חופשה כוזבת: איך נמלטתי מתוך הגלויה והגעתי לעיר פראג

"אני שונא את דיסנילנד. היא מכינה את הילדים שלנו ללאס וגאס" (טום ווייטס)

 

שיר שחלמתי על פראג

כולם אמרו לי לנסוע לפראג.
איך זה שלא היית עדיין בפראג? האנשים שם כל כך נחמדים. והאוכל כל כך טוב והבירה, הו הבירה! וממש אבל ממש זול.
אז לקחתי את הבעל, ארזתי כמה בגדים ונסענו לפראג. מלווה בהמוני המלצות לאן אפשר ללכת, מה כדאי לראות ואיפה שווה לאכול ולשתות.

כמו המון אנשים אני שונאת להודות בכשלונות. במיוחד בעידן הפייסבוק והאינסטוש שבהם הכל חייב להיראות מצוחצח, עילאי ומשובח. אם אין הילת מלאכים על המונומנט שלצידו הצטלמתי – זה לא זה. אם אין חיוך זוהר יחד עם מנה במסעדה שנראית כמו מיליון דולר – לא הגעתי ליעד. אבל אני חייבת להודות – נכשלתי ובגדול.

קודם כל לא עשיתי עבודת הכנה נאותה. אני תמיד אוהבת ללמוד על מקומות לפני שאני מגיעה אליהם. לאור עיסוקיי הרבים בתקופה האחרונה, פשוט לא פיניתי לזה זמן ואנרגיה. חשבתי לעצמי: "נזרום, יהיה בסדר…". ההתחלה הייתה דווקא מבטיחה. נחתנו בשדה התעופה ע"ש ואצלב האבל והדבר הראשון שראינו ליד מסוע המזוודות היה העז של בירה קוזל שמנופפת לנו לשלום:

הנמל עצמו, ובכן, בטח רובכם מכירים אותו. לנחות בשעות היום זה תמיד יותר נחמד מאשר לנחות בלילה. הבנו די מהר לאן אנחנו צריכים להגיע (למארחים שלנו שגרו בשכונה פרברית למדי בעיר), לקחנו את האוטובוס ונסענו. המארחים התגלו כנחמדים ממש, השקו אותנו והאכילו אותנו ויצאנו איתם לפאב השכונתי (Pivovar Lužiny) שממוקם בקניון ולמרות זאת הצליח לשמור על אווירת מבשלה מקומית. תחשבו על מבשלת ליבירה, רק הרבה הרבה יותר גדולה, שנמצאת בתוך קניון – חציה בחוץ וחציה בפנים. אכלנו מנה מאוד נחמדה של גבינה צ'כית מטוגנת במטבל בסגנון טטרי ותפוחי אדמה מטוגנים. לצערי הרב אחרי הערב החביב הזה הדברים החלו להידרדר.

ציור קיר שכונתי חמוד בשכונה שבה התארחנו, אי שם בפרברי פראג

הגולם מפראג

בשלב הזה אני חייבת להודות בפניכם וגם בפני עצמי – התייחסתי לפראג כאל one night stand. היא הייתה בשבילי המקום בו אני נוחתת, מעבירה יומיים-שלושה בסבבה במקומות שחייבים לראות ואז מגיעה לפולין מכורתי. "מה, את בכלל לא צריכה להתאמץ בפראג. כל האוכל והבירה מגיעים עד אליך, נכנסים לפה וגם סוגרים אותו בעצמם. והנופים מהממים – לאן שלא תלכי – כמו בגלויה". זה מה שאנשים אמרו לי – או לפחות, זה מה שכנראה רציתי להאמין שאנשים אמרו לי. Big mistake. אומרים שהיחס שאתה נותן, זה היחס שאתה מקבל ופראג החזירה מנה אחת אפיים.

היא קידמה אותנו במזג אוויר לוהט ולח עוד בזמנים שבמחוזותינו הישראלים היה נעים וסבבה (חודש יוני, may I remind you). בעיר העתיקה (העיר הגדולה) שאליה נסענו לא היה טיפת צל. כדי להקשות עלינו להתמצא, שמות הרחובות היו רשומים רק על הבית הראשון ועל הבית האחרון. מספרים? לוקסוס שטרם שמעו עליו. בצר לנו נמלטנו לסיסטר'ז קפה (Sisters) שהומלץ לנו מבעוד מועד. זה באמת מקום נהדר. הוא מנוהל על ידי שלוש בנות בגילאים וסגנונות שונים ומגיש כל מיני מנות קלילות כמו סנדוויצ'ים פתוחים שמסתבר שהם הדבר עכשיו בפראג, שייקים שונים, מרקחות ולימונדות עם כל מיני תמציות פרחים מגניבות. אכלנו סנדוויצ'ון סלק עם גבינת עזים שהיה מעלף וגרסה טריקית וקלה של אג'ז בנדיקט שאפילו אפשר ליישם בבית.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

ליד הסיסטר'ז ניצב לו בגאון Nasa Maso (הבשר שלנו) – הגרסה הצ'כית של המיט מרקט. אתם יודעים, מקום כזה שבו אתה בוחר חלקי בשר שנראים לך ושמים אותם על הפלנצ'ה ואז על הצלחת ישר מהאש. חזרנו לשם לארוחת הצהריים ואני חייבת לומר שלא נפלנו. מצד שני, לא לקחנו את מומלצי המקום וטעו בהזמנה שלנו. לזכותו של המקום ייאמר שהשירות מחויך ומקצועי וזיכו אותנו במחירה המלא של המנה.

בין לבין, מנסים להבין איפה אנחנו נמצאים, ולאתר לפחות חלק מהאטרקציות שלכבודן הגענו, התבשלנו בחום היוקד.
זה לא שהכל היה רע. זה לא שלא היינו במקומות חביבים ואפילו ראינו מקומות מאוד יפים – אבל שום דבר במקום הזה, המתויר עד אימה, לא גרם לנו להשתאות ולעצור בהתפעלות.

אני חושבת שבשלב הזה התחלתי להבין שאין כאן באמת עיר חיה ונושמת. יש כאן גופה שהייתה פעם בחיים. אטרקציה תיירותית, עטופה בנייר צלופן, שמחוברת למכונת הנשמה מלאכותית. אני חושבת שההדגמה הכי יפה לעניין הייתה רכבי ניקוי עירוניים שנסעו מדי פעם ברחבי הכיכר הראשית ונתנו שפריצים של מים באוויר. הסתכלתי על כל האנשים בכיכר ונזכרתי בסיפורים על הנסיונות לצלם את הטאג' מהאל, את המונה ליזה, את כיכר פיקדילי ועוד – כשכל מה שרואים זה אנשים מצלמים וקצת ממה שהתכוונתם לצלם.

ללכת אל, ללכת מ… ללכת כי כולם הולכים – מה זה בעצם משנה
לאן בעצם הם בורחים.

מחתרת הקטיפה

ואז נפל לי האסימון. אנחנו לא נמצאים באמת בפראג.
זוכרים שסיפרתי שנסענו באוטובוס למארחים שלנו? אז מה שלא הזכרתי קודם הוא שהנסיעה לשם לקחה לנו 45 דקות. בדרך עברנו כל מיני שכונות וחלקים של העיר. מהמרפסת הנהדרת של המארחים היה נוף די מדהים על חצי מהעיר פראג.

"לא יכול להיות שאין כאן חיים", חשבתי לעצמי. המארחים שלנו אמרו שהם כמעט ולא מתקרבים לרובע 1 שהוא המרכז התיירותי. אחרי מה שעברנו היום זו נראתה לי יותר ויותר כמו החלטה מצילת חיים. התחלתי לחרוש את הרשת בניסיון למצוא קצה חוט של משהו מקומי, חי ונושם. אחרי שלוש וחצי שעות עשיתי זאת! מצאתי את הבלוג המופלא הזהPrague off the map.

ביממה שנשארה לנו החלטנו להציל את המצב, לחצות את נהר הוולטבה ולבקר בשלושה מקומות שנבחרו בקפידה מתוך הבלוג.

המקום הראשון נקרא Stvanice lsland (שווניצה) והוא אי על גדות הנהר באמצע פראג – לא רחוק מרובע 7 ליתר דיוק. במקור זה היה אי לציד וגם פירוש השם הוא מילולי: אי הציידים. שם ביקרנו ב Vila Stvanice (וילה שווניצה), בנין נטוש שהיה פעם בורדל. שלושה קולקטיבים של תאטרון עשו בו הפקה חד פעמית והבינו שהם רוצים להחזיק במקום באופן קבוע. הם דיברו עם אנשים מרובע 7 כי באי עצמו לא היה ממש אף אחד לדבר איתו, הצליחו לקבל אותו בדרך לא דרך. הם הקימו בו חלל שכולל בר, בית קפה ואולם לסרטים ותאטרון. הם למעשה החלוצים הראשונים באזור הזה. נשמע לכם מוכר?

האווירה במקום היא של עשייה וביום שהגענו בדיוק הקימה הקבוצה את התפאורה להצגה שהייתה עתידה לעלות באותו ערב. היה כלב חמוד שהתרוצץ בחופשיות במקום והבר היה פתוח ולגמנו לימונדה עם תמצית פטל אדום. על הדלפק נחו שני קישים מפתים שזה עתה נאפו אבל אנחנו תכננו להמשיך למקום הבא.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

המקום השני נקרא Vnitroblock והוא נמצא בלב רובע 7. מדובר בחלל רב תכליתי שמזכיר קצת את התכל'ס בברלין. חפשו בויקיפדיה אם אתם לא יודעים. המקום היה בית מלאכה גדול ובגלגול הנוכחי יש בו בית קפה מאוד נעים, ספריה קטנטנה של ספרים שאפשר לעיין בהם וגם לקנות אותם, חנות לבגדים ואקססוריז מעוצבים, חלל לתערוכה קטנטנה בכניסה וסטודיו לריקוד.

אכלנו שם סנדוויץ' פתוח (זרמנו עם הטרנד), שתי עוגות טעימות ושתינו לימונדה – שמתם לב למוטיב החוזר?

מצגת זאת דורשת JavaScript.

יצא לנו גם לטייל קצת ברובע 7. האווירה שם תוססת, יש מלא עסקים קטנים והמון עוברי אורח. ככה עיר צריכה להרגיש! הכמות הגדולה של המקומות הויטנאמים, שכוללת מסעדות, מכונים לטיפוח ציפורניים וגם שוק ויטנאמי פעיל זכתה להסבר מפי מארחנו שהויטנאמים נחשבים למיעוט מאוד גדול בצ'כיה שקלטה לא מעט פליטים אחרי תום מלחמת ויטנאם. יש בכל פינה מקום ויטנאמי כולל בפסאז' הקטן והחביב שליד המקום שבו התארחנו.

המקום האחרון שביקרנו בו הוא מפעל לבשר לשעבר ונקרא בשם המפתיע MeetFactory. השיבוש בשם הוא במקור. הוא ממוקם ברובע 5, ממש על פסי הרכבת וצריך לעשות עיקוף מאוד גדול כדי להגיע אליו או להגיע באוטו. הוא כולל אולמות גדולים להופעות, הצגות וסרטי קולנוע, כמה וכמה חללי תערוכות, חנות לתיקון אופניים ובר.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

חזרנו דרך גשר אחר, לא גשר קארל, והגענו למרכז העיר האמיתי, של האנשים האמיתיים. הצטלבות של מעברי חציה, שני קניונים גדולים זה לצד זה, נגני רחוב והמוני המוני אנשים. לעניות דעתי, פראג בהחלט שווה ביקור נוסף של עוד כמה ימים ולו רק כדי להכיר את כל הרובעים המחתרתיים של פראג.

רשימה של מקומות מומלצים (בשביל ההתחלה – אבל הכי טוב, פשוט להגיע לאחד הרובעים ולתת לעצמכם לחוות אותו – לנו לא היה מספיק זמן :() :

ברובע 1:

  • קפה Sisters – המקום הכי סימפטי וטעים שאנחנו מצאנו במרכז התיירותי. הקפה קטנטן וחמים – יש בו אוכל קליל המבוסס על סנדוויצ'ים ודברי מאפה צמחוניים ועם דגים. כמו כן יש גם שתייה קלה ביתית, שייקים ופרישייקים, מרקים ועוגות. לכו על מנת הדגל של המקום – סנדוויץ' עם ממרח סלק וגבינת עזים. מומלץ לעשות גם סיבוב בתוך הפסאז' הקטן שהוא נמצא בו. יש בו כל מיני מעדניות ומקומות אוכל נחמדים והיפסטרים לפודיז' שביניכם. במבט ראשון איתרנו חנות בריאות, מקום אוריינטלי, מקום לשייקים מבוססי פירות וירקות, מעדניה מפונפנת וכמובן Nasa Maso שלא נוכל להמליץ עליו בלב שלם. תצטרכו לנסות בעצמכם.

