המעמד היצירתי בחיפה והפעם עם מיטל נסים

ספרי קצת על עצמך 
משוררת, מורה, קרייתית, אמא של יערה ואסף, בת זוגו של אייל סוסן, שף.

על איזה פרויקט חשוב לך את עובדת כרגע?
עובדת על ספרי השלישי, 'לא אבודה בקריון'. פואמה על מרחב קניוני כמשל לכיכר העיר.

מה התשוקה שלך?
אהבה.

איפה את פותחת את היום?
בבית הספר… עם הכיתה שלי.

אוכל רחוב אהוב
עלי גפן בכל ורסיה, גם מקופסת שימורים.

מה הפאב/קפה השכונתי שלך?
אין לי תרבות קפה כזו במרחב שבו אני גרה. זה לא שאין בתי קפה, אולי יש, ובדרך כלל רשתות, אבל אין לי פנאי לשבת בבית קפה בשלב זה של חיי.

כשאת מחוץ לעיר איפה את אוכלת?
אצל אמא שלי, אצל אמא של אייל. אוכל מאוד פשוט, מיני תבשילים, מצריים בעיקר. אני אוהבת במיוחד לוביה.

איפה את סוגרת את הערב?
בבית… עם אייל והילדים.

מה הבילוי/המקום התרבותי האהוב עליך בחיפה?
מסעדת הפועלים 'עדנה מוכתר' בקצה רחוב דרך יפו. בעיקר מאכלים עירקיים במחיר עממי.

זיכרון נוסטלגי מחיפה
אמא שלי שעבדה מגיל 17 בבנק דיסקונט סניף ראשי בחיפה בעיר התחתית עד שפרשה. אין מי שלא הכירה עד דק: החנווני, התופרת, מחלק העיתונים, הקבצן, הזכיין של מפעל הפיס. ומפה ועד אילת, הסיפורים שהם מאוד יפים ומאוד לוקאליים.

חיפא/י שנתן/נה לכם השראה
לילך ובר היא המוזה שלי, חברת הנפש שלי, אחותי. המילה חיפה עבורי כמעט הייתה ריקה ממשמעות בלעדיה בחיי. נכון הוא שיש לי משפחה בחיפה ושאני אוהדת הפועל חיפה, אבל חיפה, עבור קרייתית כמוני, תמיד הייתה קצת לא מושגת, לא שלי. לילך נתנה לי אותה במתנה וברוחב לב ועשתה אותה שלנו. כמו פרומתאוס שגנב את האש מהאלים, היא קצת גנבה אותה בשבילי, שתהיה גם לי חיפה שלי ולא איזה מושא תשוקה או הווית חיים של ילדים כרמליסטים.

מודעות פרסומת

סיור בין ערביים בשכונת הדר!

ענבלים במרעה ושריקות
ושדה בזהב עד ערב.
דומיית בארות ירוקות,
מרחבים שלי ודרך.

העצים שעלו מן הטל,
נוצצים כזכוכית ומתכת.
להביט לא אחדל ולנשום לא אחדל
ואמות ואוסיף ללכת.

("בדרך הגדולה" מאת נתן אלתרמן)

*

שעות אחה"צ הן השעות הכי יפות לצילום, טיול ואהבה.
האור הרך והמשיי נופל בעדינות על אבן שלהטה כל הצהריים.
אחרוני הרוכלים ממהרים לביתם והמולת היום שוככת.
עכשיו הזמן למשוררים שיתהלכו עם המצלמה, עם בלוק הציור, עם מחברת כתיבה. זמן לאוהבים שיש להם את כל הרגע הזה ואת הרגעים שאחריו. זמן למשוטטים שמסתכלים על הפינות החבויות ועל הדברים הקטנים של החיים. זה זמן לשיחות נפש, לשקיעה בספרים, לפגוש מכרים ותיקים. זמן לבירה צוננת או יין לבן מתוק. לאוכל קטן כדי שלא נתמלא עד הערב.

*

תרשו לנו להציג בפניכם את הסיור החדש של תרבות אכילה:
סיור בין ערביים בהדר.
בסיור הזה נאכל קצת, נשתה קצת, נקרא שירה וקטעי פרוזה ומי שרוצה גם יצלם או יצייר. בעיקר נדבר על השעות הזהובות האלו ומה הן גורמות לנו להרגיש בהקשר של עיר.
אתם מוזמנים להביא קטעים משלכם לקריאה, מצלמות וגם בלוקים לרישום וציור. קחו בחשבון עצירה או שתיים לאכילה ומספר דומה של עצירות לשתייה. הסיור הראשון ייצא ב 26/5 יום שלישי, בשעה 16:30 ויימשך כשעתיים לערך.

ניתן לקבל פרטים נוספים ולהזמין מקומות דרך אימייל tarbutachila@gmail.com

11169625_10206602353848278_1649187528082505010_o

10835290_10206592099711931_6151726544136451389_o

11021309_10206107613760085_8051017714025193783_o

10371273_10206107637240672_6206121063922171656_o

התמונות המדהימות של ניבה בן עמי

הידיעות על מותה של השירה היו מוקדמות

"השמועות על מותי היו מוגזמות למדי"
(מארק טווין)

לחיפה תמיד היה איזה קטע עם שירה.
אני זוכרת כשהייתי תיכוניסטית, הגעתי בדרך לא דרך לערבי השירה החודשיים האלמותיים שהיו מתקיימים במרתף 10, מועדון הסטודנטים המיתולוגי שהיה אז במרכז הכרמל – צמוד לסינמטק.
דלת קטנה בגבו של בית הכט הידועה למעטים בלבד, הכניסה אתכם למחילת ארנב בדמות מדרגות שהובילו למרתף קטן ואינטימי מתחת לאדמה ושם התקיימו הרצאות, הופעות וגם ערבי שירה שאותם הנחו דמויות משתנות מעולם השירה, כל אחד מהן לתקופה ארוכה.
כשהתוודעתי בפעם הראשונה לערבים האלו הם הונחו שנים ארוכות על ידי עופר טל שאח"כ עזב כדי לעשות מוסיקה ולהקים את הרכב התפוחים (The Apples), או יה! ואחר כך נטל את השרביט לדי הרבה זמן, יונתן בן עמי, משורר, סופר ומוזה.
כל מי שהיה לו מה להקריא, הקריא. ואחר כך משוב מהנוכחים ולעיתים גלשו לויכוחים אינטלקטואלים, פוליטיים, ספרותיים ומה לא.
ואני, ילדה בת 16 שמפחדת להקריא ובכלל מרגישה שאין לה ממש מה לתרום, בלעתי בשקיקה את כל מה שנאמר.
לא ידעתי ששלוש שנים לאחר מכן, באמצע השירות הצבאי שלי, אכתוב שירים מתוך הזיה, מכושפת, מחושמלת.

אז מי אמר שהשירה מתה וחלפה מהעולם?
יהיה מי שיהיה, האיש הזה כנראה לא שהה בחיפה בשבוע האחרון.
בשישה ימים התרחשו בעיר שלושה אירועי שירה שונים האחד מהשני באופן מהותי.
תגידו שפעם ביובל יש כאן שבוע עם אקשן ונענה לכם שממש לא.
ערבי הקראת שירה, השקות ספרי שירה ומופעי שירה מולחנת ומומחזת הם די שיגרה חיפאית כאן בעירנו.

זה הזמן להציג את מדרגות – דף פייסבוק המרכז את כל מה שקשור לעולם השירה החיפאי – אירועים, שירים חדשים, חדשות ועוד.
מאחורי הדף עומד מור הובר, משורר חיפאי מוכר שגם צבר רקורד בהנחיית ערבי שירה, והוא עושה מלאכת קודש.
בדף עולה שיר חיפאי אחד ביום (בימי א-ה). בנוסף, עולים פוסטים ועדכונים על כל אירועי השירה שמתרחשים בחיפה. מור גם מעשיר את הדף ומעלה דברים הקשורים לשירה ותרבות בחיפה ודברים שמעבר ברוח הדף.

10872809_10155125154345223_1938208080687679235_o

 מדרגות – מדווח על כל אירועי השירה בחיפה. מתוך "ערב לעוס". צלם: אייל לבקוביץ

אבל נחזור לענייננו.
השבוע האחרון היה מסעיר, מרגש ומבטיח לגבי הבאות לעתיד.
למעשה, זה שבוע שהתחיל ביום רביעי שעבר, ה 21 לינואר.
לא ממש ידעתי למה לצפות כשנכנסתי למועדון הסירופ לערב השירה "מזג פנימי".
רק ידעתי שפרויקט כזה ששישה אנשים טובים ומוכשרים מעורבים בו לא יכול להיות פחות ממוצלח.
שרון קשרו – משורר ומנחה ערבי שירה, שפוסט שלו כבר קראתם כאן, עבר לחיפה לפני פחות מחצי שנה וכבר תורם במרץ לסצינה.
שרון הגה את הרעיון של ליין ערבי שירה מינימליסטי שיתמקד בהגשת השירים ויהיה קצר ולא מתמשך – שעה נטו בלבד. מעולה לבעלי הפרעת קשב 🙂
יחד עם כמה מחבריו המשוררים ובתמיכתו של בן ריפתין ממועדון הסירופ, הוא רקם את הערב הזה שהצליח להיות מיוחד ולהפתיע גם את מי שנדמה שכבר ראה וחווה הכל.
בזה אחר זה עלו חמישה משוררים וסופרת אחת, הקריאו וריגשו.
הערב התחיל רגוע עם טל איפרגן, התחמם עם ענבל אשל כהנסקי – האורחת מאיזור המרכז, עניין וסיקרן עם גל אלגר שקראה קטע מספרה ואז אחרי ההפסקה, עלו סברינה דה ריטה העדינה אך הזועמת שחיממה את האוירה בשביל שרון קשרו הדרמטי והסוחף והפינאלה נכבשה על ידי עידו הראל, המשורר החיפאי שחזר מגלות של עשרים שנה בתל אביב וחתם את הערב בהקראה מסעירת חושים.

composite_14225419623630

משתתפי הערב בכיוון השעון מלמעלה: טל איפרגן, סברינה דה ריטה, גל אלגר, עידו הראל, ענבל אשל כהנסקי ושרון קשרו. תודה לשיר דר על הצילום בתמונות השחור-לבן.

