בלילות הקיץ החמים

"בלילות הקיץ החמים
שום דבר אינו קורה
אולי כוכב נגוז מבעד
לחלון פתוח
אולי צרצר נשמע הרחק
אך אפילו השעון לא מתקתק
בלילות הקיץ החמים
שום דבר אינו קורה.

מתחת לעץ התות בכפר
יושבים ומדברים,
קוראים בספר בעל ריח ישן
עוצמים עיניים ושותקים
שום דבר אחר אינו קורה
בלילות הקיץ החמים,
מתחת לעץ התות בכפר
יושבים ומדברים."

(בלילות הקיץ החמים, מילים: דן מינסטר)

And we're back!

מזמן לא היה כאן פוסט קליל שמעדכן מה קורה בחיפה מבחינת אוכל ותרבות. מי סגר ומי פתח, אצל מי שווה להגיע לאכול או לרקוד ואיזה דברים מגניבים גילינו בחיפה בזמן האחרון (כי תמיד יש דברים, רק צריך לדווח עליהם!).
כן, זה נכון שיש מלחמה והתותחים רועמים והטילים שורקים אבל אנחנו טיפחנו כאן בועה חיפאית ועכשיו היא מתגמלת אותנו בגדול!

ואכן מבול האירועים ששטפו את חיפה לא הותיר לבלוג ברירה והוא רץ מאירוע לאירוע. כמו שאומרים אצלנו: לסקר, לסקר, לסקר… פינוקים בשביל העם 🙂 אז נתחיל, Shall we?
ובכן, היו לנו תוכניות לסקר עבורכם את המונדיאל ושבוע הספר, אבל המלחמה טרפה הכל (איזה תירוץ נפלא למאחרי כתיבה שכמונו…). במקום זה נסקור מקומות חדשים שנפתחו, מקומות ישנים שהפתיעו וקצת מהאירועים שהתרגשו עלינו לטובה ועוד יתרגשו כמו נערות טובות במופע רוק.

נתחיל ממקומות חדשים שנפתחו:

הפתעות חדשות במסדה

במסדה 1, קרוב לבלפור, נפתח מקום בשם הפארמסי - Pharmacy. זה Pool & Billiards Bar בהגדרה ועושה רושם ממש מגניב. יקירי קהילת מסדה והגרעין הקשה שלה פוקדים אותו. ותודה לג'וני ספקטור שעזר בהכוונה ובהסברה! הנה הפייסבוק שלהם

10356392_10152557023266289_5200258192461860053_n (1)

הפארמסי

הפינה, קפה מסעדה מתוק עם אוירה נעימה, נפתח בסוף רחוב מסדה-פינת רחוב טבריה. מגישים שם סלטים, טוסטים, פסטות (מנה מומלצת: פסטת הפתעות – פסטה שאפשר להרכיב לפי ראות עיניכם!), פאיים שונים וגולת הכותרת, הקישים המשגעים :). כרגע אין דף פייסבוק כי המקום בהתהוות, אבל כתובת המקום היא מסדה 43 והוא פתוח משעות הצהריים וצפונה לתוך שעות הערב המאוחרות.

IMG_1615 (Large)

פסטת הפתעות בקפה הפינה

חוץ מזה יש תפריט חדש במכבסושי, הלוא היא "אינסייד-אאוט", של מנות חמות וקינוחים שכמו יצאו מז'ורנל.

תפריט חם באינסייד אאוט

מנות מהתפריט החדש של אינסייד אאוט

מיץ מיץ לימונדה

אבל לא רק באוכל עסקינן אלא גם בתרבות!
ההצגה החמה של הקיץ היא "מיץ מיץ לימונדה" שרצה חזק עכשיו בתיאטרון חיפה ואם עדיין לא הלכתם לראות – רוצו לפני שהמחזה יירד מהבמות.

ההצגה משלבת בתוכה אלמנטים של מיוזיקל יחד עם דמויות הזויות משהו עם סוף מאוד מפתיע ולא צפוי.
משחק מצוין של כל השחקנים וצפירת ארגעה: אף חיה לא נפצעה או מתה בעת עשיית ההצגה.

הנה הלינק לדף ההצגה בתיאטרון חיפה.

העיר התחתית – מה חדש?

ליילא – בית קפה חדש בשרה 2

נפתח בית קפה חדש בסמוך לסירופ וליד הפיטר'ס בשם "ליילא" עם עיצוב שכמו נלקח מסיפורי "אלף לילה ולילה". כורסאות מפנקות ומהודרות ונרגילות מושקעות. בתפריט בצקים כמו ספיחה ופיצות וגולת הכותרת של המקום היא הקינוחים הערביים המסורתיים כמו ליאלי ביירות, קטייאף, כנאפה ועוד ועוד והמיצים הטבעיים השווים שביניהם תמרהינדי, מיץ רימונים ומיץ תפוזים. המלצת הבלוג: לכו על הליאלי ביירות יחד עם מיץ מעורבב של רימונים ותפוזים. הכי שווה: לבוא לפני בילוי סוער במועדון הסירופ.

הנה דף הפייסבוק שלהם. המקום פתוח כל יום מ 12.00 ועד השעות הקטנות של הלילה.

10385490_796417560390700_1369386617080284132_n

ליאלי ביירות בליילא

בוניה, הביסטרו השווה של שחר סיון ואורי אלון – מעמודי התווך הקולינריים בעיר – יש הופעות חיות ודיג'ייס מתחלפים כל חמשוש ולפעמים אפילו באמצע השבוע. המקום גם פתוח (סוף סוף) משעות הצהריים ומגיש עסקיות די משתלמות. יש גם תפריט בר לקלילים שבינינו והמבורגר חדש ושווה בדרך. עקבו בדף הפייסבוק שלהם ובינתיים תקראו את הגרסה הישראלית למוסקבה פטושקי, הספר שהיווה השראה לשם המקום:

עלילות וניצ'קה ברכבת ישראל

DSC_0017 (Large)

הוניה – שווה להגיע גם בגלל האוכל וגם בגלל המוסיקה

תגלית!

מסתבר שהבר הכי שווה להתרווחות נינוחה לקראת סוף הערב נמצא בסירופ – לא פחות ולא יותר.
אולי אלה הכסאות הנוחים, אולי המוסיקה הטובה, אולי האויר (כשהמועדון לא מפוצץ, אבל אפילו אז!), אולי הברמנית הבלונדינית המתוקה ואולי מחירי האלכוהול הנוחים, ואולי כולם ביחד – אבל למי איכפת?
הכי שווה – להזמין סאות'רן קומפורט עם קובית קרח במרכז הכוס ולהרגיש ברלין כי כמו שאמנדה (פאקינג פאלמר) שרה: Who needs love when there's Southern Comfort?

10256662_719159728126204_4667095466583619314_o

הבר בסירופ – יש איזשהו קסם באויר הלילה

ואם כבר בסירופ עסקינן, אני רוצה להמליץ על שני דיג'ייס מצוינים שעושים כאן בחיפה עבודת קודש!

הראשונה היא מאיסה מטר שמביאה אותה בסטים אקלקטיים ורקידים שמשתלבים בצורה פלאית ממש וכל הופעה שלה היא תענוג לאוזניים ולרגליים. יש לה כשרון לילדה – אולי עוד נשמע עליה כשתהיה בסיבובי תקלוטים באירופה.
אני הייתי בהחלט בונה על זה.
היא מתקלטת בעיקר בסירופ, בוניה ביסטרו ובמכולת, אז תעקבו אחריה ואם תתקלו בשם Maisa Matar – אל תהססו, היא תגרום לכם להזיע הרבה אבל הרגשה חמימה וכייפית בלב!

השני הוא דיג'יי senjor sandwich שמתקלט חזק ונהדר עם מוסיקה סוחפת שמעיפה אתכם למעלה למעלה וגורמת לכם לשכוח מהכל ולהתמכר לצלילים. הבונוס השווה הוא עיצוב העמדה המושקע עם מגוון סנדוויצ'ים ודברי מאפה (על אמת!) ובסוף הוא גם מחלק אותם בקהל!
גם הוא מתקלט בעיקר בסירופ ובוניה ביסטרו ולעיתים באירועים מיוחדים כמו פתיחות של תערוכות ב"חדש והרע".

10422560_593952197390262_4639153044673385074_n

דיג'יי senjor sandwich – לא רק לרעבים!

והאגף יוצא בליין חדש של מפגשי תוכן – כרגע פעם בחודש בימי שלישי החל מ 19:00 מפגשים של מועדון חובבי ספרי הצילום – הרצאות מרתקות של גבריאל בינהיים על ספרי צילום והקונספט המיוחד שלהם. כאן תוכלו לעקוב אחרי המפגשים. שווה להגיע 🙂
לאחר מכן הברטניין יפעל כרגיל עם ברמנים מתחלפים, כמובן מתוך קבוצת האגף.

Magical Time באגף

Magical Time באגף

והעיניים נשואות למעלה, לכרמל

קפה בריסל, אחד מבתי הקפה השווים בעיר אם לא ה , יוצא בתפריט קייצי נפלא. הבלוג דגם את מרק הגספצ'ו, הלימונדה הורודה, קרפ הסלמון וקרפ הדובדבנים וממליץ בכל פה!

IMG_1639 (Large)

לימונדה ורודה בבריסל

יש פתרונות למי שרוצה לראות סרטים בעיר ולא בא לו להסחב למפלצת הסינמול!
למי שלא ידע, החל ממאי הושק סינמטק 2 שהוא למעשה אולם קולנוע נוסף עם סרטים חדשים ויותר מסחריים.
הוא בא לתת תשובה לתושבי הכרמל ולחזור על ההצלחה הרבה של קולנוע סינמה קפה עממי הותיק שבנווה שאנן.
ניתן לראות את תוכניית הסרטים בבאתר הרגיל של הסינמטק.
בנוסף – הושק לפני שבועיים קולנוע שבתאי בתוך מוזיאון חיפה לאמנות שהחל לפעול בסופי שבוע ומהווה אלטרנטיבה לתושבי הדר והסביבה, בהנהלת טליה ביקסון רבת הפעלים שמנהלת ביחד עם הבלוג את דף הפייסבוק אירועי השבוע האמיתיים בחיפה. זה האתר של הקולנוע.

ולסיום – תערוכת צילום ששווה לראות בנולה סוקס הנווה שאנני: הודו על אופנוע של הצלם ובעל חנות הספרים "גולמונד ספרים" במסדה, אייל לבקוביץ.

התערוכה תינעל בתחילת ספטמבר. לפרטים אפשר לפנות לנולה סוקס.

10365312_10202159728890785_519784936063252520_o

הודו על אופנוע בנולה סוקס

ומה ייצא לי לשבת?

מה יותר מתאים לקיץ מאשר אוכל מקסיקני? עם מרגריטות וטקילות בצד כמובן… 🙂

קסדייה היא הבת דודה האקזוטית והשווה של טוסט הגבנ"צ הישראלי כל כך. היא טיפה יותר מסובכת להכנה אבל ממש טיפה ושווה את השדרוג! המתכון שלפניכם הוא מתכון הבית בבית סובול ומבוסס על שילוב של שני מתכונים שונים של קסדייה – האחד בתנור והשני במחבת. ובכן, המתכון שלנו משלב טיגון במחבת ואפייה בתנור.

קסדיאס

רשימת מצרכים:

כף שמן זית
1 בצל סגול קטן, קצוץ דק
2 שיני שום, כתושות
רבע כפית צ'ילי טחון
2 כפיות כמון
2 פלפלים מתוקים (אדום, צהוב, כתום, ירוק), קצוצים דק
1 ביצה, טרופה
8 טורטיות חיטה גדולות (מאוד, קנו את הכי גדולות שאתם מוצאים)
חצי שקית של גבינה מגוררת (אמנטל, עמק, וכדו')
אופציונלי:
500 גרם שווארמה או חזה עוף
פלפל צ'ילי טרי קצוץ דק

הכנה:

1. מחממים תנור לחום בינוני (180 מעלות צלזיוס) ומכינים תבנית (רצוי עגולה) מחוץ לתנור, מרופדת בנייר אפייה ומשומנת היטב.
2. במחבת גדולה מחממים שמן ומטגנים בצל ושום עד שמתרככים.
3. מוסיפים את הפלפלים והתבלינים.
4. מוסיפים את הביצה הטרופה. כאן, לאלו שלא שומרים כשרות ואוכלים בשר, ניתן להוסיף את הבשר. מערבבים קצת ומטגנים עוד מספר דקות.
5. שמים טורטיה על צלחת ושמים על חצי ממנה את המלית מהמחבת ומוסיפים גבינה מגוררת לפי הטעם (מבחינתנו כל המרבה הרי זה משובח). מקפלים את הטורטיה כך שתתפוס חצי מהתבנית. חוזרים על אותו התהליך עם טורטיה נוספת.
6. אופים כ 10-15 דקות או עד שהטורטיות מזהיבות והגבינה מותכת.
7. חותכים לרבעים ואפשר להגיש עם גווקאמולי.

Quasadilla

גווקאמולי בסיסי

רשימת מצרכים:

1 אבוקדו בשל מאוד
חצי לימון או ליים (רצוי ליים)
חצי בצל סגול קצוץ דק (אפשר גם רגיל)
צ'ילי טחון לפי הטעם
מלח לפי הטעם

אופציונלי:
חצי עגבניה קצוצה דק
חצי פלפל מתוק קצוץ דק
פלפלון צ'ילי טרי קצוץ דק
מיכל שמנת חמוצה או יוגורט

הכנה:

חוצים לשניים את האבוקדו בקליפתו ומוציאים את הגלעין.
לוקחים כף ומוציאים את חצאי האבוקדו מקליפתם.
בקערה בינונית מועכים את האבוקדו עד למחית אחידה.
סוחטים את הלימון או הליים, מוסיפים את הבצל והתבלינים ואת התוספות האופציונליות ומערבבים היטב.