ברובע 5:

  • ה MeetFactory – קצת מאתגר להגיע עליו אבל זו חלק מהחוויה. אתם תרדו בתחנה שהיא די באמצע איזור תעשיה. אל תיבהלו – אתם במקום הנכון. מימינכם תראו את המקום אבל הוא רחוק ומעבר לפסי הרכבת. תצטרכו ללכת די הרבה כדי לעבור את הכביש ואז להמשיך לטפס עד לעליה ולהמשיך ללכת עד שתגיעו. יש סימונים בדרך, שלא תתייאשו. אפשר גם לקחת מונית ב UBER אם אתם רוצים לחסוך לעצמכם את כל ההתרגשות. במקום יש מלא אירועים שקורים כל הזמן – הופעות, הצגות ופסטיבלים, בעיקר בערב ובמשך היום יש שלושה חללי תערוכות. אלו שאנחנו ראינו היו מרשימות למדי.

ברובע 7:

  • ה Vnitroblock – כיף להתרווח בו אפילו לשעה-שעתיים וליהנות מהתפריט הקליל והכייפי, מהעיון בספרים החמודים בבית הקפה, ברביצה בחללים החיצוניים שמזכירים קצת זולות עירוניות ויש שם גם אירועים בערב. אנחנו קנינו שם כל מיני אקססוריז חמודים של מעצבים יחסית בזול, אז אם אתם אוהבים אמנות ואופנה היפסטרית של מעצבים צעירים, זה בהחלט המקום בשבילכם. שווה גם לשלב עם עוד מקומות ברובע ושוטטות נעימה. בטוח שתפלו על הרבה מקומות קטנים ומפתיעים, בדיוק מהסוג שקוראי הבלוג אוהבים. 
  • Vila Stvanice – נמצאת על האי שווניצה, טיפה בצד מרובע 7. שווה להגיע לאי באופן כללי כי זה פאקינג אי קטן באמצע העיר והקונספט הזה מוצלח. רצוי בשיט, למרות שאנחנו לא בדיוק הבנו איך מגיעים למשהו ששט. את המעגן לעומת זאת כן ראינו. הוילה עצמה נמצאת מצד ימין, ממש לא רחוק מתחנות הטראם. אתם תזהו אותה בקלות על פי הבית המרשים, ובכן, וילה. כדאי מאוד להגיע משעות אחה"צ וצפונה כי הם מתחילים לזוז רק בסביבות 14:00 ככה. יש שם פסטיבלים, הצגות, סרטים ובר קטן וזרוק בסגנון הברטניין זצ"ל. 

ברובע 13 (רק אם אתם מזדמנים אליו):

  • Pivovar Lužiny – פאב המבשלה שאכלנו בו בערב הראשון שהגענו. מקום חמוד, ענק בגודלו ועדיין מצליח לשמור על הרגשה שכונתית-אינטימית משהו. אנחנו לקחנו את הגבינה המסורתית המטוגנת עם תפוחי אדמה מטוגנים ומטבל טטרי, אבל המארחים שלנו גם המליצו בחום על מנת הצלעות והבשר באופן כללי. 
  • Towers Café – בית קפה ומאפייה קטנים שנמצאים בפסאז' הקטנטן שליד המארחים שלנו. כל כך קטן עד שאין לו אתר. הכתובת היא Tlumačovská 2766/26a, 155 00 Praha 13 ותוכלו למצוא את המקום בקלות בגוגל מפס. יש שם מאפים מתוקים ומלוחים נהדרים, ובמיוחד הדונאטס המקומיים במילוי קרם וניל ומאפה בצורת כריש (!) בטעם קינמון. 
  • Gao Den – באותו פסאז' בדיוק ממוקמת המסעדה הויטנאמית הקטנה הזו. לא אכלנו בה לצערנו, אבל קיבלנו המלצה חמה מהמארחים שלנו שהוכיחו את עצמם בתור מבינים באוכל.

 

 

פראג בזמנים טובים יותר

מה יישאר לי לשבת? 

מתכון לקוואס תוצרת בית 

מכירים את משקה הקוואס הרוסי? זה משקה שמקביל לבירה השחורה שלנו והוא גם נמכר בארץ, לרוב בבקבוקים. אז הטעם שלו הוא די זוועה ואני והרבה אנשים אחרים שאני מכירה ממש לא הבנו מה הקטע והאם זה טעם נרכש. עד ששתיתי קווס תוצרת בית אצל המארחים שלנו בפראג. הטעם הוא אלוהי, לא פחות. ארומה עמוקה של מתיקות יחד עם המרירות והמרקם חלק ומלטף – פשוט אי אפשר לעמוד בפני זה. אפילו סוגי קוואס אחרים ששתיתי בפולין ובצ'כיה, מבוקבקים ותעשייתיים (בדרך כלל יצרנים קטנים) היו ערבים לחיך. אז השגנו לכם את המתכון!

לפניכם מדריך מצולם של הפקת קוואס ביתי באדיבות המארחים המקסימים שלנו מפראג.

התהליך עצמו לוקח לפחות שלושה ימים כי השמרים צריכים לתסוס ולהבשיל.

מה שצריך זה תמצית קווס טובה (בקשו מחברים שנוסעים מפעם לפעם לרוסיה, ואם אתם יודעים איפה ניתן להשיג בארץ, מוזמנים לכתוב בפרטי או בתגובות – תבורכו!), סוכר, שמרים ומים חמים.

חומרים:

בקבוק בגודל של 3 ליטר
3 ליטר מים
6 כפות של תמצית קוואס משובחת
250 גרם סוכר
5 גרם חתיכות של שמרים

הכנה:
מרתיחים מים לטמפרטורה של 35-40 מעלות. שמים את התמצית והסוכר בבקבוק. מפוררים את השמרים ומערבבים. שופכים את המים, סוגרים את הבקבוק עם מכסה ומכסים אותו במגבת ל 24 שעות. אחרי 24 שעות מכניסים את הבקבוק למקרר לשלושה עד חמישה ימים (כל המרבה הרי זה משובח). מוציאים מהמקרר, שותים ונהנים 🙂

מצגת זאת דורשת JavaScript.

מודעות פרסומת

מצב טיסה או בחזרה לירוק בקבוק – מחשבות בעקבות פולין

"כשיעלה היום
שבו נשוב אל הפשוט"
(ביום שיפלו הכוכבים, מילים: קובי אוז)

שבוע מאז שחזרתי לחיפה.
שבוע שאני מתלבטת איך לחלוק איתכם הקוראים את המחשבות שלי, את המסקנות שלי.
זה יישמע מוגזם לומר שחזרתי בן אדם אחר מפולין. זה כנראה מוגזם לומר. אבל ככה אני מרגישה. ככה.
לא, זו לא הייתה חופשה מהסוג הזה שאתם חושבים.
לא אנדרטאות, לא מחנות, לא בתי קברות. בקושי כמה מוזיאונים וגם זה בקטנה.

אז מה חיפשתי בפולין?
ובכן, אני כן רבע פולניה אם רוצים להיות ממש נדיבים (לבוב והסביבה – כיום אוקראינה).
עניין אותי לדעת מה יש שם היום.
כי הדיבור היה עד עכשיו שפולין זה מחנות ואושוויץ וריח של מוות שעולה מאדמת טחב מלאה בעצים גבוהים ודקים.
אני רציתי לדעת מה קורה עכשיו בפולין. איך אנשים חיים שם היום.

החלטתי קצת לחפור.
גיליתי שוורשה היא עיר מאוד תוססת, היפסטרית כזו, מאוד ברלין טרום גילויה. וקרקוב אפילו עוד יותר.
פסטיבל האוכל הפולני שהיה כאן בדצמבר האחרון עוד יותר שכנע אותי שיש כאן משהו.
ומה שהכי הכריע את הכף היה הפאקינג כרטיסים הכי זולים בעולם שמצאתי לוורשה.
נוסעים, אמרתי. נוסעים, אמר החצי השני שלי.
נסענו.

composite_14392615452695

נהנים עם המארח שלנו בוורשה – קז'ישטוף

נהננו. בגדול.
וורשה עיר מדהימה. באמת מאוד ברלינאית ברוח שלה. ובקרקוב לא היינו בסוף אבל כן נסענו לגדנסק השווה ביותר.
זה היה די ברור שנהנה. מזג אויר טוב, תרבות, אוכל טעים, אנשים נחמדים, נופים מדהימים.
אבל לא על זה רציתי לדבר.
כלומר, כן רציתי לדבר על זה אבל גם על דברים אחרים.
דברים שנוגעים לחיים שלנו כאן במרחב הישראלי, החיפאי.

הדבר הראשון ששמתי לב אליו הוא המרחב העצום שקיים בוורשה.
וורשה עיר מאוד מרווחת ובנויה בצורה מונומנטלית – שרידים של בניית מונומנטים סובייטית בימים עברו.
המדרכות רחבות ויש שפע של מקום לכולם: הולכי רגל, אופניים, מכוניות, אוטובוסים, חשמליות ועוד.
בהתחלה הפחיד אותי כל הגודל והמרחבים האלו.
"עד שאגיע לאן שאני רוצה להגיע, כבר יירד הערב" חשבתי לעצמי.
אבל מהר מאוד התרגלתי.
אז כן – מרחב בנוי ממרחקים וגם מזמן.
כשאתה תייר ובחופש – הרבה יותר טבעי וכיף ללכת ממקום למקום.
אבל איך תושבי העיר מסתדרים עם הזמן שלהם וגם איך הם לא משתעממים?
אם יש דבר שהפולנים עושים והרבה ממנו הוא הליכה.
ללכת ממקום למקום במשך חצי שעה או שעה זה משהו מאוד בשגרה.
וכשממהרים – לוקחים אופניים.
תחי פולין השטוחה.
חוץ מכמה ערים בקצוות, פולין שטוחה וירוקה לחלוטין.

composite_14392631645893

חווית חיי הרחוב בוורשה מאוד נעימה וזורמת.
שבילי אופניים יש באופן סדיר ורצוף ויש מקום בשפע להולכי רגל.
בכל שני מטרים, גם באיזורי מגורים מובהקים, פזורים קיוסקים קטנים, ירקניות חמודות וזולות, בתי קפה מעוצבים, חנויות אלכוהול, ג'בקות (חנויות הטסקו הקטנות של וורשה – חנויות נוחיות עם לוגו של קרפדה מתוקה). זה מבטיח הליכה נעימה ומעניינת ברחוב וגם פרנסה בכבוד לעצמאים קטנים, זעיר בורגנים (זוכרים? עלייה רביעית וחמישית מפולין, הבורגנים שהפכו להיות החנוונים ברחוב שלכם).
קחו את האיזורים התוססים של העיר התחתית ואת הדר. וגם את הרחוב הראשי של מרכז הכרמל – שד' הנשיא.
עכשיו דמיינו שככה – במינון זה או אחר – נראים כמעט כל הרחובות בחיפה. לא יותר נחמד ככה?
עם חוקי עזר עירוניים שנאכפים ביעילות, זה אפילו לא יהווה מטרד אחרי 23:00.

עוד משהו ששמתי לב אליו בוורשה הוא שיש הרבה פחות רעש ממה שניתן לצפות.
כלומר, יש חיים. שומעים אנשים מדברים וצוחקים, רעש של אוטובוסים עוצרים וחשמליות ממשיכות לדרכן. צליל של רשרוש שקית מלאה בפירות יער שנקנו זה עתה בירקניה קרובה. אבל הצפירות הרמות, הצעקות של העוברים והשבים – לא קיימות כאן.
אולי זה הירוק של הגינות והגנים שנמצאים כאן בכל פינה שמרגיע את האנשים. אולי זה הנהר שחוצה את העיר והמזרקות. אולי העובדה שבכל איזור בעיר הזו יש פארק עצום עם אגמים ונחלים, סנאים וברווזים וארמונות יפים. הטבע בהתגלמותו.
אותי זה מאוד הרגיע.