התוצאה הייתה ערב שירה עם ערך מוסף, מרגש ותיאטרלי והמקריאים פשוט הצליחו לסחוף את הקהל וללכוד את תשומת ליבו.
הבלוג והבאים עימו הלכו הביתה בהרגשה חגיגית ועם טעם של עוד בפה. אני חושבת שמה שעידו הראל אמר (מזמן לא השתתפתי בערב כה רגשי, מדויק ונוקב) מצליח להעביר בצורה הכי טובה את מה שקרה בסירופ באותו ערב.
הנה וידאו שצולם על ידי גל אלגר, של המשוררת ענבל אשל כהנסקי, מקריאה את שירה "סוכנת סמויה".

סוֹכֶנֶת סְמוּיָה /ענבל אשל כהנסקי

נִשְׁכִי אֶת מִקְלַעַת הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁלִּי
וְהַשְׁאִירִי בָּהּ אֶת סִימַן שִׁנַּיִךְ,
כִּי אֲנִי לְךָ תְּשׁוּקָה שֶׁהִיא סוֹכֶנֶת סְמוּיָה,
יוֹצֵאת בַּלֵּילוֹת בָּהֶם אַתְּ עֲדַיִן תְּמִימָה.
לַטְּפִי אוֹתָהּ בַּעֲדִינוּת
כְּמוֹ שֶׁמְּלַטְּפִים חַיָּה
וְאָז סִטְרִי לָהּ בְּחָזְקָה,
בַּהֲנָאָה מְשֻׁלַּחַת חַסְרַת רֶסֶן,
אֲבָל שְׁקֵטָה
כְּדֵי שֶׁאִישׁ לֹא יֵדַע.

מתוך "סמאל אהובי" (פרדס, 2013)

יום אחר כך, ב 22 לינואר, השיקה שירה כהן, משוררת חיפאית אף היא, את ספר השירים החדש שלה "מלכודת".
הספר שיצא בהוצאת פרדס, הוצאה חיפאית ששוכנת בעיר התחתית, הוא ספר הביכורים שלה.
אירוע ההשקה החגיגי התרחש בפאב הסנוקר המיסתורי, הפארמסי, שהוגדר על ידי שירה כ"המקום הכי קריפי בעיר".
הכיבוד באירוע נתרם על ידי רשת "קפה לואיז" והכיל מכל טוב: לחמים, סלטים, מגוון ממרחים ועוד.
משוררים רבים עלו לרגל והקריאו שירים מהספר. היה טעים ונעים 🙂

אחד מהשירים שבספר:

אַרְנְבֵי- שׁוֹקוֹלָד נְמַסִּים אֶל הַשֶּׁלֶג
וּמוֹצַרְט לֹא כּוֹתֵב עַל כָּךְ רֶקְוִיאֶם.

הוּא שׁוֹאֵל מַדּוּעַ אֲנִי מְפַחֶדֶת
מֵהַזְּקֵנָה עִם הַמַּקֵּל
שֶׁמְּחַטֶּטֶת לָהּ בִּמְכַל-הַמִּחְזוּר
וְלֹא מְשִׁיבָה לִי מַבָּט.

"הַכְּפָר הוּא מָקוֹם לְהַלֵּךְ בּוֹ יָחֵף
לְלַקֵּט בֵּיצִים, לָנוּחַ בָּאָחוּ"
נֶאֱמַר בְּחוֹבֶרֶת מִשְּׁנוֹת הַ-60.

וַלְס וִינָאִי, מוּסִיקַת לַיְלָה
וּמִיקִי מָאוּס קוֹסֵם שֶׁכְּמוֹתוֹ
מֵקִים לִתְחִיָּה אַרְנְבֵי-שׁוֹקוֹלָד.

הַלַּיְלָה שֶׁבּוֹ רִשְׁתוֹת הַדַּיָּגִים זָרְחוּ
כְּמוֹ יֵשׁוּ) מֵעַל פְּנֵי הַמַּיִם)
הוּא הַלַּיְלָה בּוֹ חָל חַג הַפַּסְחָא
יִתָּכֵן שֶׁהַשִּׁנַּיִם שֶׁלִּי בָּעֲרוּ
בְּכָל מִקְרֶה הִתְחַלְתִּי לַחְגֹּג

תמונות מהאירוע:

Pharmecy

Pharmecy2

Pharmecy3

תודה לג'וני ספקטור שצילם

שבוע לאחר מכן, ביום שלישי ה 27 לינואר, התרחש איחוד ענקים או מפגש פסגה.

מגזין אלת המסטיק בניהולה של לילך ובר התאחד לערב יחיד ומיוחד עם צוות ערבי השירה "שירה נוראית" בהנחייתם ובארגונם של ברק וקנין והילה זאנה. האיחוד התרחש באגף השני – מקום אגדי בפני עצמו. "ערב לעוס" הם קראו לערב שהיה המון דברים, אבל ממש לא בנאלי.

מיטב המשוררים עלו והקריאו, ביניהם חבצלת שפירא, גרא דוידי, ג'וני ספקטור, תמיר אסולין בהופעה נדירה ועוד.
אך מארגני הערב לא הסתפקו בשירה. כל סוגי אמנויות המדיה היו שם.
מסך ענק שהקרין אנימציות ללא הפסקה שהשתלבו בצורה מופתית עם התכנים, מוסיקה משובחת מפי מיכל לדרפיין, נעם לוי, כאמל ג'ו, זיק וצאלה קוטלר הדרי. הבלוג התמוגג ונמלא השתאות מהופעתה של מיכל לדרפיין שלקחה שיר מאתגר מאוד של טרייסי צ'פמן וביצעה אותו בכשרון מדהים. נעם לוי חרך את הבמה עם הגיטרה שעליה הפליא לנגן את שירו מין חתולה. אנחנו מביאים לכם כאן את הוידאו שכבר הפך לויראלי בפייסבוק ותודה ליעל לבנון שצילמה והעלתה ליוטיוב 🙂

מין חתולה / נעם לוי

הִיא בָּאָה אֵלַי בִּצְעָדִים פְּסַנְתֵּרִיִּים
שָחוֹרלָבָן שָחוֹרלָבָן שָחוֹרלָבָן שָחוֹר
וְאָז עוֹבֶרֶת יָשָׁר לְפַסִּים מַעֲשִׁיִּים
שָחוֹרלָבָן שָחוֹרלָבָן שָחוֹרלָבָן שָחוֹר
מִין חֲתוּלָה מִין

וְאֵיךְ הִיא מְסָרֶקֶת עִם הַלָּשׁוֹן
אֶת כָּל הַמְּקוֹמוֹת הַמֻּצְנָעִים
וְאֵיךְ הִיא מִתְחַבֵּאת כְּמוֹ סִימָנִיָּה
בַּסֵּפֶר בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת הֲלֹא קְרוּאִים

בנוסף היה מיצג מרשים של רחלי לוריא שחרטה שיר מדם ליבה (או טוש אדום) על נייר ואז שרפה אותו ואספה את האפר לתוך צנצנת. די-ג'יי משעשע ועלום שם שגם סיפק אתנחתות קומיות.
רגע השיא היה קטע מתוך אופרה סאטירית ואנטי מלחמתית של א.ס שופרא בכיכובם של ואדים נמירובסקי – אגדה עוד בחייו, אורית פרלמן בעלת הקול הבלתי נלאה, יוס סטיבל הצלם ומשתתפים מהקהל – לאה דור, שחר סיון, לילך ובר וברק וקנין. האחראי על הבימוי והפקה הוא רז'יד רובנר. הנה קטע מתוך האופרה באדיבותו של ג'וני ספקטור:

גם בהפסקה הנוכחים דיברו על שירה, התעדכנו ויוזמות חדשות נרקמו. השמועות מספרות על משוררת צעירה שהקריאה משיריה לחבורת משוררים ותיקה וקיבלה תגובות נלהבות. האם נראה אותה בערב השירה הבא מקריאה?

בכניסה היה דוכן לממכר מגזין אלת המסטיק וגליון נמכר ב 15 שקלים עם צ'ייסר וודקה. שווה! לפעמים המגזין הוא רק תירוץ 😉
על הבר חיכתה הפתעה נוספת: ענק נוסף בדמותו של שחר סיון שחגג יום הולדת יום לפני כן והפליא בבישוליו עם שוקרוט לא כשר בעליל, חריימה עם פלמוד ומוסקה טבעונית מדהימה! הקינוח – עוגת מוס שוקולד – היה שיא השחיתות ויחד עם קצפת טרייה ותותים חתוכים אפשר היה לפרוש בשיא.

composite_14225513174832

תם ונשלם שבוע רגיל ושגרתי של אירועי שירה בחיפה.
אנחנו רק היינו כאן כדי לדווח!

So Long!

*

זה היה שבוע מבורך מבחינת ימי הולדת של עמודי תווך ודמויות מפתח בעיר.
הבלוג רוצה לברך את כל האנשים האלו ולהודות להם על פועלם הטוב:

עופר שטיינבך מ"פת שטיינבך" – שדואג לבלוג ומשפחתו ללחמים מצוינים.
שחר סיון – חלוץ, מייסד ומשקם בעיר תחתית חיפה. בלעדיו כנראה שהבלוג הזה לא היה קיים.
הדס בן ארצי – מייסדת ומארגנת "במניה" ובכלל תיאטרון זול ואיכותי בחיפה. שחקנית ותופעה בשיא התהוותה.
נטלי לוין – מייסדת גלרית "החדש והרע" וללא ספק מייסדת הפרויקט המגניב והמבורך הבא בחיפה בקרוב.
גל אלגר – עורכת וסופרת חיפאית. ממארגני ערב השירה "מזג פנימי". פעילה חברתית בנוסף על הכל.

