגוריהם בעיר התחתית. בינתיים חלקם עזבו את האיזור אך ממשיכים לעבוד וליצור בו. זוהי הגלריה היחידה בעיר שמציגה תערוכות מתחלפות וללא עלות. חברי הגלריה מציגים תערוכות שלהם עצמם, סולו ואנסמבל וגם תערוכות של אמנים ותיקים וחדשים, כשהמשותף הוא אמנות חתרנית ובשוליים שלא מפחדת לקרוא תיגר על הנדוש והמיינסטרימי. חברי הגלריה מפעילים בר פעם בשבוע בימי שלישי שעליו כבר כתבתי בפוסט אחר שלי.

התערוכה הנוכחית נקראת "איגוף" והיא של האמן דוד וקשטיין שהמתמצאים בתחום בוודאי יודעים שהוא צייר ומרצה לאמנות ותיק מאוד שהיווה השראה לאמנים רבים. בערב הפתיחה (25.10.12) שהיה גם פתיחת העונה השלישית (הגלריה מופעלת כבר שלוש שנים) היה צמר גפן צבעוני, מרק בורשט, גרגירי חומוס, ירקות מוחמצים, עוגות, תה קר ופונץ'. היתה גם הופעה של צבי פטרקובסקי ונערי הליווי ותיקלטה נורית מפאב הסינקופה. בקיצור, דיסקוטק אמנותי. היה גם שיח מעניין עם וקשטיין שהתפתח לחשיפה כיצד מקבלים חברי האגף החלטות ומהו תהליך העבודה שלהם. ללמדכם שחברי הגלריה ממש לא מנסים להסתתר מאחורי תדמית נוצצת ו/או מסתורית. "כל עבודה עם אמן על תערוכה היא רומן חדש עבורנו עם אותו אמן", אומרים חברי האגף.

הנה מקבץ תמונות מהפתיחה כדי שתוכלו להתרשם מהגלריה הכי שמחה בעיר:

http://www.facebook.com/media/set/?set=a.487160704649824.117898.100000676960329&type=1

אם תרצו לבקר, הגלריה פתוחה בימי שלישי 21:00-24:00, ובשישי שבת 11:00-14:00. כתובת הגלריה: רח' הנמל 51 עיר תחתית חיפה.

מסיבת רחוב במסדה

באותו ערב בדיוק התקיימה מסיבת רחוב במסדה שהוא הפלורנטין החיפאי. רחוב מסדה תמיד התאפיין באוכלוסייה ייחודית, לרוב צעירה ו/או אלטרנטיבית. במשך השנים נפתחו ונסגרו עסקים שעל חלקם עוד ייכתב בספרי ההסטוריה. בשנה האחרונה מורגשת תכונה ורעננות מחודשת ברחוב. נפתחו מספר מקומות ששמים דגש על הקהילתיות ברחוב והרחוב נראה שוקק ומלא חיים לא רק בערב אלא גם במשך היום. ניתן לזקוף זאת בעיקר לזכותם של "קפה מישמש", "זברה", "פלאפל לונה" ו"אינסייד-אאוטסייד סושי בר".

המסיבה היתה מוצלחת ביותר והתאפיינה באווירה אנרגטית ואופטימית ואפילו גלי הגשם (הדי חזקים, יש לציין) לא הצליחו להרוס אותה. היו אנשים רבים והעסק החזיק עד מאוחר. באופן מפתיע משטרת ישראל לא פיזרה את החוגגים לפני הזמן כהרגלה בקודש.

היו מופעי רחוב מרשימים מאוד שכללו להטוטני אש, מיצגים אנושיים, והקרנה מקסימה, כמעט חלומית במהותה, של בית 9 – ביה"ס לתיאטרון בובות, שכללה הצגה סינית עם מוסיקה אותנטית מקסימה. היו גם דוכנים שהציעו את מרכולתם – החל מכדורי שוקולד, דרך בגדי יד שנייה וכלה במשחק קלפים חביב והזוי בשם "חיות בהזיות".

הנה קצת תמונות מהמסיבה כדי שתוכלו להתרשם:

ה"אפטר פארטי" היה קצת פחות מוצלח. בגלל הגשמים הרבים הרחוב הוצף לחלוטין ונגרם נזק רב לבתי העסק ולמכוניות. צריך להזכיר שחוץ מלערוך מסיבות רחוב, תפקיד העירייה לעסוק גם בדברים יותר משעממים ואפרוריים כמו ניקוז לדוגמה. משום מה עיריית חיפה שכחה שצריך לנקות את פתחי הביוב לפני גשמים וזו התוצאה.