כן. אני יודעת. אנחנו מדינה חמה במזרח התיכון ואין לנו הרבה מים. צריך לחסוך.
בכל זאת, בהשקעה לא גדולה הצליחו לעשות יופי של בריכות ליד מוזיאון תל אביב ובקרית ספר וזה בתל אביב.
ללא ספק עיר פחות ירוקה ופחות צפונית מחיפה.
יש כאן פארקים וגנים אבל אין בהם צל.
הצללה באופן כללי היא נושא כאוב בישראל ובחיפה בפרט.
לוקח הרבה זמן עד שעצים צומחים ונותנים צל – אבל אם לא נשתול אותם זה לא יקרה לעולם.
בינתיים אפשר להשתמש בצילוניות, בסככות, בסוכות גפנים.

composite_14392644193524

הפולנים קונים ליד הבית ומעט.
כל יומיים שלושה הם יוצאים עם סל וקונים פירות, ירקות, כמה ממרחים ולחם.
כשמבשלים בבית פשוט מנצלים את ה High season של מה שזול. למשל עכשיו – עגבניות.
המארח שלנו הכין לנו פסטה עם רוטב ראגו של עגבניות, שלל ירקות אחרים ונתחי עוף. על זה פיזר קצת גבינה. היה טעים.
האוכל זול, מגוון ואיכותו טובה מאוד.
כל מה שאכלנו היה נפלא. מהאוכל המוכן במכולת, דרך אוכל רחוב פושטי וכלה בביסטרואים ומסעדות שף.
בתי הקפה, הפאבים והמסעדות מעוצבים לתפארת.
בסושי בר הקטן שנמצא כמה רחובות מאיפה שגרנו תלו אוריגמי של עגורים שמילא את כל חלל המסעדה.
לכאורה דבר פשוט ובעלות מינימלית שמשנה כל כך הרבה.

composite_14392652603644

מלמעלה עם כיוון השעון: ארוחת בוקר פולנית שנקנתה בג'בקה, הגרסה השווה יותר לרגל קרושה וזה אשכרה טעים! עוגת Death by chocolate מהמקס ברנר המקומי והמוצלח יותר – Wedel ופירוגי (הכיסונים הפולנים) עם שלל מילויים.

שני מקומות שאכלנו בהם – אחד בוורשה ואחד בגדנסק – הרשימו אותי במיוחד.
האחד בשם Warszawa Wschodnia נמצא באיזור הסוהו ברובע פראגה – העיר התחתית של וורשה. זו מסעדה מפונפנת ויוקרתית שמחולקת לשני איזורים. באיזור אחד יש את היכל הסועדים ובאיזור השני בר ענק בצורת ריבוע ובמרכזו המטבח. מי שמתיישב על הבר יכול לראות כיצד מכינים את האוכל שלו ויכול גם לאכול את העסקית המשתנה של אותו יום ב 25 שקלים בלבד. אכלנו מרק גספאצ'ו, דג קוד מטוגן עם פירורים ותפוחי אדמה ועוגית שוקולד מתובלת לקינוח. היה מעולה והשירות אצילי לחלוטין.

composite_14392658427207

השני הוא Bistro Pobite Gary בגדנסק שממוקם קרוב לבית מארחנו – שכונה שנחשבת בערך לרוממה הישנה ויש בה מקום מגניב שכזה. העיצוב מאוד הזכיר לי את הוניה וארוחות הבוקר שהם מגישים נראות, ובכן, אם הייתה ארוחת בוקר בוניה – כך היא הייתה נראית.
אכלנו שם גם בערב ומיותר לציין שהיה מעולה. גם כאן השירות היה מצוין.

composite_14392662013541

חיי התרבות וחיי הלילה תוססים בוורשה.
הגענו לגלריה שמאוד הזכירה לנו את האגף – V9 שמה.
בדיוק נפתחה שם תערוכת ציורים – יותר שרבוטים וקריקטורות – בהשראת חופשה בקורסיקה מלפני שנה.
מסתבר שאת הכסף לחופשה תרמה סבתו של האמן וכל הרווחים מהתערוכה יילכו לעזור לאנשים מבוגרים.
אני אוהבת את המחזוריות שיש כאן.
היינו באיזור הסוהו כמו שציינתי קודם והלכנו למוזיאון הניאון – מוזיאון קטן ומתוק.
במוזיאון ישנו אוסף הכי גדול בעולם של שלטי ניאון עם הסברים ורקע לתופעה.
בתחום חיי הלילה החדשה הגדולה כאן היא:
מסתבר שהפולנים אוהבים לשבת לבד בחושך.
בילוי נפוץ מאוד הוא לקנות את הבירות והאלכוהול שלך באחת מאלפי חנויות האלכוהול הפתוחות 24/7 בעיר ולהגיע לשפת נהר הויסלה, קרוב לאיצטדיון המרשים של העיר. שם יושבות חבורות חבורות על החול עם שמיכות שהביאו מהבית וחלקן אף מבעירות מדורות.
למי שבכל זאת לא רוצה לשבת בחושך, מציעה וורשה את בתי הקפה והפאבים ההיפסטרים למדי עם אלכוהול זול בשני שליש מזה שבארץ.

composite_14392665794250

גלרית האגף הפולנית – V9 ושני הציורים שרכשנו כדי לעודד את היצירה המקומית 🙂

composite_14392670616806

אניה וגרושקה, שתי החברות החמודות של קז'ישטוף שעשו לנו סיבוב חיי לילה ודוגמאות לפאבים ומועדוני לילה

פולין היא מדינה שאפשר לראות בה שרידים של התקופה הסובייטית.
היא לא כל כך מתקדמת כמו גרמניה, שבדיה או אנגליה ויש בזה גם טוב.
משיחות עם אנשים נמסר לנו שדווקא הפתיחה אל המערב ואל הקפיטליזם לא כל כך רצויה מבחינת האזרח הקטן.
ועדיין יש כאן הרבה מחשבה על התושבים.
כרטיסים לאוטובוס, לטראם או למטרו אפשר לקנות בקיוסקים, במכונות שצמודות לתחנות ועוד.
פחי אשפה יש כאן כל שני מטר בערך ועצים שנותנים את צילם באופן רצוף וחכם.
השירות מסביר פנים וסבלני וגם אם אין זמן וממהרים – כולם מנומסים ומכבדים את המרחב ואת המקום של האחר.

בוודאי שאורח לרגע לא רואה את החסרונות אך לדעתי יש הרבה מה לקחת מפולין.

ובחזרה לירוק בקבוק – ירוק עצי המחט והברוש הארץ ישראלי.

כשנחתנו בארץ אמרתי לחצי השני שלי: "בא לי להתקשר להורים שלי ולהחזיר את הטלפון למצב טיסה בחזרה".
כל השהות שלנו בפולין שמנו את הסמרטפונים שלנו על מצב טיסה.
מצב טיסה אומר שהשיבר סגור – אין יוצא ואין בא.
אין שיחות טלפון ואין סמסים.
אינטרנט לקחנו מרשתות אלחוטיות מזדמנות.
למרות שהיינו בפייסבוק כמה שעות ביום – היה משהו כל כך משחרר במצב הטיסה הזה.
אני חושבת ששכחנו מה זה להתנתק.
אני לפחות שכחתי.

בעולם שלנו ובמיוחד בישראל הלחוצה במיוחד, אנחנו נדרשים להיות זמינים כל הזמן.
אחרי שלוש שנים שבמהלכן לא יצאתי לחוצלארץ הרגשתי שחוקה ומקולקלת.
עכשיו, אחרי שבוע בלבד, מילאתי את המצברים ואני רגועה בצורה פלאית.
צריך לחוקק חוק מדינה שכל אזרח ישראלי יהיה זכאי לחופשה בת שבוע בחוצלארץ.
התנאים במדינה הזו לא מאפשרים מציאות נסבלת אחרת.

אני לוקחת איתי את הפשטות, החשיבות של הטבע בחיי ואת הניתוק.
כל כמה ימים אני צועדת ברחוב שלי וקונה כמויות קטנות של אוכל שיספיק ליומיים.
אני עושה סנדוויצ'ים קטנים ואוכלת עם בעלי בגן הקטן ליד ביתנו.
אני מכירה בערכם של חברים טובים, תרבות מקומית משובחת ובישול ביתי.
מציעה לכם לעשות כמוני ומידי פעם, כשאף אחד לא שם לב – תעברו למצב טיסה לכמה שעות.
זה כיף כמו לעבור ליד המראה ולעשות פרצופים מצחיקים.

11222592_10153515610654321_3517359416047607961_n

תודה לאלכס – האיש שאתי – שסבל אותי כל החופשה 😉
לדני ששמרה על מאנץ' – כלבנו היקר.
להוריי ששמרו על האוטו.
למארחים המקסימים שלנו בפולין – קז'ישטוף וג'קוב ולחברים שלהם הנפלאים.
תודה לויזאייר שהביאו והחזירו אותנו בשלום.
תודה לקרן וקסנר שבלעדיה כנראה הנסיעה הזו הייתה הרבה פחות כיפית.
תודה לכם על כל העצות איפה לאכול ואיפה לבקר.

11846550_10153515655269321_6152464407691876756_n

תרבות אכילה אנד דה סיטי – רשמים מהעיר הגדולה

אז כפי שהתרענו מראש, הבלוג נסע לתל אביב בחול המועד סוכות להינפש, לחוות מראות, ריחות וטעמים וכמובן לחלוק אותם איתכם, הקוראים הנאמנים!

אז נתחיל:
ראשית, הבלוג התארח במיקום פנטסטי – חצי דקה מכיכר דיזינגוף, שתי דקות מהסנטר, ברחוב צדדי, מרובה חתולים ומקסים. האירוח היה לשלושה ימים והבלוג מודה מקרב לב לקורא נאמן שפתח את ביתו וליבו ואירח באצילות ובנדיבות את הבלוג והבעל.

והרי רשמים:

מסעדת האנוי – המסעדה שלא תרצו לפספס

אחרי שהוזמן מקום שבוע מראש, הבלוג הגיע סוף סוף למסעדת האנוי והשורה התחתונה – נרשמה הצלחה גדולה.
היינו חמישה חבר'ה והחלטנו להתחלק בכל המנות כדי לדגום כמה שיותר אוכל.
איך שהתיישבנו קיבלנו תה יסמין על חשבון הבית בקנקן יפה שהספיק לאיזה שתי כוסות קטנות לכל אחד מהנוכחים.

composite_14134656959126

תה יסמין וסלט מנגו מלזי

הוזמנו:
ברד אננס טבעי (14 ש"ח) – לקחנו שני כוסות גדולות, כלומר 28 ש"ח. הברד היה מצוין ממש והיה בו משהו טיפה אדום – יכול להיות גרנדין – שהוסיף מאוד לטעם.
סלט מנגו מלזי (22 ש"ח)- היה מעולה עם משחקים נהדרים בין רכות לפריכות. המנגו השתלב נהדר עם החריפות הבסיסית של הסלט והבוטנים הוסיפו קראנץ' מתבקש.
שיפוד מלזי (36 ש"ח) – מנה המורכבת משיפוד פרגיות שהגיעה על מצע של טורטייה, חסה, בוטנים, פלפלוני צ'ילי חתוכים וצלחת יוגורט. הפרגיות היו רכות ונימוחות והמרינדה שהושרו בהן הייתה טובה מאוד.
מרק פו בו (48 ש"ח) – ויטנאמי. במקור רצינו מאוד את המרק פו רויאל עם בטן חזיר צלויה אבל לא היה בטן חזיר לאכזבתנו. אז לקחנו את הפו בו שזה מרק פו עם נתחי שייטל דקיקים. המרק היה אלוהי והציר הרגיש ממש מכושף. אטריות האורז היו בדרגה המדוייקת וממכרות ביותר. התוספות של הירוקים, ופלפלוני צ'ילי השתלבו נפלא. אגב, הכמות ענקית וגם נשאר מספיק בשר לכולם (היו כאלו שהספיק להם הבשר והם תרמו אותו לאחרים).

composite_14134653214660

מרק פו בו וברביקיו פורק

ברביקיו פורק (62 ש"ח) – מהמטבח הסיני. חזיר פרוס על מצע אורז, ביצה מטוגנת ובוקצ'וי. הבשר עצמו היה עשוי מעולה, והרוטב של המנה היה מצוין. האורז היה משובח. יחד עם הביצה והבוקצ'וי הכל השתלב נהדר.
באן מי עוף (38 ש"ח) – ויטנאמי. בגלל חבר שלא אוכל חזיר התפשרנו ולקחנו באן מי עוף שהיה מעולה. הבגט היה פריך וטרי, ממרח הפטה כבד מאוד מאוד מוסיף ושוב, הכמות הייתה יפה. מוטיב שחזר על עצמו כמעט בכל המנות.
ביף ראנדאנג (62 ש"ח) – מנת חתונות מסורתית במלזיה. המנה הייתה נדיבה מאוד, והוגשה עם אורז, יוגורט וביצים קשות. היא הייתה טעימה אבל לבלוג היא הייתה אישית חריפה מידי. דווקא שאר השולחן מאוד נהנה ממנה ולא סבל מהחריפות היתרה.
השירות היה טוב מאוד ומהיר וסה"כ יצאנו בנזק של 60 שקלים לאדם לפני טיפ. שווה מאוד מאוד.
כמובן שנחזור שוב, ולו רק כדי להזמין את המנות של בטן החזיר הצלויה.

composite_14134659769710

באן מי עוף וביף ראנדאנג

סיור קולינרי בשוק הכרמל

אז אחרי עיכוב די גדול הסיור הקולינרי יצא לדרך.