10854322_10155125143070223_8567777095762258577_o

נענע, כלבתה של מיכל לדרפיין, נהנית בערב השירה. צילם: אייל לבקוביץ

והרי התחזית – אוכל ושירה לפרקים בשמי חיפה

I never felt magic crazy as this"
I never saw moons knew the meaning of the sea
I never held emotion in the palm of my hand
Or felt sweet breezes in the top of a tree
But now you're here
"Bright in my northern sky

(ניק דרייק, שמיים צפוניים)

יש איזה קסם מטורף בלילות סערה חורפיים.
איזשהו מחול בלתי מתפשר שהולך עד הסוף בלי שיש לו שום דבר להפסיד, בין גרמי השמיים.
מישהו שם הדליק את הזרם בסניף המרכזי והעננים מתכסחים כמו חתולים מעוצבנים שצורחים אחד על השני בצורה מאיימת.
וקורה מה שתמיד קורה אחרי מריבה רצינית כזו – אחרי כל האנרגיות המחשמלות והצעקות מגיע הבכי הזה שמרטיב כל חלקה טובה.

ביום שלישי האחרון (ה 25/11) מלאו ארבעים שנה למותו של ניק דרייק.
ניק דרייק, משורר וזמר בריטי, היה ידוע בשיריו המלנכוליים, העדינים והרגישים.
קודם אתה נכבש במוסיקה המופלאה שלו, רכה ומלטפת, ואחר כך במילים הכל כך נוגעות. כאלו שכל אחד יכול להתחבר אליהן.
הוא היה זמר ומשורר של חורף.
ביום גשום ואפרורי, אין הנאה גדולה מזו של לשבת מול תנור הסלילים, מכוסה בשמיכת הצמר או הפליז ולשקוע בספר טוב, מלווה בצלילים השקטים, הנוגים. כוס תה מהבילה ועוגיות מלווים את התענוג.
העולם לא ידע להעריך את דרייק בחייו. הוא דחה אותו, התעלם ממנו.
רק אחרי שהתאבד, התגלה כשרונו הענק וגודל הטרגדיה שבאובדן אמן כל כך נדיר.

1377319_10152880572514321_7031050493903340461_n

מחוץ לאגף השני

לציון ארבעים שנה למותו של דרייק, החליט צוות "שירה נוראית", בהנהגת הילה זאנה וברק וקנין, שני דמויות מפתח בעולם השירה והאמנות החיפאי, לערוך ערב שירה בהשראתו באגף השני. הערב נקרא "ערב דרעק" בהלצה ממזרית משהו.

"שירה נוראית" היא סדרת ערבי שירה בניצוחם של הילה וברק. ערבי השירה מתקיימים אחת לחודש בחיפה, כל פעם סביב נושא אחר. הקהל מוזמן לקרוא משיריו ואכן מגיע בהמוניו, כדי להקריא ולהקשיב. עד כה נערכו שני ערבים בקפה "הפינה" אשר ברחוב מסדה.
כך נולדו ערבי "שירה נוראית" לפי ברק וקנין:
"…ואז ביום אחד הם התחילו לזרום תחילה כטיפות קטנות שקופות ,הבלחות של דמעות משוררים סרוחות ,נוראיות כ"כ נוראיות שמראש לא היה לנו טיפת חשש או דאגה שהערב אכן יתנהל כמתוכנן כערב שירה פשוט נורא .ואז הם התחילו להיערם בשצף לזרום… בעשרות אם לא מאות טקסטים נוראיים ,הם הגיעו מכל מיני מקומות ואנשים אפלים במיוחד מחיפה רבתי שרצינו והצלחנו להדחיק ולשכוח מקיומם האפל הקסום בנוראיותו שטפו והציפו כנחיל ביבים מנצנץ מבליח אל עבר החשכה שבקצה המנהרה, מתהום הנשייה החיפאית אל עבר תיבות הדואר הדיגיטלי והאנלוגי של המערכת, כמעט שקרסנו לא חשבנו שיהיו לנו את הכלים לשאת בעוצמת הדברים.
ובחשש רב היבטנו זה אל זו בדאגה ובחשש גמור ושלם שהערב הזה הולך להיות אכן ערב שירה נוראית ממולא במשמעויות קשות ונוראיות במיוחד.היה בזה חן של לא נישכח ולא ניסלח ,משמעויות אורבנופיות קשות בלתי ניתנות לריסון נבעו מכל המילים,הבטחתי לעצמי ולשאר הצוות שאיתי שנהייה חזקים שנתגבר על זה יחד כמו בימים הטובים והשמחים שאומרים שקרו פה לפניי שנולדנו…"

רצה המקרה ובאותו יום התחזית הייתה גשומה וסוערת.
נהרות מים זרמו מהכרמל, למטה, למרגלות הדר וישר אל העיר התחתית.
ולמרות כל זאת, עדיין היה נדמה שזהו השקט שלפני הסערה.
גם החזאים אמרו שהשיא עוד לפנינו, ודיברו על השעה 20:00 כעל תחילת החגיגה החורפית.

אבל באגף השני היה חם ונעים כמו תמיד.
בעצם הפעם קצת יותר.
רפרם חדד, אמן ובשלן, נציג תנועת Slow Food בישראל והרפתקן בנשמה, התארח באגף השני במסגרת "שהות אמן".
"שהות אמן" היא אירוח יוצר בתחום האמנות הפלסטית על ידי אנשי האגף, בגלריה עצמה, למשך שבועיים.
במשך השבועיים הללו האמן יכול ליצור, לבשל על הבר בימי שלישי, להרצות על עבודותיו ועוד.
בשבוע שלפני כן הרצה רפרם על עבודותיו מהשנה האחרונה, על ספרו האוטוביוגרפי שנכתב בעקבות שהותו בכלא הלובי ועל עצמו באופן כללי. והשבוע הוא הכין מטעמים והגיש אותם בברטניין.
כיאה לעקרונות תנועת ה Slow Food המתחשבים בעונות השנה והאיזור הגיאוגרפי, בישל רפרם אוכל יהודי המותאם לאיזור אגן הים התיכון, עם השפעות איטלקיות, תוניסאיות ועוד.

התפריט היה כדלהלן:

סלט פיוז'ן מיוחד ובו יש פה סלק צלוי, דלעת צלויה בטימין, ארוגולה, גבעולי מנגולד צלויים על מחבת ברזל, עלי תרד חיים ומלא מרציפן. הכל בדרסינג של לימון וקצת מלח אפור. מחווה ליהודי מנטובה ולדלעת והאמרטו שהם שמים בטורטליני.
רפרם מספר שדלעת היא ירק יהודי. "כשהדלעת הגיעה לצפון איטליה רק היהודים לא פחדו ממנה. מאז אוכל יהודי שם מזוהה עם דלעת, זוקה. כאן (בתמונה) זו הדלעת שסחבתי במטוס, הזן הטעים ביותר. רק עם אורגנו של המונטניינה, של ההרים. איתה מכינים את הטורטליני המפורסם עם הדלעת והאמרטו. עוד מנה יהודית מעולה היא הזוקה בריקה. דלעת מבורכת. חותכים אותה לירחים כמו בתמונה, מבשלים בחלב כשעה, מערבבים בביצה ופירורי לחם ומטגנים."

1559712_10152785334785873_3820386764391947375_n

מנת חציל קלוי ישר מהגריל, מעורבב עם לבנה עיזים, לימון כבוש, גרגירי חומוס חמים, שמן זעפרן ומרווה מיובשת, שקצת הזכירה את תבשיל הת'רידי (קרעי לחם, קטניות, יוגורט וחמאה מזוקקת) או את הפאתה הלבנונית. על המנה הגיש רפרם ירקות קלויים אנטי-פסטי סטייל.

composite_14173596552730

גולת הכותרת הייתה שקשוקת חורף שכללה תפוחי אדמה ובז'אר – תערובת תבלינים תוניסאית שכוללת מוסקט, כוכבי אניס וג'ינג'ר, ורדים מיובשים, מקל שוש, קינמון וכמה סוגים של פלפל שחור. כמובן שהיו ביצים שהוספו ממש בסוף.
רפרם מספר שבתוניס, אחת ממולדות השקשוקה, הרכב הירקות בשקשוקה משתנה לפי עונות השנה.
בקיץ אוכלים אותה עם עגבניות כמו אצלנו בישראל. בסתיו עם חצילים ובחורף עם תפוחי אדמה.

10426523_681025908682890_1708235119862717398_n

פוסט ראיון שערכתי עם רפרם חדד כבר מוכן בקנה וכך גם המתכון לשקשוקה 🙂

ובחזרה לערב הדרעק:

למרות מזג האויר המרתיע מלצאת החוצה והפיתוי הכה מתבקש להישאר בבית מתחת לשמיכה החמה, האגף השני היה מלא מפה לפה.
טובי המשוררים באו ועלו לקרוא משיריהם.
בין המשוררים שהקריאו ניתן היה למנות את ג'וני ספקטור, מור הובר, נעם לוי, יונתן ישראל, לילך ובר, מילי שם, גרא דוידי, רחלי, חבצלת שפירא, כמובן ברק וקנין והילה זאנה ועוד רבים וטובים.
השירים שהוקראו תאמו את מזג האויר החורפי והגשום ושמרו על רוחו של דרייק, אך עם קורטוב ממזריות, כפי שאפיינה את דרייק פה ושם.

החלטנו להביא לכם שלושה שירים שהתאימו לרוח הערב ולמזג האויר במיוחד. תודה ליונתן ישראל, ג'וני ספקטור ולילך ובר שתרמו את שיריהם עבורנו ועבור קהל הקוראים.

יונתן ישראל עלה לבמה וקרא וריאציה נהדרת משלו לשיר הקלאסי והידוע של נתן אלתרמן "צריך לצלצל פעמיים". הגרסה המקורית כאן.

צריך לצלצל פעמיים

ג'וני ספקטור קרא שיר בשם "פואמה" שנדמה היה כי מתאר את חיפה, אך לקורא הסבלני נכונה הפתעה בסופו.

ג'וני ספקטור קורא שיר אחר

 

פואמה

1.
ללכת במסכת, שלכת הגשמים, בלי מסים, בלא מילים.
לצפות איך הבנות מונות, את סופן של העונות,
ובבנים אשר עונים לקטעי העיתונים.