בתיאבון!

מודעות פרסומת

מסע תענוגות לארץ הקודש

"…המדבריות הללו ריקים מאדם, תלים דהויים אלה של שממה…" (תיאורו של מרק טוויין את אזור הצפון בישראל, מתוך ספרו "מסע תענוגות לארץ הקודש")

המון חיפאים – ייתכן שאף רוב רובם – רואים את העיר התחתית באופן הדומה לציטוטו של מרק טוויין. אלו שהיו במסיבות הרחוב האקסטרווגנטיות וה"מדהימות" של יונה יהב, בטוחים לחלוטין בהיפך. מבחינתם העיר התחתית היא קרקס צוהל תמידית ומסתובבים בו ליצנים על קביים גבוהים ופיות שמפריחות בועות לכל עבר. מוסיקה חזקה תמיד מתנגנת ברחובות, בכל שעה ביום. אחרי הכל, למי זה מפריע? הרי אף אחד לא באמת גר שם. זה אזור שיוצאים אליו כדי לבלות. אולי הסטודנטים והאמנים? הם גם כך רגילים לחיות ברעש.

האמת, כמו בהרבה מקרים, היא… באמצע.

העיר התחתית – שרידים היסטוריים חצי נטושים הנתונים תחת מתקפת ג'נטריפיקציה בלתי נלאית – כלואה בין עבר לעתיד. את רגעי ההווה רק יודעי דבר יכולים למצוא. אבל ברגע שהם מגיחים ממחבואם בביישנות – אתה מבין שכל המסע והמאמץ היו שווים את זה.
אנחנו נוסעים לחוצלארץ כדי להיכנס לאותו זמן קסם שנהגנו לחוות לעתים כה קרובות בילדותנו. בשבע דקות (מי בכרמלית) או בחצי שעה (מי באוטובוס/מכונית) – תוכלו לחוות את הקסם הזה ליד הבית לשעה קלה ויותר.

1383735_10151909722324321_1473802049_n

פעם בחודש (בממוצע), אני ובעלי מחליטים להגיע בשעת בוקר או צהריים לעיר התחתית. התירוץ הרשמי הוא בדרך כלל קניות.
אבל קניות לחוד וסוידאן לחוד.

סוידאן

"Find what you love and let it kill you"
(צ'ארלס בוקובסקי)

אם העיר התחתית היא זמן הקסם של ילדותנו, סוידאן היא היכל הממתקים הענק שתמיד חלמנו עליו. יבוא יום ונצעד במקום הגדול הזה ונחייך לכל הממתקים הרבים והמגוונים שקורצים לנו בחינניות וגם – חכו לזה: יהיה לנו כסף לקנות את כולם!

סוידאן היא מקום המפלט הרשמי של כל הפודי'ס באשר הם שנואשו מהחנויות הפלסטיקיות, המנצנצות והמבהיקות בקניונים שמוכרים בהם מוצרי גורמה במליון שקל. כן, זה נכון, יש בהן כמעט הכל, אבל שני דברים אין שם: מוכרים מקצועיים שחיים את עולם האוכל, כי בינינו, כמה כאלו אפשר למצוא בשכר מינימום? והקשר הבלתי אמצעי עם בעל החנות שאפשר לבקש ממנו להביא מוצר זה או אחר, לשאול מה קורה עם ההזמנה שלך ולפעמים סתם להגג על הא ועל דא. כל אלו ועוד מציעה החנות הזו, שתחגוג מאה שנים להיווסדה בעוד פחות משלוש שנים.

המחירים לא זולים, כמתבקש ממקום שמייבא מוצרים ברמה מעולה מכל קצוות תבל, אך הוגנים למדיי. המבחר לא מבייש שום סניף של "ספייסס" או "לגעת באוכל" והדברים המיותרים כמו מבצעי קופה, גאדג'טים טפשיים ויקרים מידי ועוד – פשוט לא נמצאים כאן.
לאחרונה גם החלו למכור כאן טופו לטובת ההיפסטרים המקומיים וכל שאר המוצרים הכל כך הכרחיים בכל מטבח של בריאותני-טבעוני-פמיניסט לוחם היו כאן מאז ומתמיד.

המעדנייה שעליה מנצחת ולנטינה, סלבס מקומית בקרב יודעי דבר בעיר התחתית, מלאה במבצעים על גבינות ושאר מוצרים בימי שישי. תמיד תוכלו לקבל הסבר, טעימה וייעוץ לגבי גבינות, זיתים, רטבים ואפילו סכינים שונים ומשונים. המקום מתהדר בהיצע לא רע בכלל של יינות בפרט ומשקאות אלכוהוליים בכלל. בעידן גזירות לפיד כשעולה הפיתוי להדביק תוויות יקרות על בקבוקים של אלכוהול זול אתה יודע שמקום שקיים מ 1916 כנראה לא הולך לחרוג מכללי המשחק ההוגנים שהיו שם עוד בזמן התורכים.

1395259_10151909722039321_34874206_n

נעמה סוידאן
כתובת: אליהו הנביא 3 העיר התחתית, חיפה
טלפון: 04-8663047
שעות פעילות: א'-ה' מ 07.00 עד 19.00 וימי שישי מ 07.00 עד 16.00

יש סניף נוסף בואדי ניסנאס:
כתובת: דרך אלנבי 39 הדר, חיפה
טלפון: 04-8524306
שעות פעילות: ימי א'-ה' מ 08.30 עד 19.00 וימי שישי מ 08.30 עד 14.00

המשפחה מחזיקה גם בחנות היינות "ספיישל רזרב" במרכז פנורמה במרכז הכרמל:
מרכז פנורמה – שדרות הנשיא 109, חיפה.
טלפון: 04-8361187
שעות פעילות: א מ 09.00 עד 19.00, ב-ד מ 09.00 עד 21.00 (או יותר) ה מ 09.00 עד 23.00 וימי שישי מ 08.00 עד 16.00

עבדאללה מלך הירקות

אם סוידאן היא היכל הממתקים של הפודי'ס שבינינו, עבדאללה מלך הירקות ובקיצור – עבדאללה, היא חלומו של כל שף שלפעמים קץ בהסתובבות המתישה בשווקים הדי מוצלחים שיש לנו בחיפה (תלפיות וואדי ניסנאס). החנות ממוקמת באותו מתחם שבו נמצא סוידאן, מתחם כיכר פריז-בואכה הכרמלית.

ממבט ראשון ושטחי הלקוח המזדמן עלול לנטוש במהרה ולחפש חנות מזמינה יותר. עבדאללה היא לא חנות של רושם ראשוני. כמו כמעט כל פינת חמד בחיפה, צריך להתמסר אליה. הכניסה מלאה בארגזים של ירקות לא הכי מוקפדים ולעתים קרטונים יכולים להיות מפוזרים פה ושם על הרצפה, מתחת לסככה החיצונית שמאגדת את החנות ואת המחסן. אין סדר או הגיון מסוים שלפיהם מסודרים הירקות והפירות ובדומה לחנות יד שנייה של ויצ"ו צריך קצת להעיף מבט, לשאול את המוכרים שתמיד מאירים פנים, מכוונים ומביאים ובאופן כללי להיות ער לסביבתך.

לאחר כמה ביקורים תגלו שהיופי נמצא בפרטים הקטנים ובמחסן. זו החנות היחידה שנתקלתי בה עד היום שמחזיקה דלעות גדולות לפני ואחרי חג ליל כל הקדושים. אחת החנויות היחידות שמחזיקות ליים ותפוזי דם בעונתם וגם קצת מחוץ לעונתם. ניתן למצוא שם אננס טרי כשבשוק ובסופרמרקטים הוא כבר אזל וגם תאנים, כן, כן. ייבוא ישיר מיריחו. בתוך המחסן מתגלה חדר הקירור שטומן בחובו הפתעות נוספות. כאן תוכלו למצוא פטריות צחורות כשיני תינוק שבקעו זה עתה ולימונים מבריקים כל כך שנקטפו לא מזמן מהעץ.

1395288_10151906697084321_583561717_n

גם כאן יש יחס אישי ומתעניין ועבדאללה עצמו ינקה לכם את הכרשה אם יראה שלקחתם אחת עם עלים קצת נבולים, מבלי שבכלל חשבתם לבקש. ניתן לבצע משלוחים חינם מעל מינימום מסוים שאינו בשמיים כלל ועיקר. כל הפאבים והמסעדות שאתם אוהבים לשבת בהם בעיר התחתית קונות אצלו, אז תהיו בטוחים בטריותם של הירקות והפירות שאתם קונים אצלו.

השמועות מספרות על שמן זית בייצור עצמי. אטרקציה נוספת שנמצאת בין החנות למחסן היא בית קלייה שלפי הריח טוחנים בו קפה ותבלינים לרוב. שווה להתעניין.

עבדאללה מלך הירקות
כתובת: שדרות המגינים 6 עיר תחתית, חיפה
טלפון: 04-8667591
שעות פתיחה: ימי ראשון עד שישי מ 08.00 עד 16.00

1013189_10151930200689321_812292553_n

אקרמן משקאות

ברחוב הנמל 47, מאחורי כל המולת שדרות העצמאות, מסתתרת לה חנות משקאות מאוד ותיקה. הם שם כבר משנות השישים של המאה הקודמת. הם היו בעיר התחתית בזמניה הטובים והעסוקים ואחר כך, בקריסה הבלתי נמנעת ובשתיקה השוממת שנפלה עליה. והם עדיין כאן, בפריחה המחודשת והמהוססת של האזור.

אסתי, בתו של מנחם אקרמן שהקים את החנות והחברה, מנהלת כיום את החברה והחנות יחד עם אחיה, מיקי. היא גדלה בחיפה ויודעת לספר על כל האנשים ועל כל הדברים המעניינים שקרו בחיפה במהלך כל התקופה הזו. יהיה מעניין מאוד לתפוס איתה שיחה על חיפה ההיסטורית.

בחנות יש מגוון רחב של יינות ומשקאות אלכוהוליים אחרים וישנם מבצעים משתלמים למדיי. ניתן למצוא מארזים מיוחדים ומעניינים כיאה לייבואנית האלכוהול המובילה בארץ. ניתן להסתכל במלאי המשקאות כאן.

כתובת: הנמל 47 עיר תחתית, חיפה
טלפון: 04-8663033
שעות פעילות: ימי ראשון עד שישי מ 07.00 עד 16.00

קונדיטוריית ספירא או ספירו

ואחרי הקניות צריך לנוח קצת, לשבת, לשתות משהו…

קונדיטוריית ספירא (ספירו) ברחוב יפו היא המקום המושלם. איפה עוד תמצאו מקום שמגיש עוגות במחירים של 15-20 ש"ח וכדורי שוקולד במחירים חד ספרתיים? השירות הוא עצמי. מזמינים בדלפק ומגיעים בעצמכם לקחת את ההזמנה כאשר היא מוכנה.
למחפשים את העוגות מהדור הישן, כאן תמצאו את מבוקשכם. יש סברינה, קרמשניט, עוגת היער השחור ועוד. מומלצים גם כדורי השוקולד ברום, עוגת השוקולד החמה ופאי הדובדבנים.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

כלבי המרנג בחלון הראווה הפכו להיות הסמל המסחרי של המקום, אך שווה גם להסתכל בעיון על העיצוב בתוך הקונדיטוריה עצמה שכמעט ולא השתנה מאז 1948, שנת הקמת הקונדיטוריה. הכי כיף ללגום שוקו חם, להתענג על אקלייר ולהרגיש כאילו הזמן קפא מלכת.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

קונדיטוריית ספירו
כתובת: יפו 19 העיר התחתית, חיפה
טלפון: 04-8524816
שעות פעילות: ימי א' – ה' מ 06.00 עד 17.00 יום שישי מ 06.00 עד 14.00

מילה לגבי החנויות הקטנות ביפו לממכר כלי בית, חומרי בניין ובגדים: תוכלו למצוא המון דברים במחירים זולים וגם יחס חם ומילה טובה. שווה לקנות בחנויות הללו ולהעשיר אנשים פרטיים ומשפחות במקום תאגידים, חברות אשראי ובנקים. החנויות מפוזרות לאורך רחוב יפו, נתנזון, אזור השוק הטורקי ורחוב העצמאות. שווה לעבור ולהסתכל טוב – רוב הסיכויים שתמצאו שם איש או אישה שמחכים לכם, שתבואו ותעשו להם את הפדיון היומי.

למיטיבי לכת:

הדאנק

כבר כתבתי על הפאב המיוחד הזה בפוסט אחר שלי, אבל לא הרחבתי.
כל שכונה צריכה את הכנסייה שלה – המקום שפתוח כל יום ואפשר לבוא אליו בכל מצב ובכל מצב רוח. לא משנה אם זה בוקר, צהריים או ערב, יום חול, שבת או חג. העיר התחתית היא מקום מוזר ולא שגרתי. אני לא חושבת שאפשר לאפיין את האוכלוסייה שלה מהסיבה הפשוטה שהיא כל כך מגוונת: משפחות ערביות, סטודנטים לעיצוב ואמנות, אמנים ומוסיקאים, משפחות רוסיות, אזרחים זרים ממדינות אחרות ועוד. זה אחד המקומות היחידים אולי שבו יכולים לדור בכפיפה אחת פאב-מסעדה טרנדי לצד מסעדת דגים ותיקה וקטנה, סטודיו תכשיטים מודרני לצד מסגרייה משנות ה 50 של המאה הקודמת וכיו"ב.