חברה תל אביבית יודעת דבר שהכירה לבלוג את קפה סוניה געצל ונדגם שם אחד השוקואים הטובים ביותר אי פעם. מעבר לזה בית הקפה, שנמצא בסמטה אלמונית, דקה מהסנטר, מתהדר בחצר מקסימה, נינוחה וכיפית לישיבה ומציע גם קינוחים מעולים וקפה מצוין. את הסיפור המעניין שמאחורי שם בית הקפה נביא לכם בהזדמנות אחרת ומפתיעה… 😉

המשכנו לתוך השוק, שם עצרנו בתחנה הראשונה בסניף הראשי של מזרח מערב. מזרח מערב היא ההיכל של אוהבי האוכל האוריינטלי אבל לא רק הם. כל בשלן שמחפש מצרכים לבישול ארוחה אתנית, יודע שיש סיכוי טוב שימצא את מבוקשו במזרח מערב.  כידוע יש סניף בשכונת הדר שבחיפה, לא קטן בכלל, ובכל זאת, השתאינו מול המבחר העצום והגודל של הסניף הראשי. הידיד שבא איתנו קנה סאקה אישי שנפתח מאוחר יותר ברוב תרועה והבלוג קנה תערובת פטריות מיובשות (פורצ'יני, שיטאקה, פטריות אוזן ועוד) שתשמש אותו נאמנה למתכוני החורף המתוכננים.

אחר כך הגענו לדווקא גורמה, חנות גבינות ענקית שנמצאת במרכז השוק וטעמנו שלל גבינות מצויינות. הבלוג התאהב בגבינת עיזים הולנדית בשם הומאג' אבל היו רק גושים של חצי קילו ומכיוון שכך הקנייה נדחתה לאיזה ערב גבינות ויין בעתיד הנראה לעין.

עשינו הפסקה קלה לסיידר מגנר'ס ונשנוש בדמות כריכון עם האם וגבינה (כנראה גאודה) מצוין בפאב המנזר. הייתי מגדירה את פאב המנזר כפאב הדאנק התל אביבי. פאב עם אופי מיוחד, קהילה חזקה מאוד, פתוח בשעות לא שעות ומגיש אלכוהול במחירי מציאה ואוכל משודרג ומפתיע שמשתנה לפי המצב של רוח של בעל המקום.

IMG_2109 (Large)

סיידר ונישנוש במינזר

הגענו לדוכן התאילנדי ושם הבלוג נכנס ממש לאקסטזה מהירקות ומהמחירים הזולים. נקנו חצילים תאילנדים, שעועית תאילנדית, למון גראס טרי ופאפיה. ללא ספק הולך להיות כאן קארי תאילנדי אסלי בימים הקרובים 🙂 ואולי גם סלט סום טאם… מתכונים מובטחים 😉

1978543_10152816688355799_6437077111313857951_o

פלנטיין וחבר בדוכן התאילנדי

בין לבין חלפנו על פני דוכן קטן עם אוכל עירקי ודגמנו קובה צהוב שהמילוי שלו היה טעים מאוד אבל הבצק קצת עבה.

וסיימנו איך לא, במיט מרקט. המיט מרקט הוא המקום הכי חם היום בשוק הכרמל. מדובר בקצביה ששידרגה את עצמה גם למסעדונת קטנה. העיקרון כאן הוא שניתן להזמין איזו כמות שרוצים מאיזה נתח שרוצים ופשוט מכינים לך אותם במקום על הפלנצ'ה. התוצאה מהממת! היה כל כך מפוצץ שהמתנו רבע שעה, הלכנו, חזרנו, וחיכינו עוד עשרים דקות. בסוף חלקנו שולחן עם זוג נחמד, והזמנו פיקניה, פלאנק ומיקס. טעמנו גם מהסלט עגבניות המעולה של הגברת מהזוג הנחמד. פתחנו את הסאקה והוא הלך מצוין עם הבשרים.

composite_14134663699051

פיקניה ופלאנק במיט מרקט. למטה מיקס בשרים, גם במיט מרקט

הוטל מונטיפיורי – המקום הכי פנסי בעיר בעלות יחסית ממש סבירה

הוטל מונטיפיורי הוא מלון בוטיק שממוקם במרכז תל אביב ושייך לרשת R & M – רותי ומתי ברודו שהם זוג המנהל מספר מסעדות ובתי קפה בעיר. ביניהם: הברסארי, קופי בר ודליקטסן (המעדניה). כל המקומות מתאפיינים בפרפקציוניזם גבוה מאין כמוהו, אם ברמת האוכל ואם ברמת השירות. אנחנו סעדנו במסעדה של המלון שהיא מסעדה בסגנון קולוניאלי – הווה אומר – בישול צרפתי-אירופאי עם נגיעות אסייתיות, לרוב ויטנאמיות. המסעדה מתאפיינת בעיצוב מדהים והיא בהחלט נחשבת לאחת המסעדות היפות ביותר בארץ והמחירים ממש סבירים בהתחשב ברמה של האוכל והשירות שמקבלים. כמו כן, כל המנות נדיבות מאוד וזוג יכול להתחלק בשקט בארוחה ולשבוע. אין תמונות כי אני אף פעם לא מרגישה נעים להתחיל לצלם שם. האוירה פשוט לא מתאימה. תוכלו לראות כאן את התפריט ותמונות מהמסעדה.
אז לקחתי את הזוגי לארוחת ערב כי הוא טרם חווה את פלא העולם הזה המתקרא הוטל מונטיפיורי.

לפתיחה לקחנו את קוקטייל הבית ג'סמין (42 ש"ח) שהוגש בכמות נדיבה מאוד והיה כייפי ביותר. מעין מרירות מעניינת עם לא יותר מידי מתיקות. לא קוקטייל בנאלי.

קיבלנו בגטים עם חמאה שנאפו במקום ומילאו לנו אותם פעמיים. הם הגיעו חמים לוהטים ובקושי חתכנו אותם אבל זה היה נחמד. הבגטים מגיעים ללא תוספת תשלום וממלאים את הדלי שהם מגיעים בו במהלך כל הארוחה.

לעיקרית חלקנו מנה בשם צלע לבן עם בייקון ומנצ'גו (92 ש"ח) שהפכה למיתולוגית ממש מרוב שהיא מוצלחת. היא הוגשה עם אגסים ורוטב יין מתקתק ופירה חמאתי ומושחת. כצפוי היה מעולה וממלא עד מאוד.

לקינוח חלקנו את הלימונשלי (38 ש"ח) קינוח של קציפת לימון עם קצפת, לימונים מסוכרים ושברי עוגיות חמאה, שהיה ממכר כרגיל, מתוק-חמצמץ וענקי. בקושי הצלחנו לסיים. מאחורי הלימונשלי יש סיפור: אחראית המשמרת האהובה שלי, התעצבה שאין בתפריט קינוח חמצמץ כמו שהיא אוהבת ולמענה רקח הקונדיטור את הקינוח. רווח של כולנו, יש לומר 🙂 וכמובן שחשבנו עליכם, אז השגנו לכם את המתכון כאן.

החשבון יצא 172 ש"ח לפני טיפ ולדעתי נכון להיום, גם לא בעסקית (שהיא בכלל מהמשתלמות בעיר אם לא ה…), הוטל מונטיפיורי היא אחת מהמסעדות עם ה VFM (תמורה לכסף) הכי גדול בעיר.

חצי קילו גלידה באייסברג

ולסיום משהו מתוק ומומלץ:

חלקנו חצי קילו גלידה עם שני חברים נוספים – כלומר ארבעה אנשים על חצי קילו. יוצא בערך 11 שקלים לאדם לכמות של בערך שניים-שלושה כדורים לאדם. שווה ביותר. נלקחו סורבה שוקולד (מדהים!), שוקולד תפוז (טוב מאוד), אגסים ביין (טעים בטירוף) וטופי (ממש נחמד). סביר להניח שהאופציה הזו קיימת גם בעוד גלידריות ואולי גם בחיפה. תזכרו את זה בפעם הבאה שתזדמנו לגלידריה זו או אחרת.

עד כאן!

מועדים לשמחה ולהתראות בקרוב מאוד 🙂

קפיצה קטנה לחו"ל בירושלים – חלק ב'

התאוששתם קצת מהפעם האחרונה? כי עכשיו באה הפצצה הרצינית…

ביום שבת יצאנו לנו ארבעתנו (אני, אלכס, אחי ונגה) לביקור במזרח ירושלים.
אני לא אכחיש שדי פחדתי וחששתי כמו פולניה טובה מאחר ומעולם לא ביקרתי ברובע המוסלמי – היעד שלנו הפעם. הלכנו ברגל כארבעים וחמש דקות, תוך שאנחנו עוברים בשייח ג'ארח, המפורסמת בעיקר מהחדשות. בדרך אחי ונגה סיפרו לנו על משפחה ערבית המתגוררת בצריף שבנו מסביבה את מעונות הסטודנטים של האוניברסיטה העברית. תהיתי למה הם לא עושים איזה עסק של אוכל ביתי ככה להרוויח ולהאכיל את הסטודנטים הירושלמים מזי הרעב, אבל המשפחה החליטה לפתוח רק משתלה קטנה שלא נראית משהו. ניחא…

בדרך עברנו על פני מלון אמריקן קולוני היפהפה שעוד נחזור אליו בהמשך וככל שהתקרבנו ככה הלכה והציפה אותי הדאגנות. אחי אמר שאין לנו מה לפחד אם מישהו יתנפל עלינו נגה תרביץ לו. האמנתי לו ונרגעתי נכנסנו אל הרחוב הראשי של הרובע המוסלמי – צלאח א דין – שלאט לאט ובהדרגה הפך יותר ויותר לשטח חו"לי. האוירה והמראות היו דומים קצת לנצרת מצד אחד ומצד שני, אולי גם למקומות עם רוב ערבי גדול באירופה. חלפנו על פני פארמים, חנויות בגדים מהודרות למדי, חנויות תבלינים וחנויות של ירקות. על הרצפה ישבו נשים ערביות עם הסחורה שלהם מהכפרים שכללה עלים ירוקים, דובדבנים, שקדים וחומוס ירוקים. הכל נראה רענן והייתי ממש צריכה להחזיק את עצמי כדי לא לקנות. לא קניתי כי המחירים היו גבוהים יותר מאשר בשוק. מסתבר שהרחוב מוכוון בעיקר לתיירים.

אחרי שהקפנו את הרחוב בחצי עיגול, הגענו לדוכן התמרהינדי הטוב ביקום. כוס תמרהינדי די גדולה עולה שישה שקלים טבין ותקילין. שווה כל אגורה. שכחו מחיקוי התמרהינדי העצוב שהכרתם – זה הדבר האמיתי. המשכנו לחומוס עכרמאווי, האהוב על שף חיים כהן, ובצדק! המרקם העשיר, הארומטי ועם זאת הרענן, האוורירי והטרי של החומוס גרגירים שהזמנתי יחד עם שמן הזית המשובח ישוו רק לחומוס שמוכרים בכפרים של הגליל המערבי ולא בכולם. הגישו לנו גם פלאפלים לשולחן, גדולים וירוקים והטעם – מלמיליאן!

10257088_10152275992469765_2544413330084785617_n

בתמונה: פלאפל ממולא בבצל, לא בעכרמאווי, אבל בסביבה המיידית. ויש גם עם גבינה!!

כדי להוריד את החומוס פנינו אל השוק. הכניסה אליו היא מאמפיתיאטרון רחב ידיים שעל כל מדרגה יושבים רוכלים עם סחורות מכל הסוגים והמראה הזה, של האמפי גדוש ברוכלים ובקונים קצת הזכיר לי את ימי הביניים ואולי ככה זה היה גם אז. יש משהו מאוד היסטורי במראה הזה שנוגע בי.
נכנסנו אל השוק המקורה והמראות, הצלילים, הטעמים והריחות היכו בנו. לפרקים היה נדמה לי שאני צועדת בשוק של עכו, ולפרקים זה היה שוק מחנה יהודה. העושר והמגוון של המוצרים פשוט הימם אותי.
שוקולד קדבורי קרץ לי מכל פינה וקניתי את חטיפי קדבורי של fruits and nuts שכל כך התגעגעתי אליהם מאז שעלית דחקה את קדבורי מהשוק בישראל. קנינו גם חלווה דלעת טעימה להפליא שאפילו אני, שונאת הדלעות נהנית ממנה – בכמויות קטנות…

אחי הוביל אותנו אל מפעל הטחינה המשפחתי שמסתתר לו באחת מסמטאות השוק השקטות ושם ראיתי אבן ריחיים בת יותר מאלף שנה. הדברים שהיא בטח ראתה… איש לא יידע. במפעל מוכרים טחינה מכל הסוגים – לבנה, מלאה, שחורה מקצח (מאוד מרירה, מערבבים אותה עם דיבס או טחינות אחרות), אדומה משומשום קלוי (שקנינו ואנחנו נהנים ממנה) ודיבס – דבש ענבים, טעים! היה יום חם אבל בבית האבן של המפעל היה קריר ונעים.