זה הזמן לפנות ליונה יהב ולהזכיר לו שאנחנו במאה ה 21 ולא בימי הביניים וצריכה להיות מערכת ביוב תקינה בעיר המתהדרת בתואר מטרופולין הצפון.

רוח על הבר

ביום ראשון ה 11.11.12 התקיים מאורע די נדיר בחיפה. אחד עשר מרצים נתנו הרצאות בנושאים שונים באחד עשרה פאבים ובתי קפה בו זמנית. האירוע החל בשעה 21.00 והבחירה היתה קשה מאוד בשל ההיצע המרשים של ההרצאות והמרצים. פה תוכלו לראות מידע על ההרצאות שהתקיימו והרשימה שלהן (לינק לרשימה בתחתית הדף):

http://wordpress.haifa.ac.il/?p=4205

אני הלכתי להרצאתו של רפי וייכרט שנקראה "שירה, שתייה, שכרות – עשרה שירים של אלכוהול וסביבו" שלוותה במופע מוזיקלי של נתן סולומון. ההרצאה התקיימה בפאב האלי'ס והיתה מלאה עד אפס מקום כמו גם כל עשרת המקומות האחרים שבהם התקיימו הרצאות. אני מאוד נהניתי בהרצאה מלבד דבר אחד. מארגני האירוע והמקומות המארחים כנראה לא היו מוכנים לכמות האנשים האדירה שהגיעה – מה שאומר שיש צמא מאוד גדול לאירועים מסוג זה בחיפה (יש מיעוט של אירועים לאנשים צעירים באופן כללי בחיפה) וזו נקודה למחשבה עבור מארגני האירוע – ולכן נוצר מצב שאנשים שהזמינו מקומות נאלצו במקרים רבים לחזור הביתה מפאת חוסר מקום. על המארגנים והמקומות להערך למצבים כאלה, לשים שלטים על מקומות שמורים ולא לאפשר לאנשים אחרים לשבת בהם. אפשר גם לשקול להרחיב את היוזמה. חבל שההרצאות לא התפרסו על שבוע ימים. כך היה אפשר לראות יותר הרצאות והבחירה לא היתה קשה עד כדי כך.

אפשר לראות תמונות מהאירועים כאן:

http://www.facebook.com/media/set/?set=a.301882059920997.65929.145210972254774&type=1

אירועי השבוע הקרוב

ומכיוון שהבטחתי רשימה של אירועי תרבות לשבוע הקרוב אני גם מקיימת:

מחר, יום רביעי ה 21 לחודש ב 22.00 בסינקופה – הופעה של מאיה הרמן ודודי בר דוד – גיטרה ופסנתר. לא ניתן להזמין כרטיסים, קנייה במקום בלבד כחצי שעה לפני תחילת המופע. כתובת: כיאט 5 פינת נתנזון 1 עיר תחתית חיפה. לפרטים נוספים, דף האירוע בפייסבוק:

http://www.facebook.com/events/121273418025711/

ביום חמישי ה 22 לחודש ב 20.30 בסטודיו "הנמלה" – כושילאמאשלהם- 4 – צובעים את חיפה בשחור! – ערב הקראת שירה לרגל יציאת האנתולוגיה "כושילאמאשלהם" – שירה שחורה נגד גזענות. בסיום הערב תהיה מסיבת מוזיקה שחורה. מחיר כרטיס 15 ש"ח ואלכוהול בזיל הזול. כמו כן עותקים מהאנתולוגיה ימכרו במקום ב 25 ש"ח בלבד. כתובת: הנמל 37 עיר תחתית חיפה. לפרטים נוספים, דף האירוע בפייסבוק:

http://www.facebook.com/events/125220174299987/

ביום שישי ה 23 לחודש בין השעות 11.00 ו 16.00 תתקיים מסיבת תאטרון מדרחוב במדרחוב נורדאו שבהדר. יהיו מופעי רחוב, מיצגים, הופעות מוסיקה, אקרובטיקה, מופעי קרקס ועוד. הדגש כאן הוא על אמנויות הבמה. כתובת: מדרחוב נורדאו. לפרטים נוספים, דף האירוע בפייסבוק:

http://www.facebook.com/events/127544677399908/

ביום ראשון ה 25 לחודש מהשעה 19.00 ואילך פאב הדאנק מארח את חבר הכנסת דב חנין לערב פוליטי. הוא יציג את מצע מפלגתו ויענה לשאלות. כתובת: המגינים 95 עיר תחתית חיפה. לפרטים נוספים, דף האירוע בפייסבוק:

http://www.facebook.com/events/549167431763432/

עד כאן מבזק האירועים.

ולסיום משאל קטן: איזה שווארמה היא השווארמה האהובה עליכם בחיפה? אני מצפה גם לנימוקים ותיאורים 🙂

שבוע טוב ושקט לכולכם!