חתכים/ פסטיבל סטודיו פתוח בחיפה עוד שבוע!

מבית היוצר של תרבות אכילה אנחנו מביאים לכם מוצר משובח!

בסוף השבוע של ה 8-10.6.17 יתקיים פסטיבל "חתכים – סטודיו פתוח".

הפסטיבל יתקיים בשכונות הדר, ואדי ניסנאס, ואדי סאליב ובעיר התחתית.

הפסטיבל בהפקת נעמה סובול ובשיתוף עם גורמים שונים בתחום האמנות והתרבות בעיר, ביניהם: סטודיו הנמלה, שער 3, גלרית הבורדל, בית גלריה, פירמידה, טבריה 15, בית 9, בית ספר לאמנות הנביאים, קפה הפינה ועוד.

הפסטיבל נתמך על ידי מנהלת עירתחתית, אגף התרבות בעיריית חיפה, מנהלת הדר ובית הגפן.

במהלך הפסטיבל יפתחו אמנים את הסטודיו שלהם לקהל הרחב ויחשפו אותו לאמנות ולתהליכי היצירה שקורים בהם. גולת הכותרת תהיה הליכות מודרכות שייצאו בכל יום ויעברו במסלולים שונים בין הסטודיות והגלריות המשתתפות. בנוסף יתקיימו אירועים בתחום התרבות והאמנות בגלריות ומתחמי אמנות שונים.

הפסטיבל יתמקד בקשר ההדוק בין האמנות לעיר. הפסטיבל הינו פיילוט ליוזמות דומות כגון "מנופים" בירושלים ו"אוהבים אמנות, עושים אמנות" בתל אביב. הוא משקף אמנות אוונגרדית ובלתי ממסדית.

מנהלת אמנותית: מור רימר.

עיצוב גרפי: עמית רוזמן.

פתחנו דף מיוחד לפסטיבל בבלוג ובו תוכלו לקבל את כל הפרטים והעדכונים. מוזמנים ללחוץ כאן כדי לראות את כל הטוב שהכנו לכם 🙂

מודעות פרסומת

מה את מעדיפה – פיצה או סרט?

הַחַיִּים שֶׁיֵּשׁ לְךָ
הֵם הַחַיִּים שֶׁחָיִיתָ
הַבֵּט אָחוֹרָה בַּהֲבָנָה
מְצָא אֶת נְקֻדַּת הַבְּרֵאשִׁית
הַבְּרִיאָה
בְּרָא אֶת עַצְמְךָ
זֶה הָעוֹלָם הַטּוֹב בְּיוֹתֵר
הַיָּחִיד
שֶׁתּוּכַל לִבְרֹא
כָּל זֶה מָצוּי בְּתוֹכְךָ
גַּלֵּה אוֹתוֹ
הַתְחֵל מֵהַתְחָלָה
הַבֵּט עַל חַיֶּיךָ
כְּעַל שִׁעוּר רַע
עַל מַה שֶׁהָיָה
כְּעַל עֹנֶשׁ
הַרְחָקָה
עֲמִידָה בַּפִּנָּה
נוֹקְאַאוּט בַּסִבּוּב הָרִאשׁוֹן
תַּקֵּן כְּאֶחָד שֶׁהִבְרִיא
כְּאֶחָד שֶׁחָלָה.

(מאת יונה וולך)

בדרכי למטה מחיפה עילית לחיפה תחתית עברתי בסמוך לגרנד קניון, עניין של יריקה מביתי, וראיתי משני הצדדים – פקקי ענק המורכבים מעשרות מכוניות הממתינות להיכנס לחניונים משני הכיוונים. כמה מהמכוניות אף הגדילו ראש וחנו לצד כביש השירות שמוביל לנחל הגיבורים ומנהרות הכרמל. הלאה משם, חנו עוד אחדות מהן ממש מול נקודת התצפית אל הים.

אנוכי הייתי בהתלבטות לאיזו הופעה לנסוע – בינת' אל פאנק או הילה רוח רופאה במערב. אני מניחה שמאות האנשים שהיו בתוך הרכבים שזחלו אל הקניון היו בהתלבטות שונה – פיצה או המבורגר, שופינג בגדים או שופינג בשמים. הרי מחר ערב ראש השנה!