המשכנו אל ההוספיס האוסטרי. מי שמכיר אותי טוב יודע שאחד מהחלומות שלי תמיד היה להגיע לשם ולשתות קפה עם שטרודל או זאכר טורט. אז הגעתי להוספיס האוסטרי אבל קפה עם עוגה לא שתיתי שם עקב אזהרות על מחירים בשמיים ללא הצדקה, יחס מזלזל ובאופן כללי מלכודת תיירים. אבל ההוספיס עצמו – איזה הוספיס! איזה יופי והדר ופאר. כל קומה מעוצבת באופן שונה ונראית כארמון (שנברון יהיה השוואה מתאימה לדעתי). יפה מאוד מצד ההוספיס שהם נותנים לתיירים לעלות עד לגג כי חברים, התצפית שם היא אחד הדברים שהייתם רוצים לראות לפני שתמותו. פשוט תצפית על כל העיר העתיקה מזוית כל כך לא שגרתית וקסומה. לשבת שם עם אנשים אהובים כשהרוח מבדרת את שערי פשוט היה בשבילי להגיע לפסגת העולם – לא פחות ולא יותר.

עזבנו את ההוספיס והלכנו לאבו חסן שיש לו חומוס אך גם קבבים מעולים ומתובלים שכמותם לא טעמתי בשום מקום וסלט ירקות חריף עם טחינה שהיה מצוין. אבו חסן לא הבין למה אני לא משתמשת בפיתה ואפילו הביא לי פיתות טריות יותר אבל לא יכולנו להסביר לו שזה בגלל הגלוטן כי הוא לא דובר עברית או אנגלית. אחחחח, מתי אני מתחילה ללמוד ערבית והאם אתם יודעים משהו על קורס כזה בחיפה? אפילו קיבלנו הנחה של חמישה שקלים מהסכום הזעום ששילמנו גם ככה (40 שקלים לקבב, סלט, חומוס ושתיה). קינחנו בכנאפה של ג'אפר עם תה מתוק. היה בהחלט במקום

ביציאה מרחוב צלאח א דין נכנסנו לחנות שנראתה קצת כמו החנויות האלו של הסינים בצ'יינה טאון עם כל השיקויים והתרופות הטבעיות. ובכן, מסתבר שלא טעיתי בהרבה. החנות היתה חנות של המכללה ללימודי נטורופתיה ורפואה סינית. השיקויים אכן היו שיקויים. כן, גם במזרח ירושלים הערבית לומדים נטורופתיה והגישה הטבעית מגיעה (או חוזרת – תלוי איך מסתכלים על זה) לכל מקום בעולם.
גם קיבלנו הסברים מירקן נחמד על אלה ארץ ישראלית (שאכלתי שבוע לפני כן בסלט בשראביכ) ועל לבן מיובש שמפוררים ומבשלים איתו, למשל שישברק.

10150757_10152302059274765_5525693510578547805_n

בתמונה: פריקה – חיטה ירוקה. אפשר להשיג בשוק וברחוב צלאח-א-דין בעונה.

בדרך חזרה הביתה עצרנו במלון אמריקן קולוני וטיילנו בגן התבלינים הענק והאגדי שלהם. המבנה עצמו זהר באור יקרות וטוב שהגענו לשם אחרי רדת החמה כיוון שזהו מקום מאוד רומנטי ומתאים ללילה.

זה היה סיבוב נפלא אך לשמחתי לא ממצה, כי עוד אחזור לשם כמובן.
מילה על החששות והפחדים שלי – אין להם בסיס. כל האנשים שפגשנו היו נחמדים ומסבירי פנים ואם לא זה, לפחות נייטרלים. לא נתקלנו בשום עוינות שהיא.

היה סופשבוע מגוון ומלמד מבחינה קולינרית ותרבותית. וזה בלי להזכיר את הסקונס הנפלאים עם חמוציות ורוזמרין בליווי שמנת טבעונית וריבת תות חלומית שנגה הכינה לנו, פיצה טבעונית נפלאה יחד עם סלט קצוץ של מיטב הירקות ותבשיל תירס טרי וריג'לה.

נ.ב – התמונות בפוסט הן באדיבות אחי לוינשטיין

ומה יישאר לכם לשבת?

תבשיל תירס טרי וריג'לה

הצלחנו להשיג מנגה את המתכון הגאוני לתבשיל התירס והריג'לה! מבוסס על שילוב של שני מתכונים מאת אורי מאיר-צ'יזיק. תמונה אולי תעלה בהמשך 🙂

מרכיבים

צרור ריג'לה כולל הגבעולים (ריג'לת הגינה) קצוץ. את הענפים קוצצים לחתיכות בגודל של 2 ס"מ
בצל ירוק קצוץ
מלפפון ירוק קצוץ
חצי כוס גרגירי תירס מתירס טרי (בעונה)
חצי לימון סחוט
מלח ולימון לפי הטעם
שמן זית לפי הטעם
שתי כפות שמן זית לטיגון
אופציה: גזר מגורר

הכנה

1. מחממים את השמן בווק
2. מוסיפים את ענפי הריג'לה לשמן החם ומקפיצים מספר דקות (לא יותר מידי כדי שלא יהפוך לעיסה)
3. אם רוצים, ניתן להקפיץ גם את התירס, אבל לא חייבים
4. מערבבים את כל שאר מרכיבי הסלט יחד עם שאר הריג'לה בקערה
5. מתבלים, מערבבים שוב ומגישים חם

בתיאבון!

קפיצה קטנה לחו"ל בירושלים

טוב, אז הבטחתי לכם פוסט מורחב על ירושלים ואני מרגישה צורך מוזר לקיים 🙂

ירושלים – כל כך הרבה דברים נכתבו עליה, כל כך הרבה שירים וסיפורים, ועדיין – לא הכל נכתב.
למכורת ירושלים שכמותי, לא להיות בה כמעט שנתיים, היה סבל לא קטן. תארו לעצמכם את השמחה שאחזה בי כשהבנתי שאני נוסעת לירושלים יחד עם אהובי ואפילו יש לנו מקום להתארח בו ומארחים מופלאים כמו אחי ונגה.

ואם לא די בכך, את מי אני פוגשת באוטובוס בדרכנו לתחנה המרכזית? את טליה ביקסון הירושלמית לשעבר שגרה עכשיו בחיפה. אני וטליה מנהלות יחד את דף הפייסבוק אירועי השבוע האמיתיים בחיפה ויצא לי לעזור לה בדבר או שניים לגבי חיפה. עכשיו היא החליטה להחזיר לי בריבית דה ריבית וכתבה לי רשימה מהממת של מקומות לבקר בהם שתספיק לי לפחות עד סוף העשור…

הנסיעה עברה לי מהר, הרבה בזכות השיחה הקולחת עם טליה ולפני שהספקתי להגיד רובינזון קרוזו היינו בירושלים. פסחנו על פני התחנה המרכזית ושמנו פעמינו לכיוון שוק מחנה יהודה. זה היה יום שישי והשעה היתה 10.30 בבוקר. הרגשתי מחויבות עמוקה לנצל את השוק עד תום לפני הסגירה (שבת המלכה). הלכנו בשוק, קצת תועים ותוהים, ובחור נחמד שפגשנו ליד מסעדת עזורה הבהיר לנו בלשון מאוד ברורה שלשוק יש בעצם ארבעה "מפלסים". זה היה מידע שמאוד עזר לנו ויעזור גם בעתיד. תודה לך, בחור אלמוני שאת שמו אינני יודעת, מי יתן ויהיה לך טוב בחיים!

אני הלכנו על המפלס העליון הסנובי (כמובן) וחיפשנו את גבינות באשר וממלכת החלבה. בלי להתכוון לזה, אלכס עצר ואמר: תראי איזה יופי! זה היה מקום לאכול שבחוץ היו עציצים גדולים וצבעוניים ושמשיות נחמדות. התקרבתי כדי לדעת מהו המקום הזה וגיליתי שהגענו לגמרי במקרה לקזינו דה פריז. מה גדולה ורבה היתה שמחתי! תכננתי להגיע לשם אבל לא תכננתי שזה יהיה כל כך בקלות. נכנסנו למסעדה והחלטנו – שותים משהו אלכוהולי (כן, על הבוקר! זה הדבר שמפריד בין חופשה לסתם יום רגיל). מטעמי התנזרות מגלוטן החלטתי לפסוח על אגף הבירות וחשבתי מה אוכל לשתות. נזכרתי בהמצאה הגאונית שסייעה לצדיקים לשתות בפסח – סיידר!

התלבטנו בין מספר סוגי הסיידר שהיו שם והבחירה נפלה על Savana Dry – סיידר דרום אפריקאי משובח ששתינו עם קוביות קרח. השילוב בין הבעבוע הקל של הסיידר לבין קוביות הקרח היה מדהים! ממליצה שאם תראו בתפריט את הסיידר הזה – תקחו אותו בשתי הידיים! הזמנו פלטת דגים כבושים שהיתה נהדרת והגיעה עם לחם ומטבלים טעימים. הברמן היה ממש חמוד וניהלנו שיחה תרבותית – בין השאר גם על הסרט מחוז 9 שהוא סרט דרום אפריקאי.

לאחר מכן, בעזרתם האדיבה של אחי ונגה, הגענו לעוזי אלי – דוכן מיצים מטורף לגמרי שמוכר שילובים מאוד לא קונבנציונליים כמו אתרוגת (כן, זה מה שאתם בדיוק חושבים!) ומעדן המלכים שזה בעצם שוקו ממש מתובל ומפולפל. המשקאות היו ממש טעימים! אבל אתם חייבים לראות את הסרטון הבא על העוזי אלי הזה. הוא קורע לחלוטין!

לאחר מכן, צעדנו לכיוון בר הגבינות של באשר, מוסד ידוע ומוכר בירושלים. בחנות הקטנה הצמודה נתנו לי לטעום גבינה כחולה נפלאה. וגם, זכיתי לדבר עם אלי באשר עצמו ולשאול אותו על הגבינה הפורטוגלית עם הארטישוק רק כדי לגלות שבישראל לא מביאים אותה. באסה…

המשכנו לחנות התה של לב, הזכורה לטוב מהכתבה של רונית ורד. מעולם לא ראיתי חנות מיוחדת כזו למוצרי תה, קפה וטבק. לב, מבין עניין, הסביר לנו על סוגים שונים של תה וטבק והחווה בידו על מקטרות שמחירן מסתכם ב 3 אפסים. סיימנו את הסיור באזור ב חליטת'ה – בית תה קסום שמתהדר בתפריט תה מגוון ומורחב, למתחילים, למתקדמים ולמומחים. לקחנו תה אולונג חלבי שלמרות שאין בו טיפת חלב, טעמו בהחלט היה חלבי וענוג. עם התה לקחנו ארוחת תה במדבר שכללה שיפודי חלומי (אופציה לטופו) וירקות קלויים על מצע ירוק לצד עלי גפן ולימון כבוש, חצילים קלויים בטחינה ותמרים ממולאים. היה מרומם נפש!

המשך יבוא מאוחר יותר (יש עוד הרבה לפנינו – תתכוננו!)

בתמונה: סקונס ביתי בעבודת יד בירושלים

סקונס

לינקים:

אירועי השבוע האמיתיים בחיפה

קזינו דה פריז

חליט'תה

נ.ב – אנחנו שמחים לבשר כי הפרוייקט "תמונה וסיפור ליום" לקידום עסקים קטנים שפועל בדף הפייסבוק של הבלוג הועלה לבלוג עצמו בתור עמוד ומי מכם שאין לו חשבון בפייסבוק, מוזמן להיכנס ולעיין בו כאן.

מסע תענוגות לארץ הקודש

"…המדבריות הללו ריקים מאדם, תלים דהויים אלה של שממה…" (תיאורו של מרק טוויין את אזור הצפון בישראל, מתוך ספרו "מסע תענוגות לארץ הקודש")

המון חיפאים – ייתכן שאף רוב רובם – רואים את העיר התחתית באופן הדומה לציטוטו של מרק טוויין. אלו שהיו במסיבות הרחוב האקסטרווגנטיות וה"מדהימות" של יונה יהב, בטוחים לחלוטין בהיפך. מבחינתם העיר התחתית היא קרקס צוהל תמידית ומסתובבים בו ליצנים על קביים גבוהים ופיות שמפריחות בועות לכל עבר. מוסיקה חזקה תמיד מתנגנת ברחובות, בכל שעה ביום. אחרי הכל, למי זה מפריע? הרי אף אחד לא באמת גר שם. זה אזור שיוצאים אליו כדי לבלות. אולי הסטודנטים והאמנים? הם גם כך רגילים לחיות ברעש.

האמת, כמו בהרבה מקרים, היא… באמצע.

העיר התחתית – שרידים היסטוריים חצי נטושים הנתונים תחת מתקפת ג'נטריפיקציה בלתי נלאית – כלואה בין עבר לעתיד. את רגעי ההווה רק יודעי דבר יכולים למצוא. אבל ברגע שהם מגיחים ממחבואם בביישנות – אתה מבין שכל המסע והמאמץ היו שווים את זה.
אנחנו נוסעים לחוצלארץ כדי להיכנס לאותו זמן קסם שנהגנו לחוות לעתים כה קרובות בילדותנו. בשבע דקות (מי בכרמלית) או בחצי שעה (מי באוטובוס/מכונית) – תוכלו לחוות את הקסם הזה ליד הבית לשעה קלה ויותר.

1383735_10151909722324321_1473802049_n

פעם בחודש (בממוצע), אני ובעלי מחליטים להגיע בשעת בוקר או צהריים לעיר התחתית. התירוץ הרשמי הוא בדרך כלל קניות.
אבל קניות לחוד וסוידאן לחוד.

סוידאן

"Find what you love and let it kill you"
(צ'ארלס בוקובסקי)

אם העיר התחתית היא זמן הקסם של ילדותנו, סוידאן היא היכל הממתקים הענק שתמיד חלמנו עליו. יבוא יום ונצעד במקום הגדול הזה ונחייך לכל הממתקים הרבים והמגוונים שקורצים לנו בחינניות וגם – חכו לזה: יהיה לנו כסף לקנות את כולם!

סוידאן היא מקום המפלט הרשמי של כל הפודי'ס באשר הם שנואשו מהחנויות הפלסטיקיות, המנצנצות והמבהיקות בקניונים שמוכרים בהם מוצרי גורמה במליון שקל. כן, זה נכון, יש בהן כמעט הכל, אבל שני דברים אין שם: מוכרים מקצועיים שחיים את עולם האוכל, כי בינינו, כמה כאלו אפשר למצוא בשכר מינימום? והקשר הבלתי אמצעי עם בעל החנות שאפשר לבקש ממנו להביא מוצר זה או אחר, לשאול מה קורה עם ההזמנה שלך ולפעמים סתם להגג על הא ועל דא. כל אלו ועוד מציעה החנות הזו, שתחגוג מאה שנים להיווסדה בעוד פחות משלוש שנים.

המחירים לא זולים, כמתבקש ממקום שמייבא מוצרים ברמה מעולה מכל קצוות תבל, אך הוגנים למדיי. המבחר לא מבייש שום סניף של "ספייסס" או "לגעת באוכל" והדברים המיותרים כמו מבצעי קופה, גאדג'טים טפשיים ויקרים מידי ועוד – פשוט לא נמצאים כאן.
לאחרונה גם החלו למכור כאן טופו לטובת ההיפסטרים המקומיים וכל שאר המוצרים הכל כך הכרחיים בכל מטבח של בריאותני-טבעוני-פמיניסט לוחם היו כאן מאז ומתמיד.

המעדנייה שעליה מנצחת ולנטינה, סלבס מקומית בקרב יודעי דבר בעיר התחתית, מלאה במבצעים על גבינות ושאר מוצרים בימי שישי. תמיד תוכלו לקבל הסבר, טעימה וייעוץ לגבי גבינות, זיתים, רטבים ואפילו סכינים שונים ומשונים. המקום מתהדר בהיצע לא רע בכלל של יינות בפרט ומשקאות אלכוהוליים בכלל. בעידן גזירות לפיד כשעולה הפיתוי להדביק תוויות יקרות על בקבוקים של אלכוהול זול אתה יודע שמקום שקיים מ 1916 כנראה לא הולך לחרוג מכללי המשחק ההוגנים שהיו שם עוד בזמן התורכים.

1395259_10151909722039321_34874206_n

נעמה סוידאן
כתובת: אליהו הנביא 3 העיר התחתית, חיפה
טלפון: 04-8663047
שעות פעילות: א'-ה' מ 07.00 עד 19.00 וימי שישי מ 07.00 עד 16.00

יש סניף נוסף בואדי ניסנאס:
כתובת: דרך אלנבי 39 הדר, חיפה
טלפון: 04-8524306
שעות פעילות: ימי א'-ה' מ 08.30 עד 19.00 וימי שישי מ 08.30 עד 14.00

המשפחה מחזיקה גם בחנות היינות "ספיישל רזרב" במרכז פנורמה במרכז הכרמל:
מרכז פנורמה – שדרות הנשיא 109, חיפה.
טלפון: 04-8361187
שעות פעילות: א מ 09.00 עד 19.00, ב-ד מ 09.00 עד 21.00 (או יותר) ה מ 09.00 עד 23.00 וימי שישי מ 08.00 עד 16.00

עבדאללה מלך הירקות

אם סוידאן היא היכל הממתקים של הפודי'ס שבינינו, עבדאללה מלך הירקות ובקיצור – עבדאללה, היא חלומו של כל שף שלפעמים קץ בהסתובבות המתישה בשווקים הדי מוצלחים שיש לנו בחיפה (תלפיות וואדי ניסנאס). החנות ממוקמת באותו מתחם שבו נמצא סוידאן, מתחם כיכר פריז-בואכה הכרמלית.

ממבט ראשון ושטחי הלקוח המזדמן עלול לנטוש במהרה ולחפש חנות מזמינה יותר. עבדאללה היא לא חנות של רושם ראשוני. כמו כמעט כל פינת חמד בחיפה, צריך להתמסר אליה. הכניסה מלאה בארגזים של ירקות לא הכי מוקפדים ולעתים קרטונים יכולים להיות מפוזרים פה ושם על הרצפה, מתחת לסככה החיצונית שמאגדת את החנות ואת המחסן. אין סדר או הגיון מסוים שלפיהם מסודרים הירקות והפירות ובדומה לחנות יד שנייה של ויצ"ו צריך קצת להעיף מבט, לשאול את המוכרים שתמיד מאירים פנים, מכוונים ומביאים ובאופן כללי להיות ער לסביבתך.

לאחר כמה ביקורים תגלו שהיופי נמצא בפרטים הקטנים ובמחסן. זו החנות היחידה שנתקלתי בה עד היום שמחזיקה דלעות גדולות לפני ואחרי חג ליל כל הקדושים. אחת החנויות היחידות שמחזיקות ליים ותפוזי דם בעונתם וגם קצת מחוץ לעונתם. ניתן למצוא שם אננס טרי כשבשוק ובסופרמרקטים הוא כבר אזל וגם תאנים, כן, כן. ייבוא ישיר מיריחו. בתוך המחסן מתגלה חדר הקירור שטומן בחובו הפתעות נוספות. כאן תוכלו למצוא פטריות צחורות כשיני תינוק שבקעו זה עתה ולימונים מבריקים כל כך שנקטפו לא מזמן מהעץ.

1395288_10151906697084321_583561717_n

גם כאן יש יחס אישי ומתעניין ועבדאללה עצמו ינקה לכם את הכרשה אם יראה שלקחתם אחת עם עלים קצת נבולים, מבלי שבכלל חשבתם לבקש. ניתן לבצע משלוחים חינם מעל מינימום מסוים שאינו בשמיים כלל ועיקר. כל הפאבים והמסעדות שאתם אוהבים לשבת בהם בעיר התחתית קונות אצלו, אז תהיו בטוחים בטריותם של הירקות והפירות שאתם קונים אצלו.

השמועות מספרות על שמן זית בייצור עצמי. אטרקציה נוספת שנמצאת בין החנות למחסן היא בית קלייה שלפי הריח טוחנים בו קפה ותבלינים לרוב. שווה להתעניין.

עבדאללה מלך הירקות
כתובת: שדרות המגינים 6 עיר תחתית, חיפה
טלפון: 04-8667591
שעות פתיחה: ימי ראשון עד שישי מ 08.00 עד 16.00

1013189_10151930200689321_812292553_n

אקרמן משקאות

ברחוב הנמל 47, מאחורי כל המולת שדרות העצמאות, מסתתרת לה חנות משקאות מאוד ותיקה. הם שם כבר משנות השישים של המאה הקודמת. הם היו בעיר התחתית בזמניה הטובים והעסוקים ואחר כך, בקריסה הבלתי נמנעת ובשתיקה השוממת שנפלה עליה. והם עדיין כאן, בפריחה המחודשת והמהוססת של האזור.

אסתי, בתו של מנחם אקרמן שהקים את החנות והחברה, מנהלת כיום את החברה והחנות יחד עם אחיה, מיקי. היא גדלה בחיפה ויודעת לספר על כל האנשים ועל כל הדברים המעניינים שקרו בחיפה במהלך כל התקופה הזו. יהיה מעניין מאוד לתפוס איתה שיחה על חיפה ההיסטורית.

בחנות יש מגוון רחב של יינות ומשקאות אלכוהוליים אחרים וישנם מבצעים משתלמים למדיי. ניתן למצוא מארזים מיוחדים ומעניינים כיאה לייבואנית האלכוהול המובילה בארץ. ניתן להסתכל במלאי המשקאות כאן.

כתובת: הנמל 47 עיר תחתית, חיפה
טלפון: 04-8663033
שעות פעילות: ימי ראשון עד שישי מ 07.00 עד 16.00

קונדיטוריית ספירא או ספירו

ואחרי הקניות צריך לנוח קצת, לשבת, לשתות משהו…

קונדיטוריית ספירא (ספירו) ברחוב יפו היא המקום המושלם. איפה עוד תמצאו מקום שמגיש עוגות במחירים של 15-20 ש"ח וכדורי שוקולד במחירים חד ספרתיים? השירות הוא עצמי. מזמינים בדלפק ומגיעים בעצמכם לקחת את ההזמנה כאשר היא מוכנה.
למחפשים את העוגות מהדור הישן, כאן תמצאו את מבוקשכם. יש סברינה, קרמשניט, עוגת היער השחור ועוד. מומלצים גם כדורי השוקולד ברום, עוגת השוקולד החמה ופאי הדובדבנים.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

כלבי המרנג בחלון הראווה הפכו להיות הסמל המסחרי של המקום, אך שווה גם להסתכל בעיון על העיצוב בתוך הקונדיטוריה עצמה שכמעט ולא השתנה מאז 1948, שנת הקמת הקונדיטוריה. הכי כיף ללגום שוקו חם, להתענג על אקלייר ולהרגיש כאילו הזמן קפא מלכת.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

קונדיטוריית ספירו
כתובת: יפו 19 העיר התחתית, חיפה
טלפון: 04-8524816
שעות פעילות: ימי א' – ה' מ 06.00 עד 17.00 יום שישי מ 06.00 עד 14.00

מילה לגבי החנויות הקטנות ביפו לממכר כלי בית, חומרי בניין ובגדים: תוכלו למצוא המון דברים במחירים זולים וגם יחס חם ומילה טובה. שווה לקנות בחנויות הללו ולהעשיר אנשים פרטיים ומשפחות במקום תאגידים, חברות אשראי ובנקים. החנויות מפוזרות לאורך רחוב יפו, נתנזון, אזור השוק הטורקי ורחוב העצמאות. שווה לעבור ולהסתכל טוב – רוב הסיכויים שתמצאו שם איש או אישה שמחכים לכם, שתבואו ותעשו להם את הפדיון היומי.

למיטיבי לכת:

הדאנק

כבר כתבתי על הפאב המיוחד הזה בפוסט אחר שלי, אבל לא הרחבתי.
כל שכונה צריכה את הכנסייה שלה – המקום שפתוח כל יום ואפשר לבוא אליו בכל מצב ובכל מצב רוח. לא משנה אם זה בוקר, צהריים או ערב, יום חול, שבת או חג. העיר התחתית היא מקום מוזר ולא שגרתי. אני לא חושבת שאפשר לאפיין את האוכלוסייה שלה מהסיבה הפשוטה שהיא כל כך מגוונת: משפחות ערביות, סטודנטים לעיצוב ואמנות, אמנים ומוסיקאים, משפחות רוסיות, אזרחים זרים ממדינות אחרות ועוד. זה אחד המקומות היחידים אולי שבו יכולים לדור בכפיפה אחת פאב-מסעדה טרנדי לצד מסעדת דגים ותיקה וקטנה, סטודיו תכשיטים מודרני לצד מסגרייה משנות ה 50 של המאה הקודמת וכיו"ב.