לנוח בנתחי ההפוגות מהתוגות.
של אתריי התיירות המנכיחים את הבורות,
וחנויות המזכרות המזכירות את הזונות.

והיונים אשר חנות על דלפקי החלונות,
בין שיפולי המרזבים , אשר כענפים זבים
את עגלי זעת הכרך, אשר אינו אומר הן להכרח.

2.
שיוט בשדרות, טיסת מעליות, בין כנסיות והקניות
החסכים המתמתחים על חללי המסכים, המדכאים והמושכים בצבע.
את העטיפות של המוחות . בין ענני הלקוחות פרקי תודה ונביחות ,
ויללות המבכות את לכת כל ההנחות.

3.
גזוזטרת האופרה כעזרת הנשים, קופון הגזירה, ניסים בכיסים!
בנייני האתמול לטובת המכחול, שדרות בלי מסים התמונה היא הכל.
עפר על האספלט פסטל כהיטל, חסרי הבית בלי בטל.
הם לא מזיקים , כמו דיני נזיקין, מחכים, מתחככים , מתבקעים.
בעיר התחתית כדי להעיד, צובעים בשחור כלאחור למשוך את העתיד.

פרלמנט כפטנט, הוצאה לאור בכדי להמשיג את הטרור.
חשמליות אשר חותכות מותחות לעצירה לא מחכות.
בכיכרות ובפסלים הדי מראות של האלים.

היא מתהווה ,היא מאווה, בודפשט של דאבה.
עוזב אותך מתוך גמישות של ענווה.

10714061_10152581877143212_8148622264175131475_o

התמונה באדיבות אבי רוזן

אחריהם עלתה לילך ובר והקריאה שיר בשם המידע:

המידע

אז קבעתי פגישה בעיר חדשה
והשארתי אשה מאחור
התחלתי בגוף ראשון נרקיס
אין בעד מה
רק בשביל לדבר
חקרתי צורך אחד
ויצאתי לצרוך מחקרים חדישים
ואם מאז שקמתי בבוקר
קיימת דרך יותר עדכנית
לדעת חדשות בעולם
להרגיש את ההד של העיר
לראות מה זימן המחר
הלא שקענו במצולות
כמו דגים לא השמענו קולות
רק הודנו קבל עם ועדות
שמספיק ואין מה לבכות
ברגע קיים המידע שנצבר
הגענו נמלה יצאנו צרצר

10433131_10152882125759321_218011720548373741_n

קטע קצבי של מתי ברסקי שהלהיב את הקהל:

ולסיום, ברק וקנין חותם את הערב עם ביצוע עברי ומקורי ל Been Smoking Too Long של דרייק. לגרסה המקורית לחצו כאן.

ובסוף הכל מתנקז לדוברין.
הדוברין 7 – פאב שנפתח ב 4.4.2013, על ידי מיכאל נודל, מתוך מחשבה ליצור מקום שיגרום לאנשים להרגיש בו יותר נוח מבבית שלהם. המקום נמצא בשוק הטורקי שבעיר התחתית בחיפה, ברחוב בעל אותו שם.
התפריט משתנה כל הזמן ויש השפעות מצרפת (קרואסונים ממולאים בכל טוב), השפעות מאיטליה (סלטים), השפעות מאנגלית (אינגליש ברקפסט), קצת מזרח אירופה. ובייקון. הרבה בייקון… ואפילו יש בפאב תמונה מאוד משעשעת שמוקדשת לעניין הבייקון. מיכאל מגלה לנו שלפני כמה שבועות יצא תפריט חדש לכבוד זה שהפאב התחיל להיות פתוח מ 12 בצהריים וגם יש האפי האוור בין השעות 12-19 וכולם מוזמנים לבוא לארוחות בוקר מאוחרות וגם צהריים משביעות יותר.

באותו יום נערך בדוברין ערב תקלוט של טליה טלמון, הבחורה שלפיה הגדירו את מושג הקוליות בחיפה. טליה עובדת באניצ'ה – חנות בגדי היד השנייה הכי שווה בחיפה ומתקלטת בשעות הפנאי שלה. הערב היה תקלוט חגיגי במיוחד כיוון שבפעם הראשונה הצטרפה אליה אחותה – עדה טלמון. בתוכנית האמנותית הובטחו: "גלאם! דיסקו! פאנק! יונקים ימיים! חתולים! גוורץ!" וגם הבטיחו שיהיה תמוה.
אז באנו.
אנחנו אוהבים דברים מוזרים.

10636321_10152880577434321_333053681009925098_n

טליה ועדה סיפקו את האתנחתא הקלילה, הכייפית והמתבקשת כיאות לערב חורפי, סמיך, טעים וכבד שעבר עלינו.
שירים עם השפעה סבנטיזית חזקה ביותר שהקפיצו את פאב הדוברין הקטן וגרמו לשיר בלב ולרצון עז לרקוד על הבר.
"את חייבת לתת לי את המיקסטייפ שהרכבת! זה לטובת השפיות הנפשית שלי", אמרתי לטליה.
והיא בטוב ליבה נענתה לבקשה.
אז הבלוג דאג גם לכם, קוראינו הנאמנים ויצר ביוטיוב את הפלייליסט המדויק של אותו ערב.
תוכלו לשמוע אותו כאן בעודכם מנקים את הבית, שוטפים את הכלים, רוקדים עם חברים או עם בני הזוג, עושים אהבה או סתם שוכבים במיטה עם ספר ורוצים אווירה קלילה וכייפית. 

10686672_10152880577184321_5992354342763382600_n

ומה יישאר לי לשבת?

האם אי פעם צללתם לתוך אוקיינוס בעומק שלושה סנטימטר?
האם אי פעם הרגשתם שהחום שבחוץ הופך לחום שבפנים?
האם קינחתם את כל זה בפרוסה עבה של לחם שחור?
אם כן, סימן שאתם מעדת המָרָקאים.

ובכן, בשבילכם יש לנו הפעם מתכון מופלא.

מרק אפונה הולנדי מעושן

המתכון הזה לקוח במקור מהבלוג של דני ססלר אבל הגיע אליי יד שנייה מהבלוג של זיו שהוא בלוג נהדר עם מתכונים מצויינים אבל גם המון הגות, פוליטיקה ובעצם כל דבר שבעולם. הכנסתי בו כמה שינויים קלים כמו ספייריבס לבן במקום צלעות מעושנות ונקניקיות דומשנייה (סוג של קבנוס רוסי), אבל הבסיס דומה מאוד.

מצרכים

2 כוסות אפונה יבשה
2 גזרים קלופים וחתוכים לקוביות מאוד קטנות
1 תפוח אדמה חתוך לקוביות בינוניות
1 כרישה חתוכה לחצאי טבעות
1 בצל קצוץ
4 ספייריבס לבן
2 נקניקיות דומשנייה (נסו בכל מעדניה רוסית) או קבנוס אם אין
50 גרם חמאה
2 עלי דפנה
מלח ופלפל לפי הטעם

מרק דני ססלר

התמונה לקוחה מהבלוג של דני ססלר

הכנה

1. לחמם 3 כפות שמן זית ועוד חמאה ונשקף את הבצל.
2. להוסיף אפונה ולערבב כשתי דקות, ואז להוסיף כ-3 ליטר מים. להרתיח ולהמשיך לבשל בהרתחה עדינה כשעה וחצי עד לפירוק מלא של האפונה. צריך לבחוש כל כמה דקות, בשביל שהאפונה לא תשקע ותיחרך.
3. להוסיף את הספייריבס, ושאר הירקות והתבלינים, ולבשל עוד כחצי שעה.
4. להוציא את הבשר, לפרק אותו מהעצמות להחזיר למרק.
5. להוסיף עוד ליטר מים. להוסיף את הנקניקיות חתוכות לצ'אנקים של 3 ס"מ בערך, ולבשל עוד חצי שעה.
6. לבשל עד לסמיכות שאתם אוהבים. לתקן תיבול אם צריך.

בתיאבון!!

שלושים וחמישה דובדבנים בחודש מאי

חודש מאי והדובדבנים שמגיעים איתו תמיד נותנים לי השראה לכתוב.
יש משהו חושני, בשל ומתוק ברמה כמעט אלכוהולית באויר הצלול של חודש מאי ובתוצרים שלו שפזורים עכשיו בשווקים, בירקניות הקטנות ואפילו בסופרמרקטי הרשע הגדולים.

אני מתהלכת לי בואדי ניסנאס ושותה בעיניים את כל הירוק ששייך עוד לחודש אפריל (האכזר שבחודשים) והנקודות האדומות-כתומות-צהובות ששוחות בו מבשרות לי שמאי כאן וכבר יש דובדבנים ומשמשים ונקטרינות וגם אפרסקים.
והנה כל הנופים הרחוקים של הצפון שרואים היטב ביום הבהיר הזה, והגולן קורא לי לבוא לקטוף, פשוט להושיט את היד ולגעת בם.

גם דרומה יותר, בירושלים מרגישים את נוכחות הירק הרגוע והעיר נראית מפוייסת ושלווה בצורה שלא אופיינית לה. שיטוט בעיר העתיקה חושף טעמים חדשים, מראות מרתקים ובעיקר ריחות בלתי נשכחים. לא הרבה מכם יודעים, אבל אני לא נושמת מהאף, רק מהפה, בגלל מבנה מחיצת האף. אבל למרות זאת, אני תמיד מריחה. לעתים זה רע, אבל ברוב הפעמים זו ברכה ואני מודה לאל על כך שנתן לי זוג נחיריים יפים.

10257835_10152275984044765_3456760198338186496_n

ירוק בשוק במזרח ירושלים – התמונה באדיבות אחי לוין

אני רוצה לחלוק איתכם לבטים שהיו לי בקשר לכיוון שהבלוג הולך ויילך אליו.
אחרי הפוסט האחרון שכתבתי על מסעדת אנגוס, חשבתי למנף את הבלוג לכתיבה סמי-מסחרית ובתשלום על בתי אוכל ותרבות (רק על עסקים קטנים, זה היה התנאי שלי). ניסיתי בדי הרבה מאמץ אבל בסופו של דבר מצאתי את עצמי ערה לילות רבים מידי מול מסכים ריקים מידי.

הגעתי למסקנה.

הבלוג הזה הוא בשבילי כפי שהוא בשבילכם.
אני לא רוצה שיהיה לו כיוון מוגדר, כי לחיים לא צריך להיות כיוון מוגדר. החיים הם פשוט… חיים.
בניגוד למה שהרבה אנשים אומרים, החיים הם לא סרט ולא סיפור. אין התחלה, אמצע וסוף.
יש רק את הרגע הזה, זכרונות מרגעים קודמים ותקוות לרגעים שיבואו בעתיד. אם החיים היו סרט, הם בטח היו "שמונה וחצי" של הבמאי פדריקו פליני. אמנם הסרט הוא על תהליך היצירה שאמן עובר, אך התהליך הזה לא שונה בהרבה מהחיים עצמם – היצירה הכי גדולה שמשתנה ללא הרף.

אני אמשיך לכתוב על הדברים, המקומות והאנשים שמעניינים אותי.
אתם תמשיכו לקרוא אם תרצו. אם תגיבו ותחלקו איתי את מחשבותיכם, רשמיכם והגיגיכם אני מאוד אשמח.
בשבילי זה בונוס נוסף.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

ואסיים בשיר של המשוררת הדגולה לאה גולדברג שאף היא נולדה בחודש מאי:

אַחְרוֹנִים בַּשָּׂדֶה

עַל סְבִיבוֹתָיו חָזַר הָרוּחַ וַיִרְגַּע.
גּוֹלְשִים הַדִּמְדּוּמִים עֲלֵי סָפִיחַ.
צְעָדֵינוּ יְחֵפִים וּשְקֵטִים
כִּי אָנוּ
אַחְרוֹנִים בַּשָּׂדֶה.

רָאִינוּ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ כִּי בָּאָה,
חָרְקוּ בְּרִיחִים בְּשַׁעֲרֵי רָקִיעַ,
עֵירֹם, חָפְשִׁי, שָׁכַב הַשָּׂדֶה.
כִּגְדִי-עִזִּים אֲשֶׁר נִשְׁכַּח מֵעֵדֶר
הָלְכָה הַמַּעֲנִית מַעֲרָבָה.

הִנֵּה נִיחוֹחַ הַקָּצִיר גָּאָה מְאֹד.
הַטַּל עָמֹק.
צְעָדֵינוּ נְזִירִים.
כִּי אָנוּ –
אַחְרוֹנִים בַּשָּׂדֶה.

שלכם באהבה אינסופית,
נעמה

נ.ב – אני מתכוונת להעלות את הפרוייקט הקטן שעשיתי בפייסבוק על עסקים קטנים בחיפה, "תמונה וסיפור ליום", לבלוג לטובת מי שאין לו פייסבוק או לא עקב אחריו בזמן אמת.

עיר בגשם – פוסט חג מולד וערב השנה החדשה

"באור ובגשם העיר מסורקת.
היפה באמת – היא תמיד ביישנית.
אלך נא היום, עם בתי הצוחקת,
בין כל הדברים שנולדו שנית." (נתן אלתרמן, "שדרות בגשם" מתוך "כוכבים בחוץ")

DSCF2630

בנעוריי, אהבתי לראות את אורות העיר בערב לאחר הגשם. האוויר נראה והרגיש טרי, וטיפות הגשם נצצו באור יקרות. ברגעים האלו, התחושה שלי היתה שהכל אפשרי וכמו בשיר, הכל נולד בשנית ורואים את אותם הדברים אך משהו במבט משתנה, בפעם השנייה.
אני חושבת שעיר אחרי גשם בערב היא מהמראות הכי שובי לב. יש משהו באורבניזם הזה שמשווע לעיתים לאיזו שטיפה ואני חוזרת שוב לדוגמה מתוך הסרט "נהג מונית" שהזכרתי כבר בפוסט אחר, אך הפעם מזוית אחרת. הייחול הזה שהרחובות ישטפו, הוא ייחול שמשותף למין האנושי, לא משנה באיזה זמן ובאיזה מקום. זהו ייחול אוניברסלי – מים כמטהר האולטימטיבי.

אם פעם הנוף המיידי שלי היה מרכז חורב ואחוזה, היום הוא בדרך כלל הדר והעיר התחתית. ויש סיבה שחודש דצמבר הוא האהוב עליי ביותר, בהקשר לחיפה.
פסטיבל "החג של החגים" הוא פסטיבל שרץ בחיפה כבר 19 שנה. אך רק בשנים האחרונות הוא התרחב, נחגג גם בשעות החשיכה ובימי חמישי ושישי (ולא רק בשבת) וממש מעטיר על העיר מיופיו וחינו. אנשים מכל הארץ, כל שכן מחיפה, באים להרגיש את האווירה החו"לית של חג המולד וראש השנה האזרחית.
וכן, האמת שאין לנו במה להתבייש. יש לנו שווקי חג מולד, עצים ותאורה מכובדת מאוד, הופעות ואירועים בשפע וסובלנות כיאה לעיר בעלת דו-קיום בין נוצרים ומוסלמים ויהודים ובין חילונים לדתיים.

רציתי לסקר את האירועים בזמן שקרו, אך היו כל כך הרבה מהם. אז החלטתי לספר איך אני חגגתי באופן אישי את חג המולד וערב ראש השנה החדשה וכמובן יש המלצות על מקומות בילוי שווים, סיקור אירוע תרבות ואיך לא, המלצות על אוכל 🙂 כל זה מלווה בהמון תמונות – רק כדי להראות לכם שאפשר לדמיין שאתם באירופה ואפילו תאמינו לכך לשעה קלה – בחודש דצמבר.

נתחיל בתכונה הרבה שיש לקראת חג המולד. כחודש לפני החג כבר מתחילים להכין את חלונות הראווה בשכונת ואדי ניסנאס אך גם בהדר ובמקומות מסויימים בעיר התחתית. בחנויות של המתנות ישנם שווקי חג מולד וניתן לקנות אביזרים וקישוטים מכל הסוגים האפשריים. החל במפיות, כוסות וצלחות לחג המולד, המשך בגרביים, קישוטים לעץ וכלה בעצים מכל הגדלים, סנטה קלאוס בכל הגדלים וחליפות סנטה לחג המולד. אורות וקישוטים נתלים בכל בית ובכל מסעדה ובית קפה באיזור. שדרות בן גוריון במושבה הגרמנית הן גולת הכותרת. אין שם מסעדה, קפה או בית שאינם מקושטים ומוארים כהלכה. המסעדות מתחרות ביניהן ובעל מסעדת "דוזאן" אף מגדיל ומזמין קישוטים מיוחדים מחו"ל. אפילו העירייה משתפת פעולה ומציבה עץ גדול בכיכר שבמושבה הגרמנית ודואגת לעצים מוארים לאורך כל השדרה. אנשים מתאכסנים במלוני הבוטיק שבמושבה הגרמנית ומבלים סוף שבוע אירופאי במרחק של שעה-שעתיים מהבית.

הבית האחרון באותו שיר של אלתרמן תמיד מזכיר לי את שדרות בן גוריון היפות.

"באור ומטר השדרה מסורקת.
דברי, ירוקה, רעשי רעשי.
ראה, אלוהי, עם ביתי הצוחקת
אני מטייל ברחובך הראשי."

ועכשיו תמונות:

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

פסטיבל החג של החגים

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

אוכל באבו-שקארה

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

מיצג בפסטיבל החג של החגים באחד הרחובות הצדדיים

323650_10151314312255699_1905127577_o

מבט כללי על המושבה הגרמנית בחג המולד.

258194_10151308363825699_888983244_o

קישוטים במסעדת "דוזאן".

415959_10151308363585699_1429929558_o

קישוטים במסעדת "דוזאן".

259019_10151314310645699_1999596822_o

תזמורת בית הספר הסקוטי.

471981_10151314310225699_2015594285_o

תזמורת בית הספר הסקוטי.

DSCF2152

איש שלג בכניסה למסעדת Faces שבמושבה הגרמנית.

DSCF2204

חנויות המתנות בעיר מלאות במוצרי חג המולד.

DSCF2651

קישוטים בחזיתות הבתים בעיר.

את חג המולד ציינתי ב"בארטניין" שבגלריית האגף. נכחו מרק עגבניות בסגנון איטלקי, שלא האמנתי שהוא מורכב מעגבניות בלבד מרוב שהיה קטיפתי וארומטי. ממש מרק פאפא פומודורו טוסקני. הסוד לפי בועז נוי, השף המוכשר, הוא לערבב סוגי עגבניות שונים. היו גם כדורי ריזוטו בסגנון יפני עם מילוי טונה מעושנת ובציפוי סומסום שחור. הכדורים הוגשו עם סויה ו-וואסבי. הקינוח היה גם הוא מפתיע ומרנין כאחד. מוס שוקולד מושחת עם המון שמנת ושוקולד משובח וטוויסט שטרם הכרתי: נגיעה של פסטיס (אניס). בועז, ישר למאסטר שף! 😉

אם חג המולד הוא בסימן ערבי-נוצרי, הרי שערב השנה החדשה הוא הרבה יותר רוסי-סובייטי באופיו. מעבר למסיבות הסילבסטר שרובן די חלולות ובנאליות, יש גם את האופציה הממש מגניבה לחגוג את ה"נובי גוד" הרוסי (שנה חדשה ברוסית). זה כולל בעיקר ארוחה משפחתית או עם חברים עם זקוסקי (סלטים ופותחי תיאבון), כלומר סלט אוליביה (כי אין נובי גוד בלי סלט אוליביה) ועוד, מנה עיקרית בשרית עם תוספת כלשהי ועוגת פראגה או נפוליאון כמיטב המסורת. כמובן ששותים הרבה וודקה, שמפניה, בירות, יין ועוד.