שכונה כזו ראויה לה כנסייה כזו בלתי שגרתית. הכנסייה הזו היא בעיניי פאב הדאנק שפתוח כבר חמש עשרה שנים, מאז שנת 1998.
המון דברים נאמרו ונכתבו על הדאנק, פאב קטן בעל אישיות דומיננטית מאוד ושנויה במחלוקת. את הדאנק יצא לי להכיר בשנותיו הראשונות, כאשר בערב גשום אחד באמצע השבוע (דומני שהיה זה יום רביעי) החלטנו אני וידיד להגיע לשם בעקבות שמועות עקשניות שטענו שמשהו מיוחד קורה ברחוב המגינים בערב. השעה היתה 20.30 והמקום היה ריק לחלוטין. התיישבנו על הבר והזמנו מה שהזמנו, אינני זוכרת כבר מה זה היה, ואז בהיתי בבקבוקים שניצבו על הבר ושאלתי את הברמן (שהיה בעצם, הבעלים, אלכס) מה זה דובונה. כמובן שקיבלתי טעימה וגם סיפור אודות יינות מחוזקים. גם טעמנו מכמה בירות שהיו במקום ובאופן כללי בילינו ערב מעניין מאוד בחברתו של אלכס.

891668_10200951096845670_902624834_o

בפוסט הזה אוכיח לכם למה אני טוענת שהדאנק הוא כנסייה.
ראשית: הוא פתוח כל יום (ואני מתכוונת כל יום!) כולל חגים. הוא פתוח מהשעה 12.00 בצהריים ונסגר בשעה 03.00 בלילה! כמעט תמיד תמצאו שם את אלכס, לפחות עד השעה 17.00-18.00. זהו פאב מאוד משפחתי שיש לו דרך ייחודית מאוד לחגוג את החגים שלו (כמו ההילולה העליזה בסנט פטריק'ס שמי שלא נכח בה, לא חגג מעולם סנט פטריק'ס כהילכתו). זה פאב עם כללים מאוד ברורים שגם רשומים על הקיר ולעיתים קרובות על חולצות הברמנים. הברמנים, אם כבר מדברים עליהם – הם בדרך כלל לקוחות קבועים מאוד לשעבר. האוכל תמיד מנחם ומשביע. אלכס דואג ללקוחות ולעובדים שלו ואני לפחות אף פעם לא הרגשתי שיש לו אינטרס מעבר לכך שאנשים ייהנו, ישביעו את רעבונם וירוו את צימאונם ולא יפשטו רגל. לראייה: יש הנחה של 20% על כל התפריט והפי האואר עד השעה 21.00 בכל יום (פרט לסופ"ש). אלכס אומר שזה עבור הפועלים (שזה רובנו) שמגיעים לפה כדי להינפש מעבודתם ומחייהם.

אז לא כנסייה?

כך או כך – מומלץ בחום ושווה להגיע מתי שאלכס נמצא כדי לתפוס איתו שיחה מרתקת (תמיד!).

הדאנק
כתובת: המגינים 95 העיר התחתית, חיפה
טלפון: 04-8532836
שעות פעילות: כל יום מ 12.00 עד 03.00

לסיום מבזק חדשות קטן:

נתקלנו בבר-קפה חדש בשם סלבדור שנמצא כרגע בהרצה בדרך העצמאות 64. המקום, בסגנון ברזילאי, יעבוד מ 08.00 בבוקר עד חצות ויגיש מאכלים קלים כמו סלטים, כריכים, חביתות ועוד. המטבח חלבי-צמחוני. גולת הכותרת היא מיץ קנה הסוכר שמוגש במקום שהוא לא פחות ממושלם (טעמנו) והצפייה בהכנתו במכונה מיוחדת מקנה סוכר אמיתי – מרתקת ממש. נעדכן לגבי הפתיחה הרשמית בהמשך.

1209075_510090545747378_1142573893_n

ביסטרו וניה ממשיך לשפץ במרץ ומתכונן לפתיחה בסביבות דצמבר-ינואר. המקום, ברחוב שער פלמר 1, מבטיח אוכל גורמה אמיתי ואנחנו רק יכולים לאשר שהוא יקיים גם יקיים את ההבטחה.

1383498_10151909722474321_1789317647_n

גלריית האגף תיפתח מחדש במיקום חדש (ממש לא רחוק מהקודם) ומוצלח הרבה יותר. 400 מ"ר של תענוג צרוף מצפים לנו ממש בקרוב! עדכונים בדף הפייסבוק של הבלוג וכמובן בדף הפייסבוק של האגף.

1398807_655993697766523_12523772_o

ביום ראשון הבא, ה 20.10, נפתח בר הקפה השיתופי הראשון בחיפה. הוא ייפתח בשכונת בת גלים, שכונה יפהפייה ומרתקת שעוד ידובר בה בבלוג הזה. הבר, בסגנון ה"בר קיימא" בתל אביב, הוא קואופרטיב שיתופי שניתן לרכוש בו מניה ב 1000 ש"ח ובתמורה לקבוע מה יהיה בו מבחינת תפריט, ימים ושעות פתיחה, סגנון ועוד. חברי הבר יקבלו הנחות על האוכל והשתייה. כרגע התפריט הוא צמחוני והפאב יהיה פתוח כל השבוע פרט לשבת. נעקוב!

ומה יישאר לי לשבת?

שני מתכונים כיפיים ברוח הקניות בעבדאללה ובסוידאן. שניהם מכילים אננס טרי ומופלא, אבל כמובן שניתן להשתמש באננס משומר מחוץ לעונה. למתקשים בקילוף וחיתוך האננס – סרטון ממש נחמד וברור כאן.

שעועית ירוקה מוקפצת עם אננס טרי

מצרכים:

חצי שקית שעועית ירוקה עדינה קפואה (אפשר גם טרייה, בסביבות רבע קילו)
חצי אננס טרי בגודל בינוני חתוך לקוביות בינוניות
כף שמן שומשום או פחות לשומרים על הפיגורה
כף וחצי רוטב סויה בהיר (בסגנון סיני)
בוטנים קצוצים או גרוסים להגשה (אפשר גם שקדים)

אופן ההכנה

מבשלים במים רותחים את השעועית כ 5-7 דקות (אם היא טרייה אז כ 15 דקות)
מורידים מהאש ומסננים את מי הבישול
מחממים שמן שומשום במחבת גדולה
מקפיצים את השעועית דקה שתיים
מוסיפים את האננס ומקפיצים עוד שתי דקות
מוסיפים רוטב סויה ומקפיצים עוד דקה
מגישים חם וזורים את הבוטנים מעל.

1385681_10151906747599321_2111200704_n

קארי תפוחי אדמה, טופו ואננס

מבוסס על המתכון הזה עם כמה שינויים קלים שהכנסתי, כמו הוספת קוביות טופו וגזר.

מצרכים:

שלושה-ארבעה תפוחי אדמה חתוכים לקוביות בינוניות
גזר אחד חתוך לקוביות גדולות
חבילת טופו חתוכה לקוביות גדולות
חצי אננס חתוך לקוביות בינוניות
בצל קצוץ דק
שלוש שיני שום כתושות
שליש כוס מים
שתי כפות אבקת קארי הודית
שתי כפות שמן שומשום
שתי כפות רוטב סויה בהיר
כף ג'ינג'ר קצוץ (אני השתמשתי בשן אחת של ג'ינג'ר קפוא, אפשר גם שתיים)
שתי כפות שמן זית
כוס קרם קוקוס (חלב קוקוס אבל יותר מרוכז וסמיך)

אופן ההכנה:

מקפיצים בצל, תפוחי אדמה וגזר בשמן זית כ 4-6 דקות.
מוסיפים שום, מים, קארי, שמן שומשום, סויה וג'ינג'ר ומבשלים עד לרתיחה.
מורידים את האש למינימום וממשיכים לבשל עוד 15-20 דקות. מערבבים מידי פעם.
מוסיפים את האננס וחלב הקוקוס ומבשלים עד לרתיחה ואז עוד כמה דקות על אש קטנה.
באותו בזמן, מקפיצים את קוביות הטופו בשמן זית במחבת קטנה כמה דקות עד שהן פריכות.
מוסיפים את הטופו לסיר לכמה דקות.
מורידים מהאש ומגישים על אורז, רצוי בסמטי, לבן או מלא.

1381686_10151906957339321_1167987236_n

בתיאבון!

כי גם לנו יש פלאפל – או יותר נכון: ג'אז וגרביים!!

"זה ממש מייק'ס פלייס החיפאי" (אחד מהאנשים שישבו לצידי)

השתכרתי קלות מקוקטייל גרוע היום. והאמת היא שזה היה החלק הכי רע (והיחיד!) בסיפור שאני הולכת לספר לכם.
הסיפור שלנו, ילדים יקרים, מתחיל בשני בחורים צעירים – האחד שף והשני איש מחשבים וחובב מוסיקה מושבע.
דרכי החיים העקלקלות הפגישו אותם איכשהו וביחד הם יצרו דבר מופלא.

מרכז זיו הוא אחד מהמרכזים שהכי מצליחים להשרות עליך תחושה של שכונתיות ומעין פסאז' (מרכז עסקים קטן) סטייל שנות השמונים. אולם הוא גם אחד מהמרכזים האפרוריים ביותר וחיי לילה בו מסתכמים בגלידריה חביבה המתקראת נוצ'ולה שמלאה בבני תשחורת קטינים עם רדת הערב, כמה סנוויצ'יות (זסטי לאחרונה הצטרפה אף היא) וחומוס סולידי ולא בולט (שיש האומרים שהוא מפתיע באיכותו, העניין ייבדק) וכמובן פלאפל זוהר המיתולוגי שבו מתקבצים זרמים שונים מאנשי השכונה ההטרוגנית.

בשנה-שנתיים האחרונות, אחרי כמה נסיונות די כושלים לפאבים משני צידי הרחוב הקטן שלום עליכם, שכללו את ההסל'ס, את הסקנד פלור ועוד, נפתחו שני מקומות שדי מיצבו את עצמם כאלטרנטיבה שווה לפאבים בעיר התחתית ועל ציר הכרמל.
אני מדברת כאן על השאנן בר רחוב ועל הנולה סוקס. בעוד שאת השאנן בר הכרתי מתוקף היותו האח הקטן והמוכשר של פאב המכולת שהוא לדידי אחד הפאבים היחידים ששווים ביקור בציר מוריה, את הנולה סוקס לקח לי זמן לגלות וכמו כל המקומות הכי טובים, הביישנים שלא מתמסרים בקלות, צופנים בחובם אוצר מתוק למתמידים.

Nola Socks

נולה סוקס – מבט מהרחוב

הנולה סוקס קצת מטעה בהתחלה כיוון שהוא יוצר רושם של פאב שכונתי אבל לא מהסוג האינטימי והמינימליסטי אלא מהסוג ההמוני יותר, כנראה בשל שטחו הגדול והתכנון הארכיטקטוני של המקום. תמיד כשעברתי שם הוא היה מלא לעילא ולעילא, במיוחד בערבים וביום שישי בצהריים. מכיוון שאני ידועה באלרגיה שיש לי למקומות פופולריים יתר על המידה, לא ממש נמשכתי להיכנס אליו. התפנית הגיעה כשביקרתי על בסיס קבוע חברה שעבדה בחנות 'ארטא' הסמוכה. מצוקת הרעב גרמה לכך שגיליתי שנולה סוקס מגישים המבורגרים משובחים במיוחד והעסקיות שלהם מתגמלות מאוד (1+1 על העיקריות מ 12 עד 17). לאחר מכן גיליתי שהמקום הכניס כמה מנות טבעוניות ואף הגדיל לעשות והכניס שניים או שלושה קינוחים טבעוניים – דבר נדיר במחוזות חיפה. אבל הדבר ששבה את ליבי דווקא הגיע דרך בעלי, ששם לב שנולה מפעילים ליין של הופעות ג'אז ובלוז חינמיות מידי יום שישי בשעה 14.00.

אז כן, מחירי המנות בהחלט לא זולים, אך מצד שני המנות נדיבות מאוד וניתן להתחלק בעיקרית ולהזמין תוספת כגון צ'יפס, פוטטו, סלט או קינוח. השירות נע מדי טוב למצוין בכל הפעמים שהייתי במקום וליין ההופעות בשישי בצהריים אינו הדבר היחידי שקורה בנולה, אלא יש גם הרצאות, הופעות במהלך השבוע, תחנת רדיו של הפאב ו"עיתון" שמסכם את האירועים שקיימים במהלך החודש (ויש הרבה!). כלומר – הפאב השכונתי האולטימטיבי פלוס. גם קהילתי וגם יציאתי, וגם מעודד תרבות (ישנן תערוכות מתחלפות של סטודנטים לאמנות בחלל הפאב). זאת ועוד.

Nola B.day

בהופעה של "מיקי והמוזות" ב 9.8.13

אני רוצה במיוחד להמליץ על הופעות ימי שישי בצהריים שהן נחת לכל מי שחפץ בפתיחה רכה ותרבותית של סוף השבוע, קרוב לבית, בעלות זולה יחסית ועם טעם טוב בפה. מנות מומלצות שדגמנו היו המבורגר דה-בייקר (אבל ברצינות: כל ההמבורגרים שלהם מעולים), פוטטוס מתובל ומיוחד ואת הקינוחים לא ניסינו, אך הם נראו למרחוק מפתים ביותר. יש גם תפריט אלכוהול עשיר שכולל בירות מסוגים רבים מאוד, קוקטיילים מקוריים (אם כי הנסיון האישי שלי לא כל כך טוב. למען הסדר הטוב אציין שהברמן הזהיר אותי מפני הקוקטייל הספציפי הזה – קפטנ'ס הו) ומגוון רחב של צ'ייסרים, ויסקי ושאר משקאות אהובים וטובים.

Nola's bar

מבט על הבר

לא לשכוח להזמין מקום מראש ליום שישי בצהריים כדי למנוע עוגמת נפש – יש קהל רב וגרעין קשה של אנשים שאולי כמוני גילו בדרך הקשה שלעיתים הדברים הטובים ביותר נמצאים מתחת לאף 🙂

נ.ב – קולגה וחבר בעל הבלוג הנפלא ניימן 3.0 ביקר, התפעל וכתב על פאב האגף. מומלץ לקרוא כדי לקבל עוד פרספקטיבה על המקום הנדיר הזה ממישהו שהוא תל אביבי במקור וחי בברלין בהווה.

חיי הלילה הסודיים של חיפה

"Work hard, play hard"
(ביטוי אנגלי עממי)

חיי לילה בחיפה? מסתבר שיש כזה דבר.

כאשר הבלוג קיבל את ההודעה הבאה באימייל, הוא החליט לבדוק את המקום שייתכן ועוד ישנה את התודעה של בלייני חיפה:

*המכתב הבא מנוסח בלשון גוף שלישי יחיד נקבה אך מיועד לכל הגופים והמינים*

ניהליסטית מופרעת שלנו מלחמה רבה,

(שלום הוא לחלשים ולכן נחליף אותו במילה מלחמה)

מה עוד אפשר לספר לה שהיא לא יודעת? כן, הבורדל זה הפאב המחתרתי הגדול והמפורסם בעולם, כן רבין מת, ואלון גל הוא חבר במפלגה ניאו-נאצית. נספר לה עוד שהיום (חמישי) נמכור את הבירה שלנו אותה ייצרנו בעצמנו. הבירה יצאה קצת שונה מהקודמת, יותר זהובה, פחות עכורה ויותר מתוקה וגם כן פגז. היא מוזמנת לבוא ולבדוק אותה בעצמה.

בנוסף הוספנו לה את הפלייליסט של שבוע שעבר ולינק לערוץ היו-טיוב של הבורדל שתהנה לה. וגם תמונה מדהימה מהבורדל שהיא תדע שזה המקום המושלם.

(שמונה שניות בגן העדן המרצד…)

נראה אותה בבורדל.

מלחמה.

**************************************************************

אני יכולה לנסות להציע הגדרה (חלקית בהחלט) לבורדל. פאב מחתרתי קטן ועוכר שלווה אשר תפקידו לספק בירה וסיגריות לעם הפשוט בחיפה, כלומר לאמנים ולסטודנטים אשר גרים בהדר ובעיר התחתית ומתפרנסים בדוחק.

תמונה (1)

מבט מהבורדל החוצה

הבורדל הוא פאב אידיאולוגי אנטי-קפיליסטי וככזה לא תמצאו בו לאונג' מפנק או תפריט יומרני (אין תפריט בכלל, למעשה). השירותים הם סטייל הודו ותורכיה – בול קליעה. הישיבה היא בעיקר מחוץ לפאב תחת כיפת השמיים ומבחר השתייה מוגבל משהו. אבל יש פה מין קשר בלתי אמצעי עם הברמן ומוסיקה טובה והחוויה היא של ערב בקיבוץ או בטיול השנתי. כיף לבוא עם חברים ולפטפט תוך שתיית בירה תוצרת בית (עדיין בשלבים הנסיוניים אבל יש למה לחכות) או גולדסטאר. יש גם ויסקי וערק ולאחרונה נוספו גם יין לבן קליל בשם "יין מוטי" ומשקה שהוא בחזקת היגרמייסטר המקומי בשם "טובי 60" – לא לפספס!

תמונה (2)

מבט על הבורדל מלמעלה

כפי שקראתם, העדכונים שלהם במייל משעשעים מאוד ושווה להירשם לרשימת הדיוור ההולכת וגדלה שלהם. אם אתם מחפשים בילוי מסוג אחר – כזה שבו לא מנסים לדחוף לכם עוד אוכל או שתייה, שאין בו מלצריות מעיקות ושאפשר לנשום אוויר וגם לשמוע מוסיקה ולהתעדכן עם החברים – הבורדל זה המקום עבורכם.

נ.ב – בקרוב, עקב עליית מחירי הבירה, הבורדל יארגן סדנאות ללימוד ייצור בירה ביתית לכל דורש! מישהו אמר "סלון מזל"?

******************************************************************

ונמשיך באזור העיר התחתית שרק הולך ומתחדש ומקומות אוכל ובילוי צצים בו למכביר. האינפורמרית הפרטית שלי באיזור, ש', מדווחת לי שבחודשים האחרונים נפתחו: "שמוליקיפוד" – בית קפה מקסים להפליא שיושב על כיכר פריז ונותן תחושה פריזאית אמיתית, "השקשוקה של אמא" – מקום שמגיש שקשוקה וסביח ברחוב יפו צמוד לכיכר פריז ונשמע מבטיח, "הסנדוויץ' הטוניסאי" שנראה שווה לנסות ברחוב דוברין, דוואלי – מקום שמגיש אוכל ערבי ביתי ו"הבוטשר בר" – בר בשרים כשר ללא תעודה עם עיצוב מעץ בנוסח קאובויס.
בתחום הפאבים והמועדונים, בהחלט אין גרירת רגליים ונפתחו "דוברין 7", פאב מאוד חביב עם אוכל מצוין, מועדון "הסירופ" – מועדון הופעות בשלישי וחמישי ובשאר השבוע תקלוט ואווירה ירושלמית-ברלינאית, פאב ה"אורבן סטריט בר" ליד כיכר פריז וממש לפני שנייה גם ה"ג'אם" – מקום עם אוכל צמחוני והופעות.
אפילו בתחום התרבות יש חדש. "בית גלריה" שהיא גלריה מרשימה מאוד עם הופעות ואירועים תרבותיים אחרים, פועלת כבר יותר מחצי שנה ובקרוב מיזם חדש בשם "בוקספר" – חנות ספרים יד שנייה שיש האומרים שבאמתחתה אוסף עשיר ונדיר של ספרות.

_____

הג'אם

הפריחה הזו כשלעצמה שווה בהחלט פוסט נפרד והוא בוא יבוא…

*****************************************************************

עם כל כך הרבה מקומות שנפתחים כפטריות אחרי הגשם כל שני וחמישי, קצת קשה לעקוב ולהגיע לכולם או אפילו לרובם. למזלי ש' הפנתה את תשומת ליבי ליוזמה חדשה ומגניבה בשם haifa downtours בהנהגת פאדי וליאון – סבב פאבים בעיר העונה לשם haifa pub crawl.
בכל עיר שמכבדת את עצמה באירופה ישנם סיורי פאבים בתשלום סימלי שבמהלכם לוקחים את התיירים ובעצם את כל מי שמעוניין – לראות את חיי הלילה של המקומיים באותה עיר. עוברים מפאב לפאב במשך כמה שעות טובות ושותים בכל פאב משקה או שניים. מקבלים הנחות וצ'ייסרים חינם ושומעים סיפורים על הווי הבילוי בעיר ועל מוסדות הבילוי שלה.

פאדי פולן (נוייסר) ולאון טימושפולסקי החליטו להרים את הכפפה ולארגן סיורים כאלו גם בעירנו הקטנה. פאדי סיים שנה שעברה קורס מדריך טיולים בחו"ל, עשה סטאז' בקיץ וכשחזר התחיל ללמוד היסטוריה כללית באוניברסיטת חיפה. מכיוון שבזמן הלימודים לא התאפשר לו לעשות עוד סטאז'ים ולהדריך בחו"ל, הוא חשב על הרעיון של סיורים בחיפה. "המטרה היא לא עסקית אלא להעניק חוויה מיוחדת במינה למי שמצטרף לסיורים". לאון לומד הנדסאות בניין ויש לו ידע רב בתחום האדריכלות. הוא קרא וקורא המון ספרים על חיפה ובקיא בהיסטוריה הארכיטקטונית שלה. הרעיון נולד מתוך שיתוף הפעולה של שניהם על כוס בירה בפאב הדאנק. הסיורים שלהם הם בסגנון הישרדות. הם מתחילים את הסיור מוקדם יחסית כדי להספיק להגיע לכמה שיותר מקומות ולשתות כמה שיותר. הסיור נגמר, well, כשהמשתתפים נגמרים ולא יכולים יותר להמשיך… 🙂 אלמנט נוסף בהשרדותיות – המשתתפים לא יודעים לאיזה מקומות הם יגיעו ומתי. והכי חשוב – כמו שכתבתי באחד הפוסטים הראשונים: כל דבר טוב בחיפה עובר דרך המדרגות שלה והסיור של פאדי ולאון נעשה ברגל דרך המדרגות – ממרכז הכרמל ועד העיר התחתית. המקומות שמבקרים בהם משתנים מסיור לסיור ואין סיור אחד דומה לרעהו. בקיצור – אקסטרים של ממש! 🙂

בסרטון שלפניכם אתם יכולים להתרשם מהאווירה והקצב של הסיור:

הבלוג אמר "על החיים ועל המוות" והחליט להצטרף לסיור שכזה. נפגשנו בשעה 17.30 ליד ג'אפניקה שבמרכז הכרמל. שיחות הכרות בין האנשים שלא יודעים שבסוף הערב יפלו אחד על צווארו של השני ויפרדו בתור החברים הכי טובים. בשעה 18.00 יוצאים לדרך.

אנחנו יורדים במדרגות ממרכז הכרמל ועד לרח' ארלוזורוב שבהדר עליון שבדרך לאון מספר לנו סיפורים מרתקים על המבנים ועל ההיסטוריה הסוערת שהתרחשה כאן, ממש דקה לפני שנולדנו. לאון, שלומד הנדסת בניין כפי שצוין, משלב ידע מרשים יחד עם כשרון סיפורי יוצא מן הכלל וניכר עליו שהוא חי את החומר. אני מאוד שמחה לגלות שפעם בחודש יש גם סיור ארכיטקטורה יומי בחיפה שהחבר'ה מארגנים וכמובן עוד יוזמות בדרך: סיור בוקר בעיר התחתית וסיור אופניים. החבר'ה האלה בהחלט לא שוקטים על השמרים ויש למה לצפות.

941479_249339791874175_1558715299_n

במדרגות

תחנה ראשונה: קפה ראיי. בית הקפה נמצא על רחוב בלפור בין רחוב מסדה ורחוב הלל, ומעוצב בסגנון ים תיכוני-יווני-ספרדי. מחירי האוכל והשתייה שם מצחיקים והישיבה בחוץ מאוד כיפית ומהווה את הישיבה-במרפסות-עם-אבטיח-וגרעינים של הדור שלנו.

אנחנו מתחילים בבירה טייבה מהחבית – בירה מצויינת בסגנון גרמני בהיר עם מרירות מורגשת אבל מאוד מרעננת. הבייגלה שלהם זה תורמוס ("עדשים של ערבים" אומרת אבלין, אחת מהמשתתפות). בכל מקום אנחנו מרימים כוסית וצועקים Haifa pub's crawl! מאוד לא בוגר אבל גם מאוד מהנה ומשחרר ומכניס לאווירה.

467044_655299961163739_1107229981_o

וממשיכים לכיוון העיר התחתית

אנחנו נפרדים מקפה ראיי וממשיכים לרדת במדרגות. שומעים סיפורים מעניינים על המבנים של ואדי סאליב ומגיעים לשוק הטורקי בעיר התחתית. בשלב הזה החבר'ה (ואני ביניהם) ממש רעבים ומנדנדים לפאדי ולאון לגבי אוכל. נכנסים לפאב "דוברין 7". פאב קטן וחמוד להפליא עם בחירת תמונות מוצלחת ביותר. אנחנו מתיישבים על הבר ומתחילים להזמין אוכל. פאדי ולאון מזהירים אותנו לא להתמלא כי יש עוד מקומות עם אוכל בדרך… אנחנו שותים ומקבלים סבב צ'ייסרים על חשבון הבית. נחשו מה אנחנו אמורים לעשות איתם… 😉

כשאנחנו יוצאים מהפאב אנחנו פוגשים את הילל (Hilal) שאחראי על המשקה האלמותי שרץ בהדר ובעיר התחתית בזמן האחרון – טובי 60. הוא מחלק לנו שוטים והמשקה מצויין – מין גרסה של יגרמייסטר מקומי עם עשבי תיבול כגון רוזמרין ועוד. הוא מספר לנו איך התחיל לייצר את המשקה. זה התחיל (כמו הרבה דברים טובים) במסיבה שבה החברים ביקשו ממנו להביא משהו לשתות. לרוע המזל הכל סגור כבר והילל שלנו לא רצה לאכזב והתחיל לרקוח משקה בבית. הוא לקח לימונים מהגינה הביתית ועירבב עם אלכוהול כלשהו ועל הדרך הוסיף קצת עשבי תיבול (גם מהגינה). התוצאה יצאה מעניינת משהו והבקשה לעוד מהדבר הזה לא איחרה להגיע. כל מיני שינויים ושיפורים בדרך הביאו לתוצאה הסופית – משקה חזק בעל אחוזי אלכוהול גבוהים שפשוט כיף ומרענן לשתות. ייצור המשקה הוא ברח' יפו בעיר התחתית והילל מזמין אותי לראות את תהליך הייצור. על כך בקרוב!

הילל מצטרף אלינו לתחנה השלישית הערב שהיא ה"בוטשר בר" – המקום שהייחוד שלו הוא השווארמה (עם 17 תבלינים!!) והשף מנסה להכין אותה כמה שיותר קרובה למקור. יש גם הבלחות משעשעות כמו שווארמת פטריות פורטבלו לטבעונים שמבינינו, רטבים מעניינים כמו קרם עמבה (תודו שזה פעם ראשונה שאתם שומעים על זה) ובצלצלי שאלוט.

484418_249337048541116_442994802_n

אנחנו ושדים שהשתלטו עלינו בבוטשר בר

התחנה הרביעית היא פאב הסינקופה הזכור לטוב שבו יש הופעות לרוב ואירועים לגייז, חד"שניקים וקבוצות אנטי סוציאליות נוספות :). מנות הדגל במקום הן הפיצה והקלצונה הבלקנית. בשלב הזה אנחנו מתחילים להתנודד ולהרגיש מאוד מאוד מלאים ושתויים. אבל לאון ופאדי לא מוותרים ואנו נאלצים לאכול ובעיקר לשתות וכמובן – הרמת הכוסית המפורסמת!

472743_655313044495764_891441605_o

הרמת כוסית בסינקופה

אנחנו חותמים את הסיור בפאב החדש והמעוצב למשעי שנפתח לפני כארבעה ימים. "האורבן סטריט בר" הוא פאב קטן, חביב ואפל עם ציורי קיר יפהפיים של הברוקן פינגרס (שחוזרים בקרוב מאוד לחיפה, תעקבו אחרי עדכוני הבלוג בפייסבוק). כאן, מטר מכיכר פריז, אפשר לשקוע באשליה שאנחנו בברלין – לא פחות ולא יותר.

919477_655294007831001_517822215_o

אבלין ודניאל מתנשקים על רקע ציורי הקיר של ה"אורבן סטריט בר"

בסיום הלילה הכי מוצלח שהיה לי מזה זמן רב (בעצם מאז לפני שלוש שנים בברלין) אנחנו עולים בכרמלית מכיכר פריז למרכז הכרמל. הבלוג נשבע שהוא הולך לשתות גלונים רבים של מים בכדי להקל על ההאנג אובר הנוראי שבטח הולך לתקוף אותו למחרת בבוקר. אז לכל מי שמרגיש שאין חיי לילה בחיפה, או מתגעגע לסיורי הפאבים שהיו לו באירופה, או שבא לו להכיר אנשים טובים ולחוות איתם חוויות אקסטרימיות או סתם רוצה לעשות משהו לא שגרתי – מומלץ מאוד להצטרף לסיורים של פאדי ולאון.

פרטים על הסיורים אתם יכולים לקבל כאן וכאן. הסיור הקרוב יוצא ביום חמישי השבוע, ה 23.5.13, ונפגשים ליד מסעדת הג'אפניקה בשעה 18.00. להרשמה – דף האירוע בפייסבוק.

נ.ב – גילוי נאות: הבלוג לא היה אורח של הסיור ושילם במעות הפועלים שלו על המשקאות, אבל חייב לומר שההנחות והפינוקים יוצאים שווים לאללה!

קרוק מאדאם/מסייה א-לה תרבות אכילה

ומה אוכלים אחרי לילה של הוללות ושכרות? כמובן, נקניק וגבינה שמנים שיחזירו לגוף את החלבונים שהוא איבד. בשביל הפחמימות יש לנו בריוש רך ועל הכל מנצחת ביצת עין שתלטף את הגרון הדואב משתייה ומצעקות. הצרפתים המציאו את האוכל-לאחר-בילוי המושלם: קרוק-מאדאם או קרוק-מסייה. אנחנו רק לקחנו את הבריוש ושדרגנו אותו בואפל בלגי לתפארת ישראל.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

1. לוקחים ואפל, שמים בטוסטר ומחכים עד שהוא מגיע לדרגת חימום (לא קלייה). לוקח בערך דקה-דקתיים.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

2. שמים על הואפל בייקון, חזה אווז או כל נקניק שמן אחר שיש לכם. הצמחונים יכולים בשלב זה להמשיך ישר לגבינה.

3. על הנקניק שמים גבינה צהובה כדוגמת גאודה, אמנטל, גבינה לטוסטים וכל גבינה אחרת שנמסה טוב.

4. באותו הזמן מכינים ביצת עין.

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

5. כשביצת העין מוכנה שמים אותה על הגבינה על מנת ליצור אפקט של גבינה נמסה.

מגישים חם. בתיאבון!

OLYMPUS DIGITAL CAMERA

תודה לנטע ויזן, אליהו לוינשטיין ושני טייב על הצילומים המוצלחים.

אני טקסט פוליטי, יה!

והפעם: תרבות אכילה is going political

סיכום של שבוע פוליטי בחיפה – לפני בחירות ארציות 2013

תרבות אכילה בדרכים!

הפוסט הזה קצת יוצא דופן. אם תרצו, זה מעין ספיישל של "תרבות אכילה".
מאז שנפלו עלינו הבחירות אי אפשר לברוח מהנושאים הפוליטיים לשום מקום – ובמיוחד לא במדיה הדיגיטלית.
החלטתי להביא אותה בהפוכה הפעם ולקחת את הנושא לכיוון הלוקאלי כמו שאני עושה תמיד. הפוסט הזה הוא סיכום של שבוע מאוד אינטנסיבי שבו נפגשתי עם דמויות מפתח אקטיביסטיות ופוליטיות בחיפה, במגוון מישורים.
מאוד יכול להיות שהדברים שאביא יהיו שנויים במחלוקת, אבל זוהי מציאות חיינו בעיר הזו.

———————————————————————

יום שלישי בערב, בר-גלריה "האגף", ראיון.

היא מגיחה מבין המוני האדם שהחליטו להציף הערב את הבר. היא נראית ילדה מורדת עם התספורת הקצרה שאימצה לאחרונה. נמוכה ודקיקת גזרה, לא ניתן להאמין שהיא אם לארבע בנות קטנות. ניצן קלוש היא מקור לאופטימיות עצומה בעיר הזו והיא? היא בכלל לא מפה.

ניצן היא ארכיטקטית שיחד עם בעלה, הארכיטקט גם כן, הקימה משרד אדריכלות מצליח ומאחורי שניהם פרוייקטים מצליחים מאוד. בשלוש השנים האחרונות הם גרים ועובדים בחיפה.
ההחלטה לעבור מאיזור המרכז לחיפה באה מתוך רצון להוריד את עלויות המחיה של המשפחה. בתחילה היא ומשפחתה למדו וגרו בקרית הטכניון אך לאחר מכן עברו לשכונת בת גלים. אז החלה ניצן להכיר את העיר באמת והתאהבה אנושות. היא באה ללא הדעות הקדומות שיש בדרך כלל לחיפאים והתחברה לאיזורים האותנטיים של העיר: העיר התחתית, הדר, ואדי סאליב ובת גלים – בעיקר בגלל הקרבה המיידית לים והארכיטקטורה המרהיבה. להפתעתה, היא קיבלה תגובות של פליאה וסקפטיות לגבי האיזורים הללו. היא גילתה שמעבר למסיבות הרחוב ושיפוץ רחוב הנמל בעיר התחתית, אין כמעט השקעה בשכונות האלו. לא מבחינת התשתיות, לא מבחינת החינוך ולא מבחינת תחומים רבים אחרים. הפיקציה הזו שעיריית חיפה משקיעה לכאורה באיזורים הללו דירבנה אותה לפעול ומאז היא מקדמת את האיזורים הללו, עובדת ביחד עם הקהילה הצעירה והפעילה של שכונת בת גלים ומספרת לכל מי שרוצה לשמוע על הנושא.
בשנה החולפת היא אחת ממנהיגי המאבק החשוב נגד החישמול העילי של הרכבת בעיר חיפה.

זהו מאבק של קבוצת פעילים גדולה בשם "התנועה להחזרת העיר אל חיפה", כולם תושבי העיר חיפה, שקם על רקע החלטת הממשלה ורכבת ישראל, לחשמל את רכבת ישראל וכתוצאה מכך להקים עמודי חשמל בגובה של תשעה מטרים לפני מסילות הרכבת ברחבי הארץ. בעוד שבמקומות אחרים החישמול מהווה בעיה קטנה יותר ואף מצאו לו פתרונות במקומות אחרים (כמו במודיעין ובירושלים), בחיפה זו בעיה גדולה מכיון שאם התוכנית תתבצע תהיה הפרדה הרמטית בין חיפה לחוף הים שלה ועוד השלכות סביבתיות, כלכליות וכו'. אנחנו נפגשות כדי שאביא את דבריה, בתור ארכיטקטית ובתור תושבת העיר, בנוגע למאבק. כדי שהחיפאים יבינו מדוע המאבק הזה הוא כה חשוב וייתכן שזו ההזדמנות האחרונה להציל את חיפה שאותה הם כה אוהבים.

אז מה בעצם היא התוכנית שמדברים עליה?

התוכנית היא לחשמל את כל מערך המסילות בארץ. זהו פרוייקט מאוד גדול שמטרתו לשפר את השירות מבחינת הזיהום שנגרם בעקבות הדיזל.

מה זה אומר מבחינת חיפה?

ישנה התנגשות די רצינית בין צורת הביטוי של הפרוייקט לבין תוכניות הפיתוח בעיר אשר כוללות בין היתר את פינוי חלק מהנמל ופתיחת השטח לציבור, לבילויים, תיירות ועוד.
הצבת עמודים בגובה של תשעה מטרים משני צידי המסילה ותשתית כבדה עם פורטלים כמו שמחייבת התוכנית תגרום מעבר למפגע ויזואלי קשה, לחסימה הרמטית של החיבור ההסטורי בין העיר לים ותנציח את המצב שיצרו הבריטים בימי המנדט בארץ, באמצעות הנחת המסילה על קו החוף.
הפרוייקט לוקח את ה"שריטה" בזו והופך אותה לחתך עמוק. כאשר כל עשרים מטר תהיה תשתית חשמלית המתנשאת לגובה של תשעה מטרים, אי אפשר יהיה לעבור. זו תהיה בעצם חומה.
כבר היום אנו רואים את ההשלכות. כולם מתרחקים מהים ועולים להר – מצב מאוד לא טבעי – עיר לא מתרחקת מהים, מהמרכז העירוני ההיסטורי שלה (העיר התחתית, נ"ס). הוא נטוש כיוון שמסילת הרכבת נמצאת שם. אם התוכנית תתקבל תהיה הפרטה של המטענים (רכבות משא, נ"ס), יגדילו את המפרץ ויפריטו אותו. התוכנית גם תהיה תירוץ לתעשייה ולכסף שיתגלגל כאן וייגרף לכיסי בעלי ההון. היא תהפוך לעיר פועלים עם תעשייה כבדה ומזהמת.

האם התוכנית הזו הפיכה וניתנת לשינוי?

קשה מאוד לשנות אחרי שהתוכנית תצא לפועל. ההפרדה מהים, הרעש והזיהום שיווצרו (קרינה כתוצאה מהעמודים, נ"ס) מנציחים את המצב לעוד לפחות שלושים שנה של חוסר סיכוי להתחדשות. לחיפאים יש תדמית שלילית על הדר, העיר התחתית ושכונות החוף. ברגע שיוציאו את הרכבת משם, השכונות האלו יכולות להפוך בבת אחת לרביירה. יש כבר תוכניות קיימות לפיתוח האיזורים הללו. המאבק משמעותו צומת דרכים עבור העיר. אם תת"ל 18 (התוכנית) תעבור והמסילה תחושמל, זה יהיה מסמר נוסף בארון הקבורה של העיר מכיוון שכל הסיכוי להתחדשות נמצא בהדר, בעיר ובשכונות בחוף.

האם יש דוגמאות לכך במקומות אחרים בעולם?

אם מסתכלים על הערים בעולם שעברו תהליך דומה, זה תמיד מתחיל מהמרכזים ההסטוריים.
המקום היחידי שמסוגל לתת את זה הוא העיר התחתית, כי התכנון הוא תכנון של עירוב שימושים ובנייה היסטורית והוא מתוכנן ממש כמו עיר – לייצר מפגשים בין אנשים, בתי קפה, עסקים ועוד. זוהי בנייה לצורך כך שנבנתה מראש, ולא מאולתרת כמו בשדרות מוריה. יש סמטאות, תכנון נכון של אור וצל. אנו, בתנועה להחזרת העיר אל חיפה, צוות של אנשי מקצוע בתחום התכנון ואנו עומדים מאחורי הדברים האלה. היום יש תהליכים די חד משמעיים להכניס תשתיות לקרקע בכל העולם. בבוסטון פתחו והכניסו את כל התשתיות מתחת לאדמה. במקומות האלו יש שתי אופציות: שיקוע תחתי ואז העיר פורחת או שיקוע עילי ואז נוצרים איזורי סלאמס, עוני וקרינה. זה לא מצבים שהוכחו ככאלה שניתן לחיות איתם.

האם אין מקרים דומים של רכבות בתוך ערים באירופה שהצליחו?

יש הבדל בין רכבות קלות ופרבריות שקיימות למשל ברוסיה או בהולנד לבין רכבת כבדה כמו זו שיש בחיפה. אין חיץ, אפשר לעבור מעל למסילה והן לא מייצרות מכשול בעיר. בחיפה אלו רכבות מטענים כבדות והתוכנית גם דורשת את הכפלת המסילה. כמו כן, בחיפה בניגוד לערים אחרות בארץ, המסילה לא ישרה אלא עקמומית. משום כך, העמודים חייבים להיות צפופים.
במקום מרווחים של שישים ושמונים מטרים בערים אחרות, אצלנו יהיו מרווחים של עשרים מטרים. יש גם ריבוי תחנות בחיפה ולפחות שתיים מהן באיזורים הרגישים, הצפופים.
בערים אחרות בארץ הרכבת הרבה פעמים נמצאת מחוץ לעיר.

מה יקרה אם התוכנית לא תעבור?

אם התוכנית לא תעבור הים יהיה שוב של הציבור ולא של הנמל או של הרכבת. העיר הזו תמיד נתפסה כעיר פועלים. התשתיות לפני האזרחים. כיום עיר אמיתית צריכה להיות למען התושבים. מדובר בכמה מאות, אולי אלף עובדים בנמל ובבתי הזיקוק. על מי באמת עובדים? נכנסים כאן למטרת הון-שלטון, משחקי כוחות פוליטיים. העיר הזו היא הקורבן הכי גדול של ההתנהלות הזו מבחינת זיהום אוויר קשה וחסימת הים. יש המון אוניות שמגיעות לנמל, התיירים יורדים מהן ועולים מיד על אוטובוסים לנצרת. אם התוכנית לא תעבור, התיירים ימלאו את העיר התחתית, תהיה תנופה כלכלית עקב כך ויתווספו מקומות עבודה רבים. לחיפאים קשה לדמיין עד כמה האמירה של עיר של הר וים יכולה להיות עוצמתית בלי החיץ הזה בים.
יש את הנראות בכל מקום ואת התשתיות של הנמל שיכולות להיות נוף מרהיב.

האם אתם מוכנים לפשרה בנושא השיקוע העילי?

כרגע אין בכלל דיון על פשרה מצד מקבלי ההחלטות. אנחנו לא מקובעים על אופי הפתרון אך לא נתפשר על פתיחת העיר לים וחלופות שיאפשרו את זה – מקובלות עלינו.
אנחנו קוראים לשיתוף הציבור ושקיפות בתהליכי קבלת ההחלטות. אנו חושבים שנצליח כי אנחנו צודקים.
לא יעלה על הדעת לחסום עיר שלמה לים. לצערי במצבנו במדינה ואיך שעיריית חיפה טיפלה בכך, האחריות נפלה על כתפי הציבור. יש מספיק דוגמאות של מאבקים ציבוריים צודקים שהצליחו לייצר מהפך בהחלטה מכרעת. הציבור חייב להיות מעורב.

היכן עומדת כרגע התוכנית?

הנושא נגרר זמן רב, ברמות חסרות תקדים בות"ל, גוף עם סמכויות על שמטרתו להעביר תוכניות ארציות בהליכים מקוצרים. השלב שבו התוכנית תקועה הוא שמיעת כל ההתנגדויות והוא מתנהל בעצלתיים. אסור לשכוח שות"ל זו לא המילה האחרונה ומאבקים בהם היה ערעור על החלטות ות"ל הוכרעו בדרך כלל בבתי המשפט.

לקריאה נוספת על התכנון בעיר חיפה:

פוסט מצוין בבלוג של יואב לרמן.

מאמרים על המאבק:

מאמר בדה מרקר

מאמר בוויינט

מאמר באתר המחאה החברתית

להצטרפות למאבק:
דף "התנועה להחזרת העיר אל חיפה" בפייסבוק

ולסיום:

סרט יפהפה שיצרו וצילמו חברי "התנועה להחזרת העיר אל חיפה":

———————————————————————

שבוע לאחר מכן, יום שלישי בערב, מרכז קסטרא, כנס "חיפה רצה לכנסת".

כנס "חיפה רצה לכנסת" שאותו יזמו הארגונים התנועה להחזרת העיר אל חיפה,
הקואליציה לבריאות הציבור, מגמה ירוקה, משמר המפרץ והמטה נגד הרחבת בתי-הזיקוק, עומד לצאת לדרך.

מטרת הכנס היא להזמין מועמדים לכנסת ה 19 מהמפלגות הארציות השונות ולשאול אותם שאלות נוקבות לגבי נושאים בוערים שקשורים לעיר חיפה.
המועמדים אשר הוזמנו היו: מיקי רוזנטל (העבודה), פרופ' אלון טל (התנועה), יפעת קריב (יש עתיד), מירב דוד (ארץ חדשה), ח"כ ישראל חסון (קדימה), אורי זכי (מרצ), דר' עודד סושרד (צדק חברתי), ועיסאם מח'ול (חד"ש). מהליכוד לא הגיע נציג למרות מאמצים להביא את גלעד ארדן או איוב קרא ואילו הבית היהודי סירבו (!) לשלוח מועמד.
מנחות הפאנל הן דר' עינת קליש-רותם – יו"ר עמותת האדריכלים חיפה וממייסדי התנועה להחזרת העיר אל חיפה ורונית פיסו – מנכ"לית הקואליציה לבריאות הציבור.

בשש וחצי, שלושים דקות לפני פתיחת הכנס, המארגנים עוד עסוקים בסידורים אחרונים ומשדרים לחץ שלא יבוא קהל מספיק גדול.
קצת אחרי שבע התבדו החששות. יותר ממאתיים איש מילאו את האולם עד אפס מקום. יותר ממאתיים אנשים שאיכפת להם. יותר ממאתיים אנשים מעורבים, שבאו עם שאלות מהבית, שבאו לשמוע האם איכפת לכנסת ולממשלה מחיפה.

יצא לי לדבר עם חלק מהקהל שהגיע. אני שואלת את י',צלם ואקטיביסט שמתגורר בהדר, מה הוא חושב שיהיו תוצאות הבחירות. י' אומר שכל הסקרים, כל תשדירי התעמולה, זה הכל פיקציה. זה הכל לוחמה פסיכולוגית של הימין כדי שאנשי השמאל יחשבו שאין להם סיכוי ולא ייצאו מהבית להצביע. לי' יש הרבה חברים ערבים. אנחנו מדברים על חשיבות ההצבעה במגזר הערבי והעובדה הפשוטה, החותכת, שזה המגזר שיכול לעשות את השינוי. י' אומר שהוא מדבר עם חברים והם אומרים לו שהם לא מרגישים חלק ממדינת ישראל. כן, הם מודעים לעובדה שאם לא יצביעו, יהיה פה רע יותר, גם עבורם. הם לא חיים בואקום. אבל כמו שהחבר אמר לו: "אם אצביע בעד מפלגה שמדברת על סוציאליזם, על הלאמה של שטחים ונכסים, בעצם זה דופק אותי בתור ערבי. כי השטחים האלה לא יילכו לפלשתין – הם יילכו למדינת ישראל הציונית".

אנחנו מתבשרים על תחילת הכנס. מארגני הכנס מודיעים כי בסופו של דבר, ישראל חסון ממפלגת קדימה ביטל את הגעתו ובמקום עיסאם מחו'ל (חד"ש), הגיע הישאם עבדו מחד"ש שהוא גם חבר מועצת עיריית חיפה.

326667_321376237972278_723589020_o

תמונות מהכנס

כל המועמדים נשאלו ארבע שאלות בנושאי המאבק בחישמול הרכבת, הזיהום הסביבתי בחיפה, חומרים מסוכנים והשתלטות הון-שלטון על שטחים ציבוריים של העיר חיפה.
המועמדים ענו לעיתים על השאלות ולעיתים קידמו את עצמם וניסו לעשות הון פוליטי. בסך הכל היה דיון ער ותרבותי יחסית (לעיתים נשמעו קריאות ביניים – בעיקר כשנציגת "יש עתיד" דיברה) אך התשובות היו צפויות ומאכזבות משהו.
הנה סרטון שמסכם את הכנס:

רוב הנציגים דיברו על הצורך במאבקים ציבוריים (אזרחיים) וסירבו להבטיח משהו. ההבטחות שכן נשמעו, נשמעו רפות משהו.
מה שלא היה צפוי ושימח אותי ואני חושבת שגם את מארגני האירוע, הוא הגילוי שיש הרבה חיפאים שאיכפת להם, שרוצים להיות מעורבים, שלא מרוצים מהמצב הקיים ורוצים לשנות. חלק גדול מהאנשים שרצו לשאול שאלות לא הספיקו וחבל. היה ראוי לקיים יותר כנסים כאלה.
וזו ההזדמנות שלי להודות לכל האנשים שעמלו, טרחו והוציאו מזמנם ומכספם האישי, כדי להרים את הכנס החשוב הזה – כי בלעדיהם הוא לא היה קורה וזו בכלל לא קלישאה במקרה הזה.

בדרך חזרה אני מדברת עם ש', סטודנטית לרפואה וחיפאית מילדות. היא אומרת כי הרגישה אכזבה לנוכח העובדה שכמעט אף אחד מהמועמדים לא הסכים להבטיח שום דבר. שהם כולם שולחים אותנו, התושבים, להלחם במאבקים אזרחיים מול כוחות חזקים ומשומנים היטב. "אפילו מיקי רוזנטל, לוחם שאני מעריכה, שולח אותי להתנפל על בתי הזיקוק. הממשלה ויתרה על חיפה. מודיעין, ירושלים ותל אביב חשובות יותר", אמרה בהבעה מיואשת קמעה.
——————————————————————–

מאוחר יותר באותו הערב, פאב הסינקופה, ערב רוק חד"ש.

אם יש מקום לאופטימיות בפוליטיקה הארצית והבטחות שנאמרות בלב שלם, אז המקום הזה נמצא במעוז חד"ש בחיפה.
חיפה תמיד היתה "אדומה" ומעוז השמאל, אבל שמסתובבים ברחובות הדר והעיר התחתית, התחושה היא של שותפות גורל יהודית-ערבית. צעירים יהודים וערבים חיים ביחד, יוצרים ביחד, נלחמים ביחד. עושים שינוי.

אני בדרך לעצרת בחירות שארגנו פעילי תנועת חד"ש בעיר.
איך אני יודעת שגרעין הפעילים הזה הוא צעיר? לפי אופי העצרת. זוהי עצרת רוק שנערכת בפאב הסינקופה. היא כוללת מוסיקאים, משוררים ופוליטיקאים (אבל בקטנה). זו עצרת של העם, לא של הפוליטיקאים.
נדמה שכאן הפוליטיקאים לא שכחו שהם בשביל העם ולא העם בשבילם.
האווירה מיוזעת, חמה ולא פורמלית. פה עומדים עם כוס בירה וסיגריה ביד ולא יושבים על כסאות פלסטיק כמו בקסטרא. פה צועקים את מה שיש לומר ולא מדברים בטון מהוסה ומעושה. הפער בין הכנס בקסטרא לעצרת בסינקופה חריף ומותיר אותי הלומה ומסוחררת במקצת.

הגעתי בדיוק בזמן שמרואן מחו'ל, משורר, עולה לבמה. הוא אומר שהסיבה שהוא נמצא בחד"ש ולא בשום מפלגה ערבית אחרת, היא האנושיות של היהודים בחד"ש. העובדה שהיהודים האלו יכלו לבחור כל מפלגה אחרת שתייצג נכוחה את האינטרסים שלהם והם בחרו ללכת נגד זה ולהיות בחד"ש.

הוא מקריא משיריו יחד עם לילך ובר, משוררת ופעילת שטח בחד"ש. השניים מלהיטים את האווירה שלוהטת גם כך.

326549_464265516969151_410953768_o

לילך ובר ומרואן מחו'ל מקריאים שירה

ולילך מקריאה שיר של מרואן מחו'ל על חוויות שלו מחיפוש בנמל התעופה:

עַרֲבִי בִּנְמַל הַתְּעוּפָה בֵּן גּוּרְיוֹן
מַרְוַאן מַח'וּל 10.11.12
שיר לשבת מתוך "ארץ הפסיפלורה העצובה"

אֲנִי עַרֲבִי!1
הִכְרָזְתִי בְּפֶתַח נְמַל הַתְּעוּפָה
לְטוֹבַת הַמְּאַבְטַחַת, שֶׁלֹּא תִּצְטָרֵךְ לִטְרֹחַ.
נִגַּשְׁתִּי אֲנִי וְאָמַרְתִּי: חִקְרִי אוֹתִי, רַק
בִּקְצָרָה, אִם אֶפְשָׁר, מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי לֹא מְעֻנְיָן
לְאַחֵר לַמָּטוֹס.
שָׁאַלָה: מֵאֵיפֹה אַתָּה?
פָּרָשָׁי הֵם מִשֵּׁבֶט גַּסָאסְנָה מֵרָמַת הַגּוֹלָן – אָמַרְתִּי
וּשְׁכֵנְתִּי הִיא זוֹנָה מִירִיחוֹ
שֶׁגִּלְּתָה לִיהוֹשֻׁעַ אֶת הַדֶּרֶךְ לַגָּדָה הַמַעֲרָבִית.
אַחֲרֵי שֶׁכָּבַשׁ אוֹתָהּ בָּא תּוֹר הַהִיסְטוֹרְיָה
לִכְבֹּשׁ אוֹתָהּ מֵחַדָשׁ.
מֵאַבְנֵי הַגָּזִית שֶׁל חֶבְרוֹן קְרוּצוֹת תְּשׁוּבוֹתָי
נוֹלַדְתִּי בִּימֵי בְּנֵי מוֹאָב הַנְּסוֹגִים מִפְּנֵיכֶם,
בְּאֶרֶץ הַזְּמַן הַכָּנוּעַ,
אָבִי מִכְּנָעַן
וְאִמִּי הִיא פֵינִיקִית שֶׁבָּאָה מִדְרוֹם לְבָנוֹן,
אִמָּהּ מֵתָה לִפְנֵי חָדְשָׁיִם, אִמָּהּ שֶׁל אִמִּי,
וְלֹא נִפְרְדָה ממנה לְשָׁלוֹם, אִמִּי,
בָּכִיתִי בְּחֵיקָהּ, שֶׁתִּמְצָא נֶחָמָה בָּרֵעוּת בִּפְקִיעִין
בְּיָמִים שֶׁל פְּרָעוֹת וְשֶׁל הַכְרָעוֹת,
לְבָנוֹן, אָחוֹתִי, לֹא תָּשׁוּב לִהְיוֹת, וַאֲנִי
אֵם יְחִידָה לְאִמִּי
בַּצָּפוֹן.
***
שָׁאֲלָה אוֹתִי: מִי אָרָז לְךָ אֶת הַתִּיק?
עָנִיתִי: אוֹסַמַה בִּן לָאדֶן, רַק רֶגַע,
לְאַט לָךְ, זוֹ רַק יְצִיאָה שֶׁל פְּצִיעָה תּוֹךְ כְּדֵי נְסִיעָה,
אָנֶקְדּוֹטָה שֶׁהָרֵאָלִיסְטִים כָּמוֹנִי יוֹדְעִים לְהַשְׁמִיעַ
כְּשֶׁהַלְּחִימָה מַפְצִיעָה,
כְּבָר שִׁשִּׁים שָׁנָה אֲנִי בָּא לַהֲלֹם עִם מִלִּים עַל שָׁלוֹם,
אֵינֶנִּי נִלְחַם בַּהִתְנַחֲלוּיוֹת,
וְשֶׁלֹּא כְּמוֹכֶם, אֵין לִי טַנְקִים כְּמוֹ זֶה שֶׁאִתּוֹ
דִּגְדֵּג הַחַיָּל אֶת עַזָּה,
לֹא שִׁגַּרְתִּי טִילִים מֵאָפָּאצִ'י בַּתִּיק הָאִישֵׁי,
וְלֹא מִפְּנֵי שֶׁאֵין לִי
אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁבְּאֹפֶק אוֹבֵד מְהַדְהֵד הַמִּאוּס
מִן הַמַּהְפֵּכָה הַשְּׁקֵטָה שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָהּ
וּמִן הָרָצוֹן הַטּוֹב.
***
מִישֶׁהוּ נָתַן לְךָ מַשֶּׁהוּ בַּדֶּרֶךְ לְכָאן – שָׁאֲלָה,
זֶה הָיָה הַגּוֹלֶה בְּאֶל-נַּיְירֶבּ,2 עָנִיתִי
שֶׁנָּתַן לִי צְרוֹר זִכרוֹנוֹת
וּמַפְתֵּחַ לְבֵית אַגָּדוֹת,
חֲלוּדָה עַל גַּבֵּי הַמַּפְתֵּחַ הִלְחִיצָה אוֹתִי אַךְ
אֲנִי כְּמוֹ מתכת טְהוֹרָה; מְזַכֵּךְ אֶת עַצְמִי כְּשֶׁאֲנִי נִכְסָף.
מֵאֶנְקַת הַפְּלִיטִים הַמְּעֻנִּים
תִּשְׁלַח הָעֶרְגָּה אֶת כְּנָפֶיהָ מֵעֶבֶר לַגְּבוּל
וְלֹא יַעֲצְרֶנָהּ שׁוֹמֵר וְלֹא אֶלֶף שׁוֹמְרִים
וּבֶטַח שֶׁלֹּא אַתְּ.
***
אָמְרָה: יֵשׁ בִּרְשׁוּתְךָ אֵיזֶשֶׁהוּ חֵפֶץ חַד?
הָרְגָשׁוֹת שֶׁלִּי, עָנִיתִי,
הָעוֹר שֶׁלִּי, וְתָוֵי פָּנָי הַשְּׁחוּמִים,
נוֹלַדְתִּי כָּאן, בִּגְזֵרַת הַגּוֹרָל לְבַדּוֹ,
אוֹפְּסִימִיסְט3 הָיִיתִי בִּשְׁנוֹת הַשִּׁבְעִים
וַאֲנִי אוֹפְּטִימִי בִּגְלַל שְׁנֵי פִּיּוּטִים, לָהֶם לֹא תּוּכְלִי אֲפִלּוּ
בְּכֶלֶא גִּלְבֹּעַ.
כּוּר מַחֲצַבְתִּי
וְצוּר חֶבְלִי מַגִּיעִים מִסִּפּוּרֵי הַזְּמַן הַבֹּסְרִי
הַלְּוָיָה לֶעָבָר וּמִשְׁתֶּה חֲתֻנָּה
בְּאוּלַמֵי הַתִּקְוָה הַקְּרוֹבִים,
תְּמָרִים מִן הָעֵמֶק הִצְמִּיחוּ אוֹתִי,
מִלִּים נָתְנוּ לִי פֵּרוּשׁ.
יֵשׁ אִתִּי יֶלֶד שֶׁדָּחִיתִי אֶת מוֹעֵד לֵידָתוֹ
לְבֹקֶר אַחֵר, פָּחוֹת שָׁבִיר, הוֹ בַּת אוּקְרַאִינָה.
יֵשׁ לִי גְּנִיחַת מוּאַזִּין שֶׁשִׁירוֹ מְרַגֵּשׁ אוֹתִי, לַמְרוֹת שֶׁאֲנִי כּוֹפֵר
אֲנִי מִזְדַּעֵק כְּדֵי לְהַפְחִיד לִילִיוֹת בַּחֲלִילִיוֹת
וְשֶׁאַבּוּבִים בָּרוֹבִים יְזַמְּרוּ עַל קִיּוּם בְּלִי אִיוּם.
***
הַמְּאַבְטַחַת לוֹקַחַת אוֹתִי לְחִפּוּשׁ בַּכְּבֻדָּה
הִיא פּוֹקֶדֶת עָלַי לִפְתֹּחַ אֵת הַתִּיק,
וַאֲנִי מְצַיֵּת,
וּקְרָבָי מִתְנַתְּקִים מִקְּרָבָיו שֶׁל הַתִּיק, וְכָמוֹהֶם שִׁירָי,
עִלְגּוּתִי, רְהִיטוּתִי, כָּל דָּבָר בְּתוֹכִי, נִרְתָּעִים מִתּוֹכוֹ וּלְתוֹכוֹ.
***
הִיא שׁוֹאֶלֶת: וּמָה זֶה?
אֲנִי אוֹמֵר: סוּרַת מַסַּע הַלַּיְלָה מֵעִם מַעֲלוֹת וְרִידָי, עִם פֵּרוּשׁ אַלְגַ'לַאלֵין,
שִׁירֵי אַבִּי-אַ-טָּיֵּבּ אַלְמוּתָנָבִּי וַאֲחוֹתִי מָרָאם, בִּתְמוּנָה וּבְנֶפֶשׁ,
צְעִיף מֶשִׁי שֶׁבּוֹ אֶתְכַּסֶּה לְמָגֵן מִצִנַּת הַמֶּרְחָק מִקְרוֹבָי,
טַבָּק מֵעַרָאבָּה שֶׁסִּחְרֵר אֶת רֹאשִׁי וְעִרְפֵּל בִּי עָתִיד לֹא נוֹדַע
בְּקִרְבִּי, בְּחֻבִּי, בִּי זַעְתָּר בָּלָדִי
שַׁלְהֶבֶת רִמּוֹן גְּלִילִי, אַגָּדִי,
עִנְבָּרִי, אַלְמוֹגִי, נִיחוֹחִי, וְזֶה שֶׁאֲנִי חַי.
פְּנִינַת חֵיפָה מַבְרֶקֶת וּמַבְהֶקֶת, לֹא מַפְסֶּקֶת,
מְנַמְנֶמֶת וְנֵחֱלֶמֶת בַּכִּיס שֶׁל שִׁיבָתֵנוּ רַק מִפְּנֵי
שֶׁסָּגַדְנוּ לָרָצוֹן הַטּוֹב וְשַׂמְנו מִבְטַחֵנוּ
בִּמְעִידַת הַנַּכְּבָּה בֵּעָבָר וּבְקִרְבִּי.
***
הַמְּאַבְטַחַת מוֹסֶרֶת אוֹתִי לַשּׁוֹטֵר אֲשֶׁר
מִשֵּׁשׁ אוֹתִי לְפֶתַע וְקָרַא:
מָה זֶה?
אֵבָרִי הַלְּאֻמִּי – אֲנִי אוֹמֵר
וִיוֹצְאֵי חָלָצָי, אֲחֻזַּת מִשְׁפַּחְתִּי וְצֶמֶד בֵּיצֵי יוֹנִים,
מִתּוֹכָן נִבְקָעוֹת נָשִׁיּוּת וְגַבְרוּת אֵלָי וּמִמֶּנִּי.
הוּא מְחַפֵּשׂ עָלַי
כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִשּׁוּם סַכָּנָה,
אֲבָל הוּא עִוֵּר, הַטִּפּוּס הַמּוּזָר אֲשֶׁר
מְדַלֵּג עַל פְּצָצוֹת בְּתוֹכִי, חֲשׁוּבוֹת וְיוֹקְדוֹת בְּהַרְבֵּה:
עַל הַמֶּרֶץ, הַמֶּרִי, עַל לַהַט הַנֶּשֶׁר אֲשֶׁר בִּיגוֹנִי וְגוּפִי
יַבָּלוֹת, יְכוֹלוֹת, כָּזֶה אָנֹכִי
בִּמְלוֹאִי, כָּל כֻּלִּי, וְהוּא מִסְתַּכֵּל בְּלִי לִרְאוֹת
טֶמְבֵּל שֶׁכָּזֶה.
***
עַכְשָׁו, שְׁעָתָיִם אַחֲרֵי הַמַּאֲבָק הַמּוּסָרִי,
אֲנִי מְלַקֵּק לְדַקָּתָיִם אֶת הַפֶּצַע בִּבְשָׂרִי
וְעוֹלֶה לַמָּטוֹס הַמַּמְרִיא. לֹא כְּדֵי לַעֲזֹב
וְלֹא עַל מְנַת לָסֹב,
אֶלָּא כְּדֵי לִרְאוֹת אֶת הַמְּאַבְטַחַת מִתַּחְתָי
אֶת הַשּׁוֹטֵר בָּהִמְנוֹן הַלְּאֻמִּי שֶׁל הסנדל מִתַּחְתָי
וּמִתַּחְתָי אֶת הַשְּׁקָרִים הַמְּאֻבָּנִים שֶׁל הַהִיסְטוֹרְיָה
כְּמוֹ בֵּן גּוּרְיוֹן שֶׁנִשְׁאַר מִנִּי אָז מִנִּי אָז מִנִּי אָז
מִתַּחְתָי.

* מרואן מח'ול מתוך ספרו הראשון בעברית "ארץ הפסיפלורה העצובה" (הוצאת קשב, 2012). לאחרונה ראה אור ספרו השלישי של מרואן מח'ול בשפה הערבית.

לאחר מכן, חבר הכנסת דב חנין עולה לנאום.
דב חנין, פוליטיקאי ושועל קרבות משופשף בשנות החמישים לחייו, משדר נעורים ולהט יוקד. הוא מונה חמש סיבות למה להצביע חד"ש. וכל הסיבות האלו מדברות על ההווה ויותר מכך – על העתיד.
כי דב חנין הוא איש של העתיד. הוא איש של רעיונות גדולים ומחשבות גדולות. אבל הוא ניחן גם בפרקטיות של ההווה ויש לו פתרונות מלוטשים כמעט לכל בעיה. הוא הפרלמנטר הכי פעיל בכנסת החולפת ובהחלט מתכוון לשאת את התואר גם בכנסת הקרובה.
הוא מדבר הרבה על שותפות, על מאבק משותף. הוא איש של מילים אך גם של מעשים. הוא מעביר המון חוקים חברתיים וכלכליים, אך הפעמים הכמעט יחידות שבהן הוא מקבל חשיפה הן בהקשר המדיני.

701978_464265703635799_825958311_o

דב חנין

הייא זעאתרה, מוסיקאית וזמרת ש"יודעת לשיר במבטא אלג'יראי וזה ממש נדיר", עולה לבמה מיד אחרי דב חנין.
המוסיקה שלה יפהפייה, קוסמופוליטית ומשתלבת נהדר עם הערבית, הצרפתית והאנגלית שבהן היא שרה. אחד השירים שהיא שרה, קאבר לשיר של טרייסי צ'פמן, "Talking about the revolution", כמו משקף בצורה הטובה ביותר את את הערב הזה. יש כאן משהו לוקאלי בלבוש בינלאומי. רוחות של של שינוי באוויר – רוח המהפכה האירופאית בחיפה שלנו, הים-תיכונית.

411949_464265883635781_1282041342_o

הייא זעאתרה

———————————————————————

יום חמישי, שעות הערב המאוחרות, סיור פאבים של פעילי חד"ש.

אני פוגשת אותם ברחוב מסדה, נקודת ההתחלה של הסיור שלהם. הם הרגע חילקו פנקסי תנועה באירוע השירה שהיה בקפה "מישמש". משם אנחנו ממשיכים לכיוון העיר התחתית, לסיור פאבים. הם חמישה הערב.

ל' היא המנהיגה הבלתי קרואה שלהם. את מצחה עוטרת רעמת תלתלים שופעת ומאחורי משקפיה העגולים, הדקים, מסתתר מבט יוקד. היא מובילה את ארבעת הבחורים במסלול שנקבע מראש על ידי א"ו, להלן, "המפעיל".
א', הייצוג הרוסי של הקבוצה, חיפאי, עובד ולומד ערבית – בזכות הקסם האישי שלו ומראהו המצודד, בטוחה ל', חד"ש תקבל "כמה וכמה קולות של רוסיות כרמליסטיות".
ע', סטודנט לפיזיקה בטכניון, שוכר דירה בעוספיא. בחור שקט, חמוד ומהורהר. "בעיקר עייף", יגיד לי אחר כך.
א"נ, סטודנט למדעי המחשב באוניברסיטת חיפה, שותפו של ע' לדירה. בחור בעל לב גדול ואופטימיות כובשת. פונה לכולם ומאמין בטוב של כולם.
ג', סטודנט להסטוריה באוניברסיטת חיפה, גר בקומונה יהודית-ערבית, תושב חיפה בהווה. חייכן ולא מרבה במילים.

אנחנו מגיעים לפתיחת התערוכה החדשה בגלרית האגף. מאוחר והחבר'ה באגף מתחילים להתקפל. זה הזמן להרמת כוסית לחיי התערוכה החדשה ונצחון השמאל בבחירות הקרבות. זה גם הזמן לדיונים ולויכוחים הפוליטיים.

DSCF2835 (Large)

מרימים כוסית ב"אגף"

בין ב' מהאגף לבין הפעילים ניצת ויכוח. ב' מצביע לעבודה או לדע"ם, מפלגה חדשה שמתחרה על אותו הספוט של חד"ש. ל' אומרת לב': "יש לי טיעון מנצח: פעיל של דעם שאני מכירה ממש מתלהב מהאביב הערבי. הוא רק מחכה שהאביב הפלסטיני יפרוץ ואז הוא יוכל לצאת להילחם לצד אחיו הפלסטינים. נגד מי הוא יילחם? נגדך! נגדינו! אני לא מוכנה לת את הקול שלי לרומנטיקן מטופש שמסכן אותי במלחמת אחים". ב' יחשוב על זה. יש לו עוד חמישה ימים בשביל זה.

יוצאים מהאגף, עוברים דרך "הבורדל" – פאב מאולתר שמישהו הקים בחדר המדרגות של הבית שלו. שותים משהו, מדברים קצת וממשיכים.
אני שואלת את ל' מאיפה היא לוקחת את כל הלהט והאמונה האלו והאם היא חושבת שבאמת אפשר לשכנע אנשים מהשורה להצביע למפלגה רדיקלית כל כך כמו חד"ש. היא אומרת לי "תראי, אני מבינה שיכול להיות יותר גרוע. היום כשחילקנו תעמולה פוליטית במרכז הכרמל דיברתי עם כמה נשים שחשבו להצביע ביבי. הבעתי בפניהן בתדהמה ושאלתי אותן איך נשים יכולות להצביע לרשימות שלא רק שאינן מקדמות זכויות נשים, אלא גם תורמות לנסיגה בערכי השיוויון המגדרי בחקיקה אנטי-פמיניסטית. שתיים עלו לאוטובוס בבהלה כשעצר בתחנה ואחת אמרה שאני חמודה ושהיא תצביע ציפי".

נכנסים לסינקופה בר, שם הפעילים פוגשים את "המפעיל" של התא, א"ו.
צעיר ממוצא הונגרי ממושקף עם שיער ארוך. הוא דומיננטי ונמרץ. הוא מקבל עדכון מל' על מצב הסיור ומוסיף עוד מקומות.

DSCF2855 (Large)

מימין לשמאל: ע', אנוכי, ל', א"ו (המפעיל), א' וא"נ

ממשיכים לפאב הבארקי. בסיורים הקודמים בעלי הפאב הרשו לפעילים לדבר רק עם האנשים שיושבים בחוץ. הסיור הנוכחי לא שונה בהרבה.
הפעילים מוצאים בני שיחה באחד השולחנות בחוץ. ארבעה צעירים שמביעים התעניינות ושואלים: "אז במה חד"ש שונה מהמפלגות הערביות האחרות?". החבר'ה מתחילים להסביר ומתפתח דיון. למרות זאת יש חשדנות וחוסר אמון בקרב הצעירים היהודים שיושבים בשולחן. לא הצלחתי לקלוט את הדעות הפוליטיות שלהם אבל הם נראים לי מרכז וימינה מזה. ממשיכים למקום הבא.

DSCF2865 (Large)

ויכוח סוער בפאב הבארקי

עוברים ליד פאב "האלי'ס" ונתקלים בסירוב מוחלט לבקשה להכנס ולהפיץ תעמולה פוליטית. ל', קצרת רוח, רוצה להמשיך ליעד הבא, מגיבה בעצבנות ובתוקפנות. בעל הפאב מתעצבן מהעצבים של ל' ואומר: "אבל רגע, מה את מתעצבנת? מה את הולכת ישר? אפילו לא שמעת למה!" היא מסתובבת אליו, נאנחת בידיעה מנוסה שהוא שוב הולך למכור לה את הבולשיט של "בלי פוליטיקה" אצלו בפאב ואכן, זה מה שהוא אומר לה. ממשיכים. ל' מספרת לי אחר כך שב"ג'קי" היא כמעט חטפה מכות מבעל המקום כי רצתה לפרסם… פסטיבל אמנות במסדה.

DSCF2856 (Large)

כולנו חד"ש

מסיימים בפאב הליבירה,ול' נראית מעט עייפה, מסכמת את המצב בישראל לפי דעתה: "לפני 93 שנים מהיום נרצחה רוזה לקוסמבורג שאמרה את האמירה הכי רלוונטית לחברה בישראל היום: סוציאליזם או ברבריות. תראי, משהו מהותי חייב להשתנות כאן. ועד שאנשים לא יבינו את זה, אנחנו נהיה תקועים עמוק בתוך החרא", היא מפריחה בועת עשן באוויר.
היא נפרדת מהבנים וממשיכה למסיבה בסינקופה בר. אחרי הכל, Girls just wanna to have fun 🙂

תודה לכל האנשים שעזרו בהכנת הפוסט! ואלו שמות: ללילך ובר, שתרמה חומרי הסברה, תמונות ושירה. לאורי וולטמן, אנס, איליה, עבד וגל שקיבלו אותי בברכה, ליוו אותי בסיור והסבירו לי כל מה שלא הבנתי. לניצן קלוש שהיתה מרואיינת מקסימה. לדני קליך שצילמה תמונות איכות – ולכל מי שדיברתי איתו לצורך הפקת הפוסט!

שלכת

כל הסתיו הזה שנפל עלינו עכשיו, עם הריח המשכר של הגשם הראשון הנושא בחובו הבטחות לימים טובים יותר משתלב אצלי ביחד עם החדשות האחרונות של אתמול. לא אכנס פה לויכוחים פוליטיים ולמי לדעתי צריך להצביע כי אני רוצה לדבר בעיקר על ההרגשה שאופפת אותי כרגע. בפתיחה של הסרט "נהג מונית" יש מונולוג מבריק, של גיבור הסרט המדבר על רצונו שיום אחד יבוא גשם וישטוף את כל הזוהמה מהרחוב. והוא כמובן לא מתכוון רק לזוהמה הפיזית.

סתיו. אצלי זה פירות הדר ובעיקר קלמנטינות. ירוקות-כתומות כאלו, שעוד לא החליטו אם בא להן לחלוק עם העולם את המתיקות החמצמצה הזו. זה גם אבוקדו בשל על פרוסת לחם. השומניות הנעימה מתאחדת יחד עם הפציחות של הלחם. זה חוסר ההחלטיות של הבוקר. מה ללבוש? איך בחוץ? הרוח הנעימה הזו, המצננת את הרחוב המיוזע שידע כל כך הרבה התלהטויות. ובמיוחד בקיץ האחרון. זה שבא אחרי מחאת האהלים הגדולה. ועכשיו בחירות.

אז אני לא אדבר על דעות פוליטיות ואפילו לא על מחאה. אבל כל מי שחי פה, יודע שהחיים היומיומיים שלנו נהיים קשים יותר. יקרים יותר. וודאיים פחות. הקלמנטינות האלו, הלחם והאבוקדו, מהפסקה הקודמת? הם יותר יקרים. פחות מושגים. ומה עושים כשחיים במקום שהשגרה נמרחת, אפורה כמו חתול זבל מתמתח? מנסים לצאת ממנה. לבלות, להנות מהרגע. בלי לחשוב על המחר. אבל המחר מגיע. והוא לא סלחני. הוא נוקם ונוטר. ובתור מישהי שנפלה כבר בבורות ההדוניסטים האלו ועדיין נופלת, לי ולמחר יש יחסים טעונים מאוד.

אז אני מנסה להרגיע אותו ואת עצמי. בלי קשר לשינוי שיהיה או לא יהיה כאן, במדינה – אני מנסה להנות מהדברים הקטנים, המנחמים. אלו שעדיין לא כל כך יקרים. שיחת נפש עם ידיד. התכרבלות בשמיכת טלוויזיה (עכשיו זה ממש כיף כשקריר בערבים). וכן, בישול ביתי והרבה. כי מה הפודי'ז עושים כשסוגרים להם את האפשרות לשבת בפאב האהוב עליהם? כשכל המסעדות ובתי הקפה יקרים באופן מוגזם? ניסויים קולינריים. ארוחות עם חברים. עשה זאת בעצמך. מנסה להזכיר לעצמי שהרצון אף פעם לא נגמר. שיר בודהיסטי ברוחו שתמיד עוזר לי הוא זה:

אז בתור התחלה, אני מבשלת אוכל פועלים. כי 99% מאיתנו פועלים, לא? מג'דרה, תבשיל אורז ועדשים עם המון המון בצל מטוגן. ולידה, טחינה ביתית. כוס בירה צוננת והנה, בלווית חברים טובים, אתם בפאב האינטימי שלכם 🙂

כמה כללי ברזל: חשוב מאוד מאוד שמן זית איכותי. אם אתם חיפאים, לכו לואדי ניסנס. אם לא, התעדכנו איפה קונים שמן זית שווה. כמות הבצל צריכה להיות גדולה (לפחות שני בצלים על כוס אורז וכוס עדשים) וצריך המון סבלנות עד שהבצל משחים. אני ממליצה על אורז בסמטי ולהשרות אותו לאיזה עשר דקות או יותר, כדי שהעמילן ייצא והאורז יהיה פחות דביק. את העדשים גם מומלץ להשרות עשרים דקות שהבישול יהיה יותר מהיר. לגבי הטחינה, כמה שיותר איכותית. אני ממליצה על טחינה היונה (קרוואן), טחינת הר ברכה או מינימום טחינה הנסיך.

ואם אתם בכל זאת במצב רוח של לצאת ולא לחשוב על מחר, אני ממליצה על כמה מקומות שלא יפשטו לכם את הרגל ושתוכלו לקבל תמורה מעולה לכסף שלכם:

פאב הדאנק – פאב בסגנון הבריטי הישן שפתוח מ 12.00 (!) עד השעות הקטנות של הלילה. אוכל פאבים כמו שאוכל פאבים צריך להיות, במחירי מציאה. יש הפי האור על האוכל ועל מבחר בירות (20% הנחה) כל יום ,כולל שעות הערב, פרט לחמישי ושישי בערב. אפשרות לשיחה טובה עם בעל המקום שהוא איש נדיר לדעתי.

רחוב מסדה – רחוב כייפי, סוג של מיני פלורנטין חיפאי, אבל מגניב יותר. יש שם את מישמש – קפה עם ספריית וידיאו והופעות חינמיות מצויינות. תפריט במחירי עלות כמעט. באותו רחוב, סושי אינסייד אאוט – סושי בר ליברלי שבו אתה מרכיב את מנת הסושי שלך. מרק המיסו הכי טוב בעיר. מחירים נוחים מאוד. ממול, פלאפל לונה, שהוא מקום פלאפל-סביח עם תבשילים יומיים מפתיעים באיכותם. מחירי רצפה.

האגף (בארטניין) – פאב חברים שמפעיל קולקטיב אמנים בשם האגף שהוא גם גלריה. פתוח פעם בשבוע. בדרך כלל בימי שלישי. מנות משתנות לפי מי שבבר באותו שבוע. יצא לי לאכול שם לא מעט הברקות קולינריות במחירי עלות. האווירה היא priceless.

ועכשיו למטבח!

מג'דרה

רשימת מצרכים:

כוס אורז לבן

כוס עדשים חומות (ירוקות)

שני בצלים קצוצים (אפשר גם יותר)

כף שמן זית לבישול

שתיים-שלוש כפות שמן זית איכותי (אפשר גם יותר)

כמון מזרחי בנדיבות

בהרט פחות בנדיבות

שתי כפיות קינמון

מלח לפי הטעם

הכנה

משרים לפחות לעשר דקות את האורז ואת העדשים. מסננים את המים. בסיר גבוה מבשלים את האורז. מוסיפים לו כוס מים רותחים. מבשלים עד שרך אבל לא מושי מידי. בסיר נמוך מבשלים את העדשים. מכסים אותן עם מים בערך באותו גובה של העדשים. יותר מים מזה פשוט יישארו בסיר.

IMG_6409

בינתיים מטגנים את הבצל הקצוץ במחבת גדולה. שמים את השמן לבישול ומחכים עד להווצרות בועות קטנטנות. שופכים פנימה את הבצל ומטגנים עד להשחמה.

IMG_6401

כשהכל מוכן מעבירים את העדשים והבצל לסיר של האורז. מערבבים.

IMG_6422

מוסיפים את התבלינים ואת המלח. יוצקים שמן זית. מערבבים.

IMG_6425

מגישים חם.

IMG_6446

טחינה ביתית

רשימת מצרכים:

טחינה איכותית

מים

לימון

שום כתוש

מלח

הכנה

פה חשוב לעשות הכל לפי העין. שופכים לקערה שטוחה את כמות הטחינה שרוצים.

IMG_6463

מוסיפים מים קצת מעל קו הטחינה. מתחילים לערבב. מוסיפים עוד מים עד שהטחינה משנה צבע מחום בהיר ללבן ונהיית סמיכה.

IMG_6467

המרקם צריך להיות קרמי ואחיד. אז מוסיפים טוויסט של לימון או יותר – לפי הטעם. מוסיפים שום כתוש, בדרך כלל שתיים שלוש שיניים מספיק לקערה בינונית. מתבלים במלח לפי הטעם.

IMG_6468

מגישים עם המג'דרה.

IMG_6483

בתיאבון!