כן, לצערנו רוב הצרכנות בחיפה ובכלל בישראל אם כבר מדברים על זה, היא ממש לא צרכנות של תרבות – גבוהה או אלטרנטיבית. רוב הצרכנות מונחית מטרה – לקניון! בראיון לשי אילן, כתב התרבות הדי מצוין של "כלבו" אמר בן ריפתין, הבעלים של הסירופ כי "אנשים בחיפה הם לא צרכני תרבות גדולים. הסצנה המקומית היא קטנה. היא חמה, אבל באופן יחסי לא יצרנית". בתור לוקל פטריוטית קשה לי לקבל את הדברים למרות שמי כמוני יודעת שהם נכונים. בסוף השנה הזו שהייתה שנה מאוד מוצלחת לבלוג וגם עבורי אני חייבת לומר שגם אני הייתי חלק מהמשחק הזה. גם אני התפתיתי לסצנה הקולינרית בחיפה וגם אם אני לא מצטערת, כי אני מאמינה שאני באה לקולינריה בגישה הנכונה והעניין כמעט אף פעם לא היה הקולינריה בלבד, עדיין הייתה כאן בחירה נוחה למדי.

הבלוג הזה הוא לא בלוג אוכל וגם אם אמרתי את זה לפעמים, כנראה שלא צעקתי את זה מספיק חזק.
כשפתחתי את הבלוג הזה קראתי לו "תרבות אכילה" כמעין משחק מילים – כי אני הכי נהנית בחיים מתרבות טובה ואוכל טוב.
האיזון בין שני הדברים אף פעם לא קל וגם אם הבלוג התחיל בעיקר מאמנות ותרבות, הוא התקדם בעיקר בשנה האחרונה בעיקר לכיוון הקולינרי. כשאני אומרת שהבלוג הוא לא בלוג אוכל אני מתכוונת לכך שמעולם לא עשיתי ביקורת מסעדות כאן. מתכונים אינם החלק העיקרי של הבלוג והאוכל למעשה היה הדרך שלי להעביר רעיונות ומחשבות שלי בנוגע לעיר האהובה עליי – חיפה.
אבל כפי שנוכחתי לדעת, הסצנה הקולינרית בחיפה היא בעלייה לא נורמלית. הסצנה התרבותית-אמנותית? פחות.
מתוך חמישה אירועים תרבותיים כמו תערוכות, ערבי שירה, הופעות והרצאות – ארבעה קורים בבתי קפה ובפאבים. מה זה אומר עלינו בתור עיר? מה זה אומר עלינו בתור קהל שצורך תרבות? המקומות שמציעים כאן תרבות ללא החוויה הצרכנית של אוכל ושתייה מוגבלים מאוד. והם לא יהיו כאן לנצח, אתם יודעים.

חברת פייסבוק אמרה זאת יותר טוב ממני: "למה כשאני נוסעת לחול ומבקשת המלצות שולחים לי רשימת מסעדות כאילו זה הבילוי המושלם? אין לי בעיה עם אקזוטיקה של אוכל ולהכיר תרבויות דרך אוכל, ואני אפילו אוהבת לאכול ולבשל אבל בגלל שאני מסרבת להפוך את החיך והקיבה למרכז האנרגטי – תרבותי שלי אני מיד מוצאת שאני במיעוט. בעיני תרבות האוכל עוזרת לעשיר שיושב כל היום במסעדות הטובות בעולם להרגיש שהוא "מתחבר אל העם" בכך שהוא מכיר את השף מה שהופך אותו להיות יעני יצירתי, ומצד שני זוהי תרבות שעוזרת לבורגני הממוצא לחוש עוד יותר שבע ממה שהוא בדר"כ רק בכדי להרגיש עשיר לרגע. והכי נורא זה שבפתיחות של תערוכות או בהשקות של ספרי שירה יש אופנה חדשה של מזטים ומטעמים יפים, מה קרה לימים שהסתפקו בבירה מכבי? ומה קרה לכל האנשים הביקורתיים שמתנגדים לאח הגדול אבל משתוקקים למסטר שף הריאלטי הדביק הזה?
ובשורה תחתונה- זה כל כך לא רוקנרול וממש לא קול בעיני לדבר על האוכל שאתה אוכל, לנתח אותו ולהתמוגג על כל ביס ולהחליף כל היום מתכונים כמו אחרונת הסבתות כי כפי שכתוב במאמר – התרבות הזו לא מתנגדת או מאיימת על שום דבר עד כדי כך שזה עושה לי בחילה."