IMG_6500

עץ הכריסמס הפרטי שלנו 🙂

עוד מנהג נפלא שקשור לנובי גוד לקוח מהתרבות הסינית והוא הכתרת השנה החדשה בחיית השנה. ואז יש המון המון צעצועים, אביזרי נוי וכו' בדמות החיה המוכתרת. השנה זהו נחש, מה שמסמל מזל טוב מאוד. נקווה לכך בישראל – אנחנו בהחלט צריכים את זה.

IMG_6506

אחרי הארוחה המשפחתית, הלכנו לחגוג עם החברים בסגנון רוסי. החברים היו בסטודיו "הנמלה" של שחר סיוון והנה כמה תמונות משם:

31122012015

31122012018

בחצות עלינו לגג, פתחנו שמפניה וחגגנו.

מקבלים את השנה החדשה על הגג של שחר.

736919_10152369430865244_1887267917_o

ועם הגב לים.

577841_516844048348156_1661033489_n

משם הלכנו לגלריה חדשה ומבטיחה בשם "בית גלריה" שנמצאת ברחוב יפו 30. הכניסה היא ממגרש החניה, מצד ימין. התקיים שם נשף "סילבסטר סטלון" ושהינו שם לשעה קלה. הגלריה עצמה יפהפייה והיתה עמוסה במבלים מכל הגילאים והמינים. המוסיקה היתה מצויינת לטעמי – שילוב של דאנס ומוסיקת עולם אבל במובן הטוב של המילה. פגשנו גם את אחד מבעלי הגלריה, גיא קפלן, שהיה מסביר פנים והזמין אותנו לבוא לאירועים הקבועים. ובכן, בימי ראשון יש ערבי מודל ובימי שבת מ 12.00 עד 16.00 מגישים חמין מרוקאי צמחוני במחיר מעולה של 35 שקלים ויש במה פתוחה ואווירה טובה. אני בהחלט מתכוונת להגיע לבדוק את העניין. צפו לסיקור.

יום אחרי, היה אירוע סילבסטר באגף לכל המאחרים שכלל שיח גלריה עם האמן דוד וקשטיין ונעילת התערוכה (המצויינת) שלו. השתתפו בדיון גם רותי דירקטור, האוצרת הראשית של מוזיאון חיפה לאמנות וחברה טובה של דוד, וסיני פתר, שחקן תיאטרון וחבר טוב של דוד.
השיח היה מרתק ולימד גם על שיטת העבודה של חברי האגף וגם על שיטת העבודה של וקשטיין. כמאמר שחר סיון, כאשר האגף פונה לאמן מסוים כדי לאצור ולהציג עבורו תערוכה, הוא מציע לו חברות. חברי האגף מתייחסים לאמנים שהם עובדים איתם כפי שהם מתייחסים האחד אל השני – כחברים ולדעתי, כמשפחה אלטרנטיבית. מה שמוביל לאחד הנושאים הבולטים שדוברו בשיח שהיה יתמות והורים. ייתכן שהעובדה שגם וקשטיין וגם דירקטור יתומים, השפיעה על העיסוק שלהם ביתמות סימבולית בעצם היותם דור ראשון של אמנים ישראלים.
גם האמנים בדור השני ובכללם חברי האגף, עוסקים בנושא ההורות בתור מרד, או מודל לחיקוי או שניהם בו זמנית.

01012013020

שחר סיון, דוד וקשטיין ורותי דירקטור

01012013021

שחר סיון, דוד וקשטיין ורותי דירקטור

01012013022

בעז נוי

ראוי לציון היה האוכל שהוגש באותו ערב, של שחר סיון ואביו מוטי סיון. מרק העדשים היה אנמי בתחילה, אך זה רק בגלל שהוא והלימון שנסחט מעליו הם זוג בלתי נפרד. זו היתה החלטה מצויינת להגיש אותו עם הלימון ששינה את הטעם מהקצה אל הקצה. בנוסף, היה חמין עם אווז ונקניקיות בייקון. אני זכיתי גם לאכול שוק אווז שלמה שהוגשה יחד עם החמין.
התחושה היתה כמו להגיע הביתה. ואיזה בית זה היה! חמים ורך וארומטי ונימוח. הטעמים השתלבו אך עם זאת שמרו כל אחד על עצמאותו, כמו גם המרקמים של חלקי המנה וטוב שכך. לעיתים יותר מידי קרובות חמין מוגש כגוש "פירה" דלוח וחסר טעם. לחמין הזה היתה נשמה של ימאי ביתי – דבר והיפוכו. מנה אחרונה היתה סיניה קישואים. מנה גאונית שבה הקישואים מחליפים את העוף או הבקר ומשתלבים עם הטחינה והעגבניות כאילו תמיד היתה זו מנה צמחונית עם קישואים ולא מנה בשרית מסורתית. שלמות לשמה!

ואירוע אחרון חביב להשבוע – הפתיחה של התערוכה "חורף 2013" בגלריה השיתופית בכברי שהיתה ביום שבת.
התערוכה נפלאה ומציגה עבודות בשלות עם שמץ אופטימיות, על אף העטיפה הקודרת והנושא. יש בהרבה מהעבודות מין רוגע שמודע לעצמו ובטחון עצמי אבל לא מהסוג היהיר והנסיוני.
למשל בתמונה של שחר סיון, "לגמור עם הצבעים", יש עליזות שלווה המהולה בהומור. הומור יש גם בעבודות של עידו מרקוס, בעיקר העבודה עם המלאכים ששכחתי את שמה.
הדיוקנאות של טליה סיון, גם של אמה וגם של ידידה ואדים, מקרינים נכונות לרדת לעובי הקורה ואין את החיפוש התזזיתי, הלחוץ אשר מאפיין אמנים צעירים כמוה. הצילום של ליבי קסל אומר הכל. העמידה הגאה של הסוסה והאופן המפואר שבו היא חשה בנוח בסביבתה אומר דבר אחד: "אנחנו כאן כדי להשאר". וכן, חיפה זקוקה למשפחה יצירתית כזו, שתאכיל אותה במרקים נפלאים ובבגט פריך עם חמאה ביתית (שהיו בפתיחה).
תרשו לי להגיד לכם, לא רק בשמי, שחיפה מודה לכם מקרב לב – על החיים שהפחתם בעיר התחתית, על האוכל המצויין (הפיזי והנפשי) ובעיקר על האמנות, שבלעדיה אולי אין טעם לחיים.

נ.ב – חלק מהעבודות שמוצגות בתערוכה עומדות למכירה. אני מציעה למי שיכול להרשות לעצמו – להשקיע ולקנות. יש לי הרגשה שזה ישתלם בהמשך.

תמונות מהפתיחה:

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

קהל המבקרים

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

עבודה של שחר סיון

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

עבודה של איריס סינטרה

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

עבודה של טליה סיון (ציור) ועבודה של שחר סיון (פסל)

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

עבודה של ליבי קסל

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

דור חדש של האגף בהתהוות 🙂

ומה ייצא לי לשבת?

מתכון לסלט אוליבייה וקצת היסטוריה תרבותית.

הסלט הוא מבית הוריו של בעלי, אלכס שהוא ממוצא אוקראיני. לכל בית יש את הווריאציה שלו לסלט וכמובן שכל בית טוען שהווריאציה שלו היא הכי טובה 🙂
כאן תוכלו לקרוא קצת על ההיסטוריה של הסלט ויש גם מתכון לווריאציה נוספת של הסלט.
כמות הסלט אמורה להספיק למשפחה שלמה (4-5 נפשות לא כולל הכלב) ולשבוע שלם, אז אל תיבהלו מהכמויות העצומות 🙂

רשימת מצרכים

חמישה תפוחי אדמה גדולים מבושלים אבל לא יותר מידי (לא פירה)
חמש ביצים קשות
שני גזרים מבושלים
400 גרם נקניק עסיסי (רצוי כזה בצורת נקניקיה שאפשר יהיה לפרוס ממנו קוביות קטנות)
שישה מלפפונים חמוצים במלח
מיונז לפי הטעם, עדיף כמה שיותר (בלי נקיפות מצפון!)
ניתן להוסיף חזרת לבנה או וואסאבי
בצל גדול
מלח ופלפל לפי הטעם
אפשר להוסיף גם אפונה (רק אם אוכלים הכל באותו יום) מקופסת שימורים

אופן ההכנה

IMG_6488

כשכל החומרים המבושלים מצטננים, חותכים הכל (חוץ מהמיונז כמובן) לקוביות מאוד קטנות – כחצי סנטימטר.

IMG_6590

מוסיפים את המיונז ומערבבים הכל עד שהסלט נהיה אחיד.

IMG_6593

מצננים במקרר.
מגישים קר בקערה גדולה וייצוגית.

IMG_6598

רגע לפני סגירת הפוסט הגיע המתכון למרק העגבניות של בעז 🙂 אני מביאה לכם אותו כלשונו הישר מבעז.

יש! מרק העגבניות השמיימי של בעז

או איך שהוא נקרא מעכשיו בביתנו, "מרק אלוהים ישמור" על שום מושחתותו הטעימה והרבה 🙂

המתכון
ממיסים גוש חמאה בסיר, ומוסיפים קצת שמן זית מאדים שני בצלים וכמה שיני שום
מוסיפים מלח, פלפל, וקצת סוכר
מוסיפים 6 עגבניות (הכי טובות מסוג שנקרא 'טעם') חלוטות וחתוכות לקוביות מוסיפים רסק (שנעשה בפוד-פרוססור במשך רבע שעה) – מחבילה אחת של עגבניות שרי, רצוי מסוג תמר
מוסיפים 4 קוביות קרח של ציר עוף (אם מוכן בפריזר מראש) או קצת אבקת מרק עוף אלוהים ישמור
מבשלים 45 דקות

IMG_6525

:מוסיפים רוטב בשמל שעושים
ממיסים בסיר קטן -50 גרם חמאה, כשהיא מבעבעת מוסיפים שתיים וחצי כפות קמח ומערבבים מהר וחזק ויוצקים כוס וחצי חלב

IMG_6536

לפני הגשה מוסיפים מיכל שמנת מתוקה 38% אלוהים ישמור

IMG_6577

מגישים עם כמה עלי בזיליקום גזורים.

IMG_6568

וקטנה לפני סיום: ענבל אשל כהנסקי, משוררת צעירה ומעולה, מוציאה את ספרה השני, "סַמָּאֵל אָהוּבִי", דרך הוצאת "פרדס" שהיא הוצאה חיפאית הממוקמת בשכונת הדר. מחיר הספר הוא 49 ש"ח והשירים עוסקים בעוויתות, מיניות בוטה וקצת שירים אחרים. אני ממליצה על הספר הזה וגם על ספר הביכורים שלה, "פראי היום". בואו לתמוך בהוצאת "פרדס" שמפרגנת לכותבים שאינם במיינסטרים בהכרח – ועל הדרך להנות משירה טובה 🙂

Black is Beautiful

אני חייבת להתוודות. אני כותבת שירים, חלקם אפילו לא למגירה. אבל אני בעיקר קוראת, המון שירה. השגעון הפרטי שלי לשירה התחיל בכיתה ג'-ד' כשגיליתי אצל אמא שלי את "הספר השלישי" של דליה רביקוביץ. משהו במילים המכושפות ריתק אותי ותפס לי בלב. מהאחיזה הזו לא השתחררתי עד היום.
הפוסט הזה יעסוק באוכל ושירה. ולא סתם אוכל ושירה. אוכל ושירה שחורים. כידוע בוודאי לחלקכם, ביום חמישי התקיים ערב שירה שחורה נגד גזענות בסטודיו "הנמלה" בעיר התחתית בשם "כושילאמאשלהם- 4 – צובעים את חיפה בשחור!". זה היה ערב הקראת שירה לרגל יציאת האנתולוגיה "כושילאמאשלהם" – שירה שחורה נגד גזענות. מי שהוציא את האנתולוגיה היא הוצאת "רעב", קבוצה באר שבעית פעילה ומדהימה המורכבת ממשוררים אבל לא רק.
הערב היה אנרגטי ומסעיר. על רקע תופי סיום המלחמה בדרום והבטחה (סקפטית משהו) למשהו טוב יותר, הקריאו חברי ההוצאה ומשוררים נוספים מחיפה, שירים מהאנתולוגיה וגם שירים נוספים שמתקשרים לנושא.
האנתולוגיה עצמה יפהפייה והתרגומים של השירים לעברית מרהיבים ומלאי השראה. אלו שירים של משוררים מאפריקה, מארצות הברית ומכל מקום שיש בו תרבות שחורה. בין התרגומים הכי נפלאים נמצא השיר "פרי מוזר", הלא הוא "Strange Fruit" של בילי הולידיי שנכתב על ידי מורה יהודי-אמריקאי בשם אייבל מירופול, שידוע יותר בשם העט שלו לואיס אלן. השיר נכתב בעקבות לינץ' שהתבצע בשני שחורים ב 1930 בארצות הברית. השיר זכה להמון גרסאות ואחת הגרסאות היפות ביותר בעיניי היא של להקת "פוליאנה פרנק" שאף כתבה לשיר לחן חדש ומתאים יותר. הנה הביצוע:

והנה התרגום לעברית:

האנתולוגיה נמכרה ב 25 ש"ח בערב השירה וכמעט כל מי שהיה, קנה עותק. על אף חוסר המזומנים שלי בתקופה האחרונה, לא יכולתי להמנע מלקנות אותה. שנים שלא החזקתי ספר שירה חדש ביד. אחזתי אותו והסנפתי את ריח הדפים הטריים, את השירה החיה מבעד לעמודי הספר מכל דף ודף.

בין המקריאים היו הבמאי והכותב ברק וקנין, המשוררת מיטל נסים, יוזמת האנתולוגיה אפרת ירדאי ונדב פרץ. ההקראה של כל המשוררים היתה מלאת תשוקה וזעם ונתנה לשירים עצמם נופך נוסף מעבר לכתוב. הצטיינו השירים "לבנבן על הירח", "המהפכה לא תשודר בטלוויזיה" בגרסה ישראלית כובשת לבבות, "בשביל הלבנה שרוצה לדעת איך להיות חבר שלי" ו"לנו, שמעזות לא להעז", שתי הגרסאות.


עומר צנגוט מקריא בערב שירה


רעות כהן מקריאה בערב שירה

המפגש בסטודיו החיפאי והלא מתיימר של שחר סיון בין הקהל החיפאי המפרגן והמקבל לבין היוצרים הבאר שבעים החמים הראה שיש גם פריפריה אחרת, או שמא אגיד, מרכז אחר? חיפה ובאר שבע, שתי ערים מרכזיות, עשירות בתרבות וקולינריה. שתי ערים בקצוות של מדינה מטורללת, שלא משעמם בה לרגע, שיש בה השראה לכתיבה בשביל אלף שנים. באר שבע וחיפה תמיד הצמיחו אמנים מהשוליים הגאים שלפעמים נהיו גם מרכז. "החברים של נטשה" וערן צור הן דוגמאות חיפאיות נפלאות. ואילו פונץ', שמעון אדף וקובי אוז (טוב, קצת ליד באר שבע) הן דוגמאות באר שבעיות נפלאות לא פחות. למרות מה שנראה, יש תרבות ואמנות ולא רק למבוגרים, גם ב"פריפריה". יש רעב ליצור ולהביע את עצמך ולהרים את עצמך מעבר לרמה ההשרדותית היומיומית. לדעתי הערב הזה הראה את זה בצורה הכי טובה.
ולגבי גזענות, אתם שואלים? ובכן, לא חסרה כזו גם בארצנו ובערינו. בחיפה למשל, יש את כל "המיעוטים" הסובלים מאפליה ומהזנחה של הרשויות, המקומיות והארציות. מספיק להזכיר את שכונות הדר, חליסה ורחוב החשמל, כדי שלכל מי שקצת מכיר את חיפה תצוץ אסוציאציה אחת לפחות, של שכונה מוזנחת ואנשים בה הרבה.

ולסיום הנושא הזה, הנה שיר שהוקרא בערב אך הוא לא מהאנתולוגיה. זהו שיר של מיטל נסים, משוררת חיפאית שזה עתה הוציאה את ספרה החדש וזהו שיר מאוד חיפאי. הוא הוקרא על ידי לילך ובר, העורכת של "אלת המסטיק" – כתב עת לשירה, פרוזה, הגות ולאמנות שפועל בחיפה. אני גאה להציג אותו כאן:

פְּרוֹבִינְצְיָאלִית / מיטל נסים

ללילך

אַתְּ כָּל כָּךְ אוֹהֶבֶת לָנוּעַ בַּמֶּרְחָב הַזֶּה –
הַפּוֹלִיטִיקָה שֶׁל הָעַכְשָׁו –
עִם הָאַחֵר שֶׁלָּהּ –
וְזֶה מְחַלְחֵל
אֶל שִׂיחוֹת הַסָּלוֹן
אֶל צֶבַע הָעוֹר
כִּי אֵיזוֹ הִתְרַגְּשׁוּת זוֹ
לִהְיוֹת קְצָת שָׁחֹר
כְּשֶׁאַתְּ בַּמִּטָּה
כְּשֶׁאַתְּ יוֹצֵאת אֶל הָרְחוֹב
כְּשֶׁאַתְּ מְגַדֶּלֶת חָתוּל שֶׁאָסַפְתְּ מֵהַוָּאדִי
לְטוֹבַת הָאָגֶ'נְדָה
כְּמוֹ הוֹלִי גוֹלַיְטְלִי לְמִתְקַדְּמִים
שֶׁלֹּא רוֹצָה לָתֵת לַבֻּרְגָּנִית הַקְּטַנָּה שֶׁבָּהּ לָצֵאת
בַּמְּכוֹנִית לְשִׁעוּר פִילָאטִיס
עַל אוֹטוֹמָט
בָּעֲלִיּוֹת שֶׁל הַכַּרְמֶל
אֶל מֶרְכַּז הַכַּרְמֶל
שֶׁלֹּא רוֹצָה לָשֶׁבֶת בְּקָפֶה לוּאִיז
(אֲבָל יוֹשֶׁבֶת)
עַל לֶחֶם מִקֶּמַח מָלֵא, תֵּה יָרֹק
וּמַעֲרֶכֶת יְחָסִים עִם גֶּבֶר
כִּי זֶה יִסּוּרֵי מַצְפּוּן –
הָאֲנִי בֻּרְגָּנִי מַכֶּה עַל חֵטְא –
חֶלְקָהּ הַמְּשֻׂפָּם שֶׁל תַּרְבּוּת הַנֶּגֶד
תְּמוּנָה מֵהַיָּמִים שֶׁיָּשַׁבְתְּ בַּסִּפְרִיָּה
וְרַק חָלַמְתְּ לִהְיוֹת בַּשּׁוּלַיִם
אֲבָל מָה שֶׁיּוֹצֵא מִמֵּךְ
זֶה הַכּוּשִׁי בְּלוֹף הַזֶּה
שֶׁצּוֹבֵעַ אֶת הָעוֹר בַּלֵּילוֹת
וּמַדְחִיק
וּמַדְחִיק
אֶת הַפַּרְצוּף שֶׁל אִמָּא וְאַבָּא
שֶׁהוּא כְּלִי נְגִינָה לְמוּזִיקָה אוֹתֶנְטִית
שֶׁלֹּא מְדַבֶּרֶת
בְּעַרְבִית
בְּפִילוֹסוֹפְיָה צָרְפָתִית
אֶקְזִיסְטֶנְצְיָאלִיסְטִית
בִּפְּרַקְטִיקַת חַיִּים לֹא נֶהֶנְתָנִית
כְּשִׁיר עֶרֶשׂ מַר שֶׁלִּפְנֵי הַשֵּׁנָה
וְסִלְחִי לִי
עַל הַדִּיכוֹטוֹמְיָה הַבָּנָלִית
שֶׁאֲנִי מְצַיֶּרֶת
בַּצִּיּוּר הַזֶּה
שֶׁקָּרָאתִי לוֹ אַתְּ
בּוֹ זְרוֹעוֹתַיִךְ מוּשָׁטוֹת לִשְׁנֵי כִּוּוּנִים
וַאֲנִי עוֹשֶׂה בָּךְ מְשֹׁךְ בַּחֶבֶל
מִבְּלִי לְהִתְחַשֵּׁב בַּמְּצִיאוּת
הַמְּדַיֶּקֶת יוֹתֵר
אֶת הַנִּסָּיוֹן שֶׁלָּךְ
לְהַנְמִיךְ אֶת הָהָר
לְהַמְצִיא אֶת הַמּוֹצָא אֶל הַיָּם
בַּיְּרִידָה אוֹ בָּעֲלִיָּה
מִמַּסָּדָה
בַּכַּרְמְלִית
עַל הַפַּסִּים שֶׁמִּתַּחַת לָעִיר.

מתוך פרובינציאלית (הוצאת פרדס, 2012)

אגב, לילך אחראית על כל התמונות מהערב והשירה שהעלתי כאן, וגם לוידיאו מהערב שאולי אעלה כאן בקרוב. אז תודה לילך 🙂

פה תוכלו לקרוא ביקורת מפרגנת מאוד על האנתולוגיה מ"הארץ".

ועכשיו לחלק השני של הפוסט. אמרנו אוכל אפרו-אמריקאי או soul food כמו שאוהבים לקרוא לזה באנגלית. ובכן, חג ההודיה התקיים בדיוק לפני שבוע, ב 22 לחודש, ביום שהיה את הערב שעליו כתבתי. מה לחג ההודיה (Thanks giving) ול soul food?
לא רבים יודעים, אבל המון ממנות החג המסורתיות מבוססות על אוכל נשמה שמקורו הוא מניו אורלינס, לואיזיאנה. העיר משתרעת על גדות נהר המיסיסיפי. כמובן שלאוכל הזה ישנם שורשים חזקים אפריקאיים ומהאיים הקריביים. ניתן לראות בתפריט האפריקני והקריבי המון מאכלים שמבוססים על בטטות, תפוחי אדמה, אגוזים, תירס, שעועית ואורז.

התוספות המסורתיות בחג ההודיה (ששוות הרבה יותר מההודו הממולא, אם תשאלו אותי) הן לחם תירס, שעועית ירוקה עם שקדים, אורז פראי עם חמוציות, בטטות בתנור ופאי פקאן.
החלטתי לבשל ארוחת חג הודיה לכבוד התרבויות המקופחות בעולם, שסובלות מגזענות רבה בחיי היומיום. אלו לא רק שחורים, אלא גם היספאנים ואינדיאנים. ויתרתי על ההודו מתוך כבוד למיעוט המקופח ביותר – בעלי החיים. בדרך כלל אינני צמחונית, אך לפחות ביום אחד בשנה אפשר לרחוש להם כבוד.

שעועית ירוקה עם שקדים

מתכון כל כך פשוט וכל כך שווה! הסוד הוא בעיקר בתועפות החמאה (רצוי מלוחה) והשום ששמים בשעועית.

רשימת מצרכים

חצי שקית שעועית ירוקה קפואה של סנפרוסט או לחילופין 400 גרם שעועית ירוקה טרייה
שתי כפיות חמאה לטיגון
חמש-שש שיני שום פרוסות דק
חצי כוס שבבי שקדים (מאלו שפרוסים דק)
מלח ופלפל לפי הטעם
רבע חבילת חמאה רגילה (כדאי מלוחה)

הכנה

מבשלים את השעועית במים רותחים עד למרקם כמעט רך (בדרך כלל 5-7 דקות). מסננים.
משאירים במסננת לייבוש מעודפי נוזלים.
מטגנים שום ושקדים במחבת גדולה בחמאה.
ברגע שמזהיב ויש ריח מוסיפים את השעועית.
מטגנים ומערבבים היטב.
מוסיפים מידי פעם גושי חמאה קטנים.
טועמים וכאשר השעועית סופגת את טעמי החמאה והשום, מכבים את האש.
מוסיפים את שאר החמאה.
ממליחים ומפלפלים לפי הטעם.

לחם תירס

המתכון במקור לקוח מהאתר הזה אבל תרגמתי אותו לטובת הכלל 🙂

זה מתכון שמיועד לאופה לחם ולא ניסיתי להכין אותו בלי אחד כזה. אם מישהו מנסה ומצליח, הוא מוזמן לכתוב לי כאן.
כמה דגשים לעבודה עם אופה לחם:
רצוי מאוד לשמן את תא הלחם במכונה לפני האפייה.
רצוי לעטוף את הלחם אחרי הוצאתו במגבת בד ולתת לו "לנוח" לילה שלם.

רשימת מצרכים

כוס וחצי מים
שתי כפיות מלח
שתי כפיות חמאה
שליש כוס סוכר
חצי כוס אבקת חלב יבשה
כוס קמח תירס צהוב
שלוש וחצי כוסות קמח חיטה
שתי כפיות שמרים יבשים פעילים

הכנה

מודדים את המרכיבים לתוך תבנית הלחם לפי הסדר הרשום.
מגדירים את המכשיר למצב רגיל. במכונה שלי זה נמשך 3 שעות.
לוחצים על התחל, ונותנים למכונה לעשות את הקסם שלה.
מוציאים את הלחם האפוי מתא הלחם.
מאפשרים לו להתקרר לפני הפריסה.

אורז אדום עם חמוציות מיובשות

לקחתי את המתכון מדורעם גונט אבל ערכתי בו שינויים קלים. התפרסם במקור ב"הארץ". אפשר למצוא את המתכון כאן.

רשימת מצרכים

כפית שמן זית או קנולה
קוביה וחצי של ג'ינג'ר קפוא
חצי כפית אבקת צ'ילי חריפה
1 כוס אורז אדום, רצוי מסוג ווהאני
1/3 כוס חמוציות מיובשות
2 כוסות מים
1 בצל ירוק (להגשה)
מלח

הכנה

בסיר קטן מחממים את השמן ומטגנים את הג'ינג'ר במשך כדקה.
מוסיפים את האורז והחמוציות ומטגנים דקה נוספת.
מתבלים בצ'ילי החריף.
מוסיפים את המים, מביאים לרתיחה, מנמיכים ללהבה קטנה ומבשלים עם מכסה במשך כ-45 דקות.
בגמר הבישול מורידים את הסיר מהאש ומשאירים אותו מכוסה במשך כרבע שעה.
מוסיפים את הבצל וממליחים לפי הטעם.

בטטות אפויות בתנור עם סירופ מייפל וסירופ אוכמניות

מתכון ממש קליל. שמתי מייפל ואוכמניות שיחליפו את הטופי המסורתי האמריקאי המתוק מידי לטעמי.

רשימת מצרכים

שלוש-ארבע בטטות בינוניות קלופות
שליש כוס שמן קנולה או חמניות
שליש כוס סירופ מייפל אמיתי מעורבב עם סירופ אוכמניות אמיתי
שתיים-שלוש כפיות של רוטב סויה מלוח
מלח אטלנטי גס

הכנה

פורסים את הבטטות לפרוסות דקות של סנטימטר בערך.
מחממים תנור ל 200 מעלות.
מכינים בקערה את המרינדה: שמן, סירופ מייפל ואוכמניות ורוטב סויה.
מסדרים בשתי תבניות בשכבה אחת את הבטטות.
יוצקים את הרוטב ומעליו מגררים מלח לפי הטעם.
אופים כ 45 דקות.
בודקים מידי פעם האם הבטטות מתרככות.
זה מוכן כשהבטטות רכות.

פאי פקאן

פאי פקאן, הקינוח האולטימטיבי באמריקה הצפונית בחודש נובמבר. הפקאנים הם אגוזים מדהימים וכל כך ממכרים!
את המתכון הזה לקחתי מהבלוג הנפלא "מתכוניישן".

רשימת מצרכים

לתחתית:
שתי כוסות קמח
שלוש-רבעי כוס אבקת סוכר
200 גר' חמאה ללא מלח חתוכה לקוביות
קורט מלח
ביצה טרופה

למילוי:
שלוש-רבעי כוס סוכר חום
50 גר'חמאה עם מלח
חצי כוס סילאן/ מייפל
שלוש ביצים בטמפ' החדר
80 מ"ל שמנת מתוקה
שתי כפיות תמצית וניל
כוס וחצי (150 גר') פקאנים קצוצים גס
כוס חצאי פקאנים לקישוט (100 גר')

הכנה

להכנת הבצק- במערבל/ מעבד מזון/ ביד (אפשר להשתמש בכל אחד מהדרכים לקבלת תוצאה דומה). מערבבים את הקמח, הסוכר והחמאה עד לקבלת מרקם גרגירי, מוסיפים ביצה וממשיכים לערבב עד שהבצק מתאחד (אם הוא יבש מידי אפשר להוסיף כף מים קרים). מפסיקים ברגע שנוצר גוש. (עיבוד יתר מוריד את רמת הפריכות של הבצק).
מרדדים את הבצק לעובי 1/2 ס"מ, מניחים בתבנית האפייה,דוקרים במזלג, מכסים ומעבירים למקפיא לחצי שעה לפחות.
בינתיים מכינים את המילוי. בסיר בינוני ממיסים סוכר חום, סילן/ מייפל וחמאה עד שהסוכר נמס. מחכים עד שהתערובת מתקררת מעט.
מחממים תנור לחום של 180 מעלות.
מוסיפים את הביצים, אחת אחת ומערבבים נמרצות עד שהן נטמעות לגמרי. מוסיפים את השמנת המתוקה ותמצית הוניל ומערבבים.
מוציאים את הבצק מהמקפיא ומפזרים עליו את הפקאנים הקצוצים. שופכים את תערובת המילוי ומסדרים מעל חצאי פקאנים לקישוט.
אופים למשך 30-35 דקות עד שפאי מתייצב. שימו לב שהוא נראה תפוח בתום האפייה ואז נופל בתהליך ההתקררות, זה בסדר, ככה זה צריך להיות.
אפשר להגיש חמים עם גלידה וניל או בטמפ' החדר.

בתיאבון ותודה לאיילה סורוצקי על צילומי האוכל הנהדרים!