שכונה כזו ראויה לה כנסייה כזו בלתי שגרתית. הכנסייה הזו היא בעיניי פאב הדאנק שפתוח כבר חמש עשרה שנים, מאז שנת 1998.
המון דברים נאמרו ונכתבו על הדאנק, פאב קטן בעל אישיות דומיננטית מאוד ושנויה במחלוקת. את הדאנק יצא לי להכיר בשנותיו הראשונות, כאשר בערב גשום אחד באמצע השבוע (דומני שהיה זה יום רביעי) החלטנו אני וידיד להגיע לשם בעקבות שמועות עקשניות שטענו שמשהו מיוחד קורה ברחוב המגינים בערב. השעה היתה 20.30 והמקום היה ריק לחלוטין. התיישבנו על הבר והזמנו מה שהזמנו, אינני זוכרת כבר מה זה היה, ואז בהיתי בבקבוקים שניצבו על הבר ושאלתי את הברמן (שהיה בעצם, הבעלים, אלכס) מה זה דובונה. כמובן שקיבלתי טעימה וגם סיפור אודות יינות מחוזקים. גם טעמנו מכמה בירות שהיו במקום ובאופן כללי בילינו ערב מעניין מאוד בחברתו של אלכס.

891668_10200951096845670_902624834_o

בפוסט הזה אוכיח לכם למה אני טוענת שהדאנק הוא כנסייה.
ראשית: הוא פתוח כל יום (ואני מתכוונת כל יום!) כולל חגים. הוא פתוח מהשעה 12.00 בצהריים ונסגר בשעה 03.00 בלילה! כמעט תמיד תמצאו שם את אלכס, לפחות עד השעה 17.00-18.00. זהו פאב מאוד משפחתי שיש לו דרך ייחודית מאוד לחגוג את החגים שלו (כמו ההילולה העליזה בסנט פטריק'ס שמי שלא נכח בה, לא חגג מעולם סנט פטריק'ס כהילכתו). זה פאב עם כללים מאוד ברורים שגם רשומים על הקיר ולעיתים קרובות על חולצות הברמנים. הברמנים, אם כבר מדברים עליהם – הם בדרך כלל לקוחות קבועים מאוד לשעבר. האוכל תמיד מנחם ומשביע. אלכס דואג ללקוחות ולעובדים שלו ואני לפחות אף פעם לא הרגשתי שיש לו אינטרס מעבר לכך שאנשים ייהנו, ישביעו את רעבונם וירוו את צימאונם ולא יפשטו רגל. לראייה: יש הנחה של 20% על כל התפריט והפי האואר עד השעה 21.00 בכל יום (פרט לסופ"ש). אלכס אומר שזה עבור הפועלים (שזה רובנו) שמגיעים לפה כדי להינפש מעבודתם ומחייהם.

אז לא כנסייה?

כך או כך – מומלץ בחום ושווה להגיע מתי שאלכס נמצא כדי לתפוס איתו שיחה מרתקת (תמיד!).

הדאנק
כתובת: המגינים 95 העיר התחתית, חיפה
טלפון: 04-8532836
שעות פעילות: כל יום מ 12.00 עד 03.00

לסיום מבזק חדשות קטן:

נתקלנו בבר-קפה חדש בשם סלבדור שנמצא כרגע בהרצה בדרך העצמאות 64. המקום, בסגנון ברזילאי, יעבוד מ 08.00 בבוקר עד חצות ויגיש מאכלים קלים כמו סלטים, כריכים, חביתות ועוד. המטבח חלבי-צמחוני. גולת הכותרת היא מיץ קנה הסוכר שמוגש במקום שהוא לא פחות ממושלם (טעמנו) והצפייה בהכנתו במכונה מיוחדת מקנה סוכר אמיתי – מרתקת ממש. נעדכן לגבי הפתיחה הרשמית בהמשך.

1209075_510090545747378_1142573893_n

ביסטרו וניה ממשיך לשפץ במרץ ומתכונן לפתיחה בסביבות דצמבר-ינואר. המקום, ברחוב שער פלמר 1, מבטיח אוכל גורמה אמיתי ואנחנו רק יכולים לאשר שהוא יקיים גם יקיים את ההבטחה.

1383498_10151909722474321_1789317647_n

גלריית האגף תיפתח מחדש במיקום חדש (ממש לא רחוק מהקודם) ומוצלח הרבה יותר. 400 מ"ר של תענוג צרוף מצפים לנו ממש בקרוב! עדכונים בדף הפייסבוק של הבלוג וכמובן בדף הפייסבוק של האגף.

1398807_655993697766523_12523772_o

ביום ראשון הבא, ה 20.10, נפתח בר הקפה השיתופי הראשון בחיפה. הוא ייפתח בשכונת בת גלים, שכונה יפהפייה ומרתקת שעוד ידובר בה בבלוג הזה. הבר, בסגנון ה"בר קיימא" בתל אביב, הוא קואופרטיב שיתופי שניתן לרכוש בו מניה ב 1000 ש"ח ובתמורה לקבוע מה יהיה בו מבחינת תפריט, ימים ושעות פתיחה, סגנון ועוד. חברי הבר יקבלו הנחות על האוכל והשתייה. כרגע התפריט הוא צמחוני והפאב יהיה פתוח כל השבוע פרט לשבת. נעקוב!

ומה יישאר לי לשבת?

שני מתכונים כיפיים ברוח הקניות בעבדאללה ובסוידאן. שניהם מכילים אננס טרי ומופלא, אבל כמובן שניתן להשתמש באננס משומר מחוץ לעונה. למתקשים בקילוף וחיתוך האננס – סרטון ממש נחמד וברור כאן.

שעועית ירוקה מוקפצת עם אננס טרי

מצרכים:

חצי שקית שעועית ירוקה עדינה קפואה (אפשר גם טרייה, בסביבות רבע קילו)
חצי אננס טרי בגודל בינוני חתוך לקוביות בינוניות
כף שמן שומשום או פחות לשומרים על הפיגורה
כף וחצי רוטב סויה בהיר (בסגנון סיני)
בוטנים קצוצים או גרוסים להגשה (אפשר גם שקדים)

אופן ההכנה

מבשלים במים רותחים את השעועית כ 5-7 דקות (אם היא טרייה אז כ 15 דקות)
מורידים מהאש ומסננים את מי הבישול
מחממים שמן שומשום במחבת גדולה
מקפיצים את השעועית דקה שתיים
מוסיפים את האננס ומקפיצים עוד שתי דקות
מוסיפים רוטב סויה ומקפיצים עוד דקה
מגישים חם וזורים את הבוטנים מעל.

1385681_10151906747599321_2111200704_n

קארי תפוחי אדמה, טופו ואננס

מבוסס על המתכון הזה עם כמה שינויים קלים שהכנסתי, כמו הוספת קוביות טופו וגזר.

מצרכים:

שלושה-ארבעה תפוחי אדמה חתוכים לקוביות בינוניות
גזר אחד חתוך לקוביות גדולות
חבילת טופו חתוכה לקוביות גדולות
חצי אננס חתוך לקוביות בינוניות
בצל קצוץ דק
שלוש שיני שום כתושות
שליש כוס מים
שתי כפות אבקת קארי הודית
שתי כפות שמן שומשום
שתי כפות רוטב סויה בהיר
כף ג'ינג'ר קצוץ (אני השתמשתי בשן אחת של ג'ינג'ר קפוא, אפשר גם שתיים)
שתי כפות שמן זית
כוס קרם קוקוס (חלב קוקוס אבל יותר מרוכז וסמיך)

אופן ההכנה:

מקפיצים בצל, תפוחי אדמה וגזר בשמן זית כ 4-6 דקות.
מוסיפים שום, מים, קארי, שמן שומשום, סויה וג'ינג'ר ומבשלים עד לרתיחה.
מורידים את האש למינימום וממשיכים לבשל עוד 15-20 דקות. מערבבים מידי פעם.
מוסיפים את האננס וחלב הקוקוס ומבשלים עד לרתיחה ואז עוד כמה דקות על אש קטנה.
באותו בזמן, מקפיצים את קוביות הטופו בשמן זית במחבת קטנה כמה דקות עד שהן פריכות.
מוסיפים את הטופו לסיר לכמה דקות.
מורידים מהאש ומגישים על אורז, רצוי בסמטי, לבן או מלא.

1381686_10151906957339321_1167987236_n

בתיאבון!

חיי הלילה הסודיים של חיפה

"Work hard, play hard"
(ביטוי אנגלי עממי)

חיי לילה בחיפה? מסתבר שיש כזה דבר.

כאשר הבלוג קיבל את ההודעה הבאה באימייל, הוא החליט לבדוק את המקום שייתכן ועוד ישנה את התודעה של בלייני חיפה:

*המכתב הבא מנוסח בלשון גוף שלישי יחיד נקבה אך מיועד לכל הגופים והמינים*

ניהליסטית מופרעת שלנו מלחמה רבה,

(שלום הוא לחלשים ולכן נחליף אותו במילה מלחמה)

מה עוד אפשר לספר לה שהיא לא יודעת? כן, הבורדל זה הפאב המחתרתי הגדול והמפורסם בעולם, כן רבין מת, ואלון גל הוא חבר במפלגה ניאו-נאצית. נספר לה עוד שהיום (חמישי) נמכור את הבירה שלנו אותה ייצרנו בעצמנו. הבירה יצאה קצת שונה מהקודמת, יותר זהובה, פחות עכורה ויותר מתוקה וגם כן פגז. היא מוזמנת לבוא ולבדוק אותה בעצמה.

בנוסף הוספנו לה את הפלייליסט של שבוע שעבר ולינק לערוץ היו-טיוב של הבורדל שתהנה לה. וגם תמונה מדהימה מהבורדל שהיא תדע שזה המקום המושלם.

(שמונה שניות בגן העדן המרצד…)

נראה אותה בבורדל.

מלחמה.

**************************************************************

אני יכולה לנסות להציע הגדרה (חלקית בהחלט) לבורדל. פאב מחתרתי קטן ועוכר שלווה אשר תפקידו לספק בירה וסיגריות לעם הפשוט בחיפה, כלומר לאמנים ולסטודנטים אשר גרים בהדר ובעיר התחתית ומתפרנסים בדוחק.

תמונה (1)

מבט מהבורדל החוצה

הבורדל הוא פאב אידיאולוגי אנטי-קפיליסטי וככזה לא תמצאו בו לאונג' מפנק או תפריט יומרני (אין תפריט בכלל, למעשה). השירותים הם סטייל הודו ותורכיה – בול קליעה. הישיבה היא בעיקר מחוץ לפאב תחת כיפת השמיים ומבחר השתייה מוגבל משהו. אבל יש פה מין קשר בלתי אמצעי עם הברמן ומוסיקה טובה והחוויה היא של ערב בקיבוץ או בטיול השנתי. כיף לבוא עם חברים ולפטפט תוך שתיית בירה תוצרת בית (עדיין בשלבים הנסיוניים אבל יש למה לחכות) או גולדסטאר. יש גם ויסקי וערק ולאחרונה נוספו גם יין לבן קליל בשם "יין מוטי" ומשקה שהוא בחזקת היגרמייסטר המקומי בשם "טובי 60" – לא לפספס!

תמונה (2)

מבט על הבורדל מלמעלה

כפי שקראתם, העדכונים שלהם במייל משעשעים מאוד ושווה להירשם לרשימת הדיוור ההולכת וגדלה שלהם. אם אתם מחפשים בילוי מסוג אחר – כזה שבו לא מנסים לדחוף לכם עוד אוכל או שתייה, שאין בו מלצריות מעיקות ושאפשר לנשום אוויר וגם לשמוע מוסיקה ולהתעדכן עם החברים – הבורדל זה המקום עבורכם.

נ.ב – בקרוב, עקב עליית מחירי הבירה, הבורדל יארגן סדנאות ללימוד ייצור בירה ביתית לכל דורש! מישהו אמר "סלון מזל"?

******************************************************************

ונמשיך באזור העיר התחתית שרק הולך ומתחדש ומקומות אוכל ובילוי צצים בו למכביר. האינפורמרית הפרטית שלי באיזור, ש', מדווחת לי שבחודשים האחרונים נפתחו: "שמוליקיפוד" – בית קפה מקסים להפליא שיושב על כיכר פריז ונותן תחושה פריזאית אמיתית, "השקשוקה של אמא" – מקום שמגיש שקשוקה וסביח ברחוב יפו צמוד לכיכר פריז ונשמע מבטיח, "הסנדוויץ' הטוניסאי" שנראה שווה לנסות ברחוב דוברין, דוואלי – מקום שמגיש אוכל ערבי ביתי ו"הבוטשר בר" – בר בשרים כשר ללא תעודה עם עיצוב מעץ בנוסח קאובויס.
בתחום הפאבים והמועדונים, בהחלט אין גרירת רגליים ונפתחו "דוברין 7", פאב מאוד חביב עם אוכל מצוין, מועדון "הסירופ" – מועדון הופעות בשלישי וחמישי ובשאר השבוע תקלוט ואווירה ירושלמית-ברלינאית, פאב ה"אורבן סטריט בר" ליד כיכר פריז וממש לפני שנייה גם ה"ג'אם" – מקום עם אוכל צמחוני והופעות.
אפילו בתחום התרבות יש חדש. "בית גלריה" שהיא גלריה מרשימה מאוד עם הופעות ואירועים תרבותיים אחרים, פועלת כבר יותר מחצי שנה ובקרוב מיזם חדש בשם "בוקספר" – חנות ספרים יד שנייה שיש האומרים שבאמתחתה אוסף עשיר ונדיר של ספרות.

_____

הג'אם

הפריחה הזו כשלעצמה שווה בהחלט פוסט נפרד והוא בוא יבוא…

*****************************************************************

עם כל כך הרבה מקומות שנפתחים כפטריות אחרי הגשם כל שני וחמישי, קצת קשה לעקוב ולהגיע לכולם או אפילו לרובם. למזלי ש' הפנתה את תשומת ליבי ליוזמה חדשה ומגניבה בשם haifa downtours בהנהגת פאדי וליאון – סבב פאבים בעיר העונה לשם haifa pub crawl.
בכל עיר שמכבדת את עצמה באירופה ישנם סיורי פאבים בתשלום סימלי שבמהלכם לוקחים את התיירים ובעצם את כל מי שמעוניין – לראות את חיי הלילה של המקומיים באותה עיר. עוברים מפאב לפאב במשך כמה שעות טובות ושותים בכל פאב משקה או שניים. מקבלים הנחות וצ'ייסרים חינם ושומעים סיפורים על הווי הבילוי בעיר ועל מוסדות הבילוי שלה.

פאדי פולן (נוייסר) ולאון טימושפולסקי החליטו להרים את הכפפה ולארגן סיורים כאלו גם בעירנו הקטנה. פאדי סיים שנה שעברה קורס מדריך טיולים בחו"ל, עשה סטאז' בקיץ וכשחזר התחיל ללמוד היסטוריה כללית באוניברסיטת חיפה. מכיוון שבזמן הלימודים לא התאפשר לו לעשות עוד סטאז'ים ולהדריך בחו"ל, הוא חשב על הרעיון של סיורים בחיפה. "המטרה היא לא עסקית אלא להעניק חוויה מיוחדת במינה למי שמצטרף לסיורים". לאון לומד הנדסאות בניין ויש לו ידע רב בתחום האדריכלות. הוא קרא וקורא המון ספרים על חיפה ובקיא בהיסטוריה הארכיטקטונית שלה. הרעיון נולד מתוך שיתוף הפעולה של שניהם על כוס בירה בפאב הדאנק. הסיורים שלהם הם בסגנון הישרדות. הם מתחילים את הסיור מוקדם יחסית כדי להספיק להגיע לכמה שיותר מקומות ולשתות כמה שיותר. הסיור נגמר, well, כשהמשתתפים נגמרים ולא יכולים יותר להמשיך… 🙂 אלמנט נוסף בהשרדותיות – המשתתפים לא יודעים לאיזה מקומות הם יגיעו ומתי. והכי חשוב – כמו שכתבתי באחד הפוסטים הראשונים: כל דבר טוב בחיפה עובר דרך המדרגות שלה והסיור של פאדי ולאון נעשה ברגל דרך המדרגות – ממרכז הכרמל ועד העיר התחתית. המקומות שמבקרים בהם משתנים מסיור לסיור ואין סיור אחד דומה לרעהו. בקיצור – אקסטרים של ממש! 🙂

בסרטון שלפניכם אתם יכולים להתרשם מהאווירה והקצב של הסיור:

הבלוג אמר "על החיים ועל המוות" והחליט להצטרף לסיור שכזה. נפגשנו בשעה 17.30 ליד ג'אפניקה שבמרכז הכרמל. שיחות הכרות בין האנשים שלא יודעים שבסוף הערב יפלו אחד על צווארו של השני ויפרדו בתור החברים הכי טובים. בשעה 18.00 יוצאים לדרך.

אנחנו יורדים במדרגות ממרכז הכרמל ועד לרח' ארלוזורוב שבהדר עליון שבדרך לאון מספר לנו סיפורים מרתקים על המבנים ועל ההיסטוריה הסוערת שהתרחשה כאן, ממש דקה לפני שנולדנו. לאון, שלומד הנדסת בניין כפי שצוין, משלב ידע מרשים יחד עם כשרון סיפורי יוצא מן הכלל וניכר עליו שהוא חי את החומר. אני מאוד שמחה לגלות שפעם בחודש יש גם סיור ארכיטקטורה יומי בחיפה שהחבר'ה מארגנים וכמובן עוד יוזמות בדרך: סיור בוקר בעיר התחתית וסיור אופניים. החבר'ה האלה בהחלט לא שוקטים על השמרים ויש למה לצפות.

941479_249339791874175_1558715299_n

במדרגות

תחנה ראשונה: קפה ראיי. בית הקפה נמצא על רחוב בלפור בין רחוב מסדה ורחוב הלל, ומעוצב בסגנון ים תיכוני-יווני-ספרדי. מחירי האוכל והשתייה שם מצחיקים והישיבה בחוץ מאוד כיפית ומהווה את הישיבה-במרפסות-עם-אבטיח-וגרעינים של הדור שלנו.

אנחנו מתחילים בבירה טייבה מהחבית – בירה מצויינת בסגנון גרמני בהיר עם מרירות מורגשת אבל מאוד מרעננת. הבייגלה שלהם זה תורמוס ("עדשים של ערבים" אומרת אבלין, אחת מהמשתתפות). בכל מקום אנחנו מרימים כוסית וצועקים Haifa pub's crawl! מאוד לא בוגר אבל גם מאוד מהנה ומשחרר ומכניס לאווירה.

467044_655299961163739_1107229981_o

וממשיכים לכיוון העיר התחתית

אנחנו נפרדים מקפה ראיי וממשיכים לרדת במדרגות. שומעים סיפורים מעניינים על המבנים של ואדי סאליב ומגיעים לשוק הטורקי בעיר התחתית. בשלב הזה החבר'ה (ואני ביניהם) ממש רעבים ומנדנדים לפאדי ולאון לגבי אוכל. נכנסים לפאב "דוברין 7". פאב קטן וחמוד להפליא עם בחירת תמונות מוצלחת ביותר. אנחנו מתיישבים על הבר ומתחילים להזמין אוכל. פאדי ולאון מזהירים אותנו לא להתמלא כי יש עוד מקומות עם אוכל בדרך… אנחנו שותים ומקבלים סבב צ'ייסרים על חשבון הבית. נחשו מה אנחנו אמורים לעשות איתם… 😉

כשאנחנו יוצאים מהפאב אנחנו פוגשים את הילל (Hilal) שאחראי על המשקה האלמותי שרץ בהדר ובעיר התחתית בזמן האחרון – טובי 60. הוא מחלק לנו שוטים והמשקה מצויין – מין גרסה של יגרמייסטר מקומי עם עשבי תיבול כגון רוזמרין ועוד. הוא מספר לנו איך התחיל לייצר את המשקה. זה התחיל (כמו הרבה דברים טובים) במסיבה שבה החברים ביקשו ממנו להביא משהו לשתות. לרוע המזל הכל סגור כבר והילל שלנו לא רצה לאכזב והתחיל לרקוח משקה בבית. הוא לקח לימונים מהגינה הביתית ועירבב עם אלכוהול כלשהו ועל הדרך הוסיף קצת עשבי תיבול (גם מהגינה). התוצאה יצאה מעניינת משהו והבקשה לעוד מהדבר הזה לא איחרה להגיע. כל מיני שינויים ושיפורים בדרך הביאו לתוצאה הסופית – משקה חזק בעל אחוזי אלכוהול גבוהים שפשוט כיף ומרענן לשתות. ייצור המשקה הוא ברח' יפו בעיר התחתית והילל מזמין אותי לראות את תהליך הייצור. על כך בקרוב!

הילל מצטרף אלינו לתחנה השלישית הערב שהיא ה"בוטשר בר" – המקום שהייחוד שלו הוא השווארמה (עם 17 תבלינים!!) והשף מנסה להכין אותה כמה שיותר קרובה למקור. יש גם הבלחות משעשעות כמו שווארמת פטריות פורטבלו לטבעונים שמבינינו, רטבים מעניינים כמו קרם עמבה (תודו שזה פעם ראשונה שאתם שומעים על זה) ובצלצלי שאלוט.

484418_249337048541116_442994802_n

אנחנו ושדים שהשתלטו עלינו בבוטשר בר

התחנה הרביעית היא פאב הסינקופה הזכור לטוב שבו יש הופעות לרוב ואירועים לגייז, חד"שניקים וקבוצות אנטי סוציאליות נוספות :). מנות הדגל במקום הן הפיצה והקלצונה הבלקנית. בשלב הזה אנחנו מתחילים להתנודד ולהרגיש מאוד מאוד מלאים ושתויים. אבל לאון ופאדי לא מוותרים ואנו נאלצים לאכול ובעיקר לשתות וכמובן – הרמת הכוסית המפורסמת!

472743_655313044495764_891441605_o

הרמת כוסית בסינקופה

אנחנו חותמים את הסיור בפאב החדש והמעוצב למשעי שנפתח לפני כארבעה ימים. "האורבן סטריט בר" הוא פאב קטן, חביב ואפל עם ציורי קיר יפהפיים של הברוקן פינגרס (שחוזרים בקרוב מאוד לחיפה, תעקבו אחרי עדכוני הבלוג בפייסבוק). כאן, מטר מכיכר פריז, אפשר לשקוע באשליה שאנחנו בברלין – לא פחות ולא יותר.

919477_655294007831001_517822215_o

אבלין ודניאל מתנשקים על רקע ציורי הקיר של ה"אורבן סטריט בר"

בסיום הלילה הכי מוצלח שהיה לי מזה זמן רב (בעצם מאז לפני שלוש שנים בברלין) אנחנו עולים בכרמלית מכיכר פריז למרכז הכרמל. הבלוג נשבע שהוא הולך לשתות גלונים רבים של מים בכדי להקל על ההאנג אובר הנוראי שבטח הולך לתקוף אותו למחרת בבוקר. אז לכל מי שמרגיש שאין חיי לילה בחיפה, או מתגעגע לסיורי הפאבים שהיו לו באירופה, או שבא לו להכיר אנשים טובים ולחוות איתם חוויות אקסטרימיות או סתם רוצה לעשות משהו לא שגרתי – מומלץ מאוד להצטרף לסיורים של פאדי ולאון.

פרטים על הסיורים אתם יכולים לקבל כאן וכאן. הסיור הקרוב יוצא ביום חמישי השבוע, ה 23.5.13, ונפגשים ליד מסעדת הג'אפניקה בשעה 18.00. להרשמה – דף האירוע בפייסבוק.

נ.ב – גילוי נאות: הבלוג לא היה אורח של הסיור ושילם במעות הפועלים שלו על המשקאות, אבל חייב לומר שההנחות והפינוקים יוצאים שווים לאללה!

קרוק מאדאם/מסייה א-לה תרבות אכילה

ומה אוכלים אחרי לילה של הוללות ושכרות? כמובן, נקניק וגבינה שמנים שיחזירו לגוף את החלבונים שהוא איבד. בשביל הפחמימות יש לנו בריוש רך ועל הכל מנצחת ביצת עין שתלטף את הגרון הדואב משתייה ומצעקות. הצרפתים המציאו את האוכל-לאחר-בילוי המושלם: קרוק-מאדאם או קרוק-מסייה. אנחנו רק לקחנו את הבריוש ושדרגנו אותו בואפל בלגי לתפארת ישראל.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

1. לוקחים ואפל, שמים בטוסטר ומחכים עד שהוא מגיע לדרגת חימום (לא קלייה). לוקח בערך דקה-דקתיים.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

2. שמים על הואפל בייקון, חזה אווז או כל נקניק שמן אחר שיש לכם. הצמחונים יכולים בשלב זה להמשיך ישר לגבינה.

3. על הנקניק שמים גבינה צהובה כדוגמת גאודה, אמנטל, גבינה לטוסטים וכל גבינה אחרת שנמסה טוב.

4. באותו הזמן מכינים ביצת עין.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

5. כשביצת העין מוכנה שמים אותה על הגבינה על מנת ליצור אפקט של גבינה נמסה.

מגישים חם. בתיאבון!

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

תודה לנטע ויזן, אליהו לוינשטיין ושני טייב על הצילומים המוצלחים.