אז מה תראו כאן הרבה יותר?
פוסטים על מוסיקה והופעות
פוסטים על אורבניות וחיים ברי קיימא
פוסטים על פרוזה ושירה וגם אירועים
פוסטים על תיאטרון
פוסטים על תערוכות וגלריות ואמנים
ראיונות עם אנשים שתורמים המון בעיר
וגם קצת בכל זאת על אוכל מידי פעם 🙂
ויהיו גם סיורים!

כן, אני מודה שאולי אני יורקת חזרה לבאר ששתיתי ממנה (ובמקרה שלי – גם אכלתי) אבל הגיע הזמן לכיוונים חדשים, או לפחות לדגשים חדשים. עדיין יעלו כאן פוסטים על אוכל ומבזקים על מקומות אוכל חדשים, אבל הם יתפסו פחות מהחמישים אחוז שהוקצבו להם מראש.
אוכל הוא דבר חשוב. אנשים מתחברים רגשית אליו, מתקשרים דרכו והוא גורם מייצב בחיינו אבל הוא לא חזות הכל.
קל ללכת למקום של המצליחים. קל לנוח על זרי הדפנה. אבל לברוא את עצמך, כמו שכותבת יונה וולך, זה העולם הטוב ביותר.

שנה טובה לכם!

נ.ב – בסוף בחרתי בהילה רוח רופאה במערב ולא הצטערתי לרגע!

זה לא בדיוק געגוע

בזמן האחרון, בטח שמתם לב, הבלוג מפרסם פחות ופחות.
זה לא אתם – זה אנחנו…

לפני כמעט שלוש שנים – אוקטובר 2012 ליתר דיוק – חיי התרבות והאוכל של חיפה היו בבחינת אוצרם של יודעי חן בלבד. גם מבחינה מספרית היו הרבה פחות מקומות שפעלו בעיר.
הבלוג תרבות אכילה קם מתוך תהייה ממשית שלי, הכותבת, על כך שאנשים בחיפה, פעמים רבות חיפאים מלידה, לא מודעים לסצנת התרבותית המתרחשת בעיר התחתית ובשאר חלקי חיפה – ולעיתים קרובות טוענים שמשעמם בחיפה ואין מה לעשות בה.
מקומונים ואף עיתונים ארציים לא איתרו ולא ידעו על מה שקורה בשטח ורק דיברו על פוטנציאל אבוד ועל כך ש"עוד מעט" יקרו דברים ותהיה לנו עיר אמיתית ובו בזמן ממש לנגד עיניי קרו דברים. אנשים יצרו, שיתפו פעולה, התאהבו, הפעילו מקומות קיימים ופתחו מקומות חדשים.

10903593_1396802367288906_642103724_n

החלטתי שמישהו חייב לכתוב על כך, לסקר ולהביא לידיעת החיפאים מה קורה בעיר שלהם ושהמישהו הזה יהיה אני.
הבלוג התחיל בפלטפורמת וורדפרס ותקופה די ארוכה היה ידוע למעטי מעטים כיוון שאני לא טיפוס שיווקי במיוחד. לאט לאט אנשים גילו אותו והוא נהיה למה שהוא היום – המקום שבו אפשר לקבל אינפורמציה על מקומות האוכל הלוהטים בעיר, מוסדות תרבות חתרניים ונקודות חן נסתרות.
דף הפייסבוק של הבלוג קיבל חיים חדשים משלו והתעדכן מידי יום ביומו, מחוזק מעידודיכם ומאהבתכם.

בד בבד עם ההצלחה החלו גם סיורים מטעם הבלוג שהראו את חיי הלילה בעיר, חיי התרבות והאוכל בעיר התחתית ובהדר וגם הזמנות מטעם גופים שונים לסיורים ולכתבות על חיפה.

composite_14410430148235

היום חיפה נחשבת לאחד המעוזות המסקרנים ביותר בארץ וחווה פריחה קולינרית (בעיקר) וגם (מקווים בעתיד) קצת פריחה אמנותית-תרבותית. אנשים מכל רחבי הארץ מגיעים אליה ומקומות חדשים נפתחים כל שני וחמישי.
אני מרגישה שיש מקום לבלוג להמשיך את עבודתו אך במתכונת שונה מעט.
מה זה בעצם אומר?

בימים אלו אני שוקדת עם עוד אנשים מצוינים על מיזם גדול וחשוב לתרבות הפנאי בעיר (אוכל, אמנות, תרבות ועוד). לבלוג יהיה חלק במיזם הזה ואתם מוזמנים לעקוב אחריו. אני אעדכן כשהזמן יגיע.

בלי קשר, תדירות הכתיבה בבלוג ובדף הפייסבוק שלו תרד.
פתחתי בבלוג בפרויקט מאגר מידע ענק הכולל את מרבית מקומות האוכל, מוסדות התרבות ובקרוב רשימת האמנים המומלצים בחיפה והוא פתוח לשימוש ציבורי וחינמי שלכם. אני אעדכן בכל פעם שאסיים לעבוד על קטגוריה זו או אחרת. פעם בשבועיים יעלה בדף הפייסבוק פוסט מורחב שיכול להיות על מקום אוכל או תרבות, אירוע גדול שקורה בעיר או בעיה שמטרידה את תושבי חיפה. הפוסטים ייצאו כנראה סביב הימים שישי עד ראשון.

composite_14410432538912

הסיורים – יתחדשו בסוף החודש הזה או באוקטובר: סיורים ותיקים וסיורים חדשים במתכונת של פעם בחודש. סיורי כובע הישנים והטובים עם הרשמה מוקדמת כמובן כאן ובמייל של הבלוג.

זו לא פרידה אלא רק שינוי מתכונת אבל יש בי צורך להודות לכם על כל התמיכה והאהבה שקיבלתי במהלך השנים, על הטיפים והעדכונים שלכם כאן ובפרטי, על העזרה שקיבלתי מחלקכם ועל זה שהאמנתם בי תמיד ומקווה שתמשיכו לעקוב ולהאמין ולהיות שותפים פעילים לתהליך המרהיב הזה שעובר על העיר חיפה – תהליך שבו התושבים דורשים ולוקחים את העיר שלהם בחזרה מבעלי ההון, מהפוליטיקאים. תהליך שבו יש מקום ליזמים, לעסקים קטנים ולתושבים שמגלים אזרחות טובה ופעילה ודואגים למקום שבו הם חיים – כי בסופו של יום – העיר שלנו, השכונה שלנו, הרחוב שלנו, הבית שלנו – הם הכי חשובים ובהם ניתן לשנות ולראות את השינוי הזה קורה ביתר אפקטיביות.

שלכם באהבת אמת,
נעמה סובול – תרבות אכילה.

10919604_865872310122045_1444871060_n

סיור בין ערביים בשכונת הדר!

ענבלים במרעה ושריקות
ושדה בזהב עד ערב.
דומיית בארות ירוקות,
מרחבים שלי ודרך.

העצים שעלו מן הטל,
נוצצים כזכוכית ומתכת.
להביט לא אחדל ולנשום לא אחדל
ואמות ואוסיף ללכת.

("בדרך הגדולה" מאת נתן אלתרמן)

*

שעות אחה"צ הן השעות הכי יפות לצילום, טיול ואהבה.
האור הרך והמשיי נופל בעדינות על אבן שלהטה כל הצהריים.
אחרוני הרוכלים ממהרים לביתם והמולת היום שוככת.
עכשיו הזמן למשוררים שיתהלכו עם המצלמה, עם בלוק הציור, עם מחברת כתיבה. זמן לאוהבים שיש להם את כל הרגע הזה ואת הרגעים שאחריו. זמן למשוטטים שמסתכלים על הפינות החבויות ועל הדברים הקטנים של החיים. זה זמן לשיחות נפש, לשקיעה בספרים, לפגוש מכרים ותיקים. זמן לבירה צוננת או יין לבן מתוק. לאוכל קטן כדי שלא נתמלא עד הערב.

*

תרשו לנו להציג בפניכם את הסיור החדש של תרבות אכילה:
סיור בין ערביים בהדר.
בסיור הזה נאכל קצת, נשתה קצת, נקרא שירה וקטעי פרוזה ומי שרוצה גם יצלם או יצייר. בעיקר נדבר על השעות הזהובות האלו ומה הן גורמות לנו להרגיש בהקשר של עיר.
אתם מוזמנים להביא קטעים משלכם לקריאה, מצלמות וגם בלוקים לרישום וציור. קחו בחשבון עצירה או שתיים לאכילה ומספר דומה של עצירות לשתייה. הסיור הראשון ייצא ב 26/5 יום שלישי, בשעה 16:30 ויימשך כשעתיים לערך.

ניתן לקבל פרטים נוספים ולהזמין מקומות דרך אימייל tarbutachila@gmail.com

11169625_10206602353848278_1649187528082505010_o

10835290_10206592099711931_6151726544136451389_o

11021309_10206107613760085_8051017714025193783_o

10371273_10206107637240672_6206121063922171656_o

התמונות המדהימות של ניבה בן עמי

לבחור להיות שיכור

"אל תבחרו בי. אם תבחרו, אכריח אתכם ללמוד ערבית מכיתה ג', אבטל את חסינות חברי הכנסת, אאלץ את כולם ללכת ישר, להקשיב לזולת, לא לדבר עם הידיים ולהגות את המילים כמו שצריך."
(מאיר אריאל, "נאום בחירות")

לכאורה אין קשר בין סיינט פטריק'ס דיי, חג השיכורים העולמי, לבין הבחירות בישראל.
אבל כשאתה מסתכל על הפרצופים החמוצים בערוץ הכנסת ועל הנוכחות הדלה של "נבחרי הציבור", לפעמים בא לך להשתכר. לפחות אם תראה כפול (או משולש) המליאה תתמלא קצת.

כבר דיברתי כאן על היותי Late Bloomer בתחום חיי הלילה.
את האלכוהול דווקא גיליתי כבר החל מגיל חמש, כאשר סבי היה נותן לי שוט של ליקר בננות בבואנו לבקר אותם.
העניין היה ש:
א. באנו לבקר אותם פעמיים בשנה.
ב. הכמות של האלכוהול ששתיתי עד גיל 18 נשארה אותו הדבר מגיל 5.
היה לי ולאמי מנהג כזה, סביר להניח שלא רק שלנו, ללכת לבתי קפה, לשתות קפה (היא) ושוקו (אני) ולחלוק עוגת קרם.
יום אחד משהו השתבש. הייתי בת שש-עשרה כשהלכתי עם אמי לבית קפה בפינת כרמליה. נדמה לי שקראו לו "קפה ביאליק", אבל אני לא לחלוטין סגורה על זה ויש לזה סיבה. בתפריט היה כתוב שהם מגישים קפה וינאי עם קצפת מעל וקצת קקאו בפנים. די התלהבנו מהעניין והזמנו אותו. רק שקיבלנו אייריש קופי.
עד היום אני לא יודעת אם זו הייתה טעות שלנו או של המקום ואם אחד המלצרים החליט לחמוד לנו לצון. כל מה שאני יודעת זה שהקפה הזה היה טעים בטירוף. הוא אכן הגיע עם קקאו וקצפת ואני ואמי שתינו אותו בתאווה גדולה. רק שהייתה גם תוספת בדמות כמות נאה ומכובדת של ויסקי.
כבר בצאתנו מבית הקפה היינו מאוד מאוד שמחות ומאושרות. באוטובוס ממש התמוגגנו מהנוף המדהים שנשקף לעינינו וכשהגענו להדר, שם תכננו לקנות בגדים, היינו שבויות בקסם המהפנט של חלונות הראווה והבגדים בחנויות. העולם נראה כל כך יפה, צבעוני, מזמין…
צחקנו ללא הרף ומדדנו המון בגדים. בחרנו את הבגדים הכי מיוחדים, הכי מחמיאים, הכי מהממים והרגשנו שאנחנו שליטות העולם.

budwaiser

בתמונה: "היה עצמך – אל תתבייש." (פרסומת לבאדוייזר)

כשסיימנו את הקניות הלכנו לכיוון תחנת האוטובוס ואנשים נתקלו ונתקעו בנו כל הזמן וצעקו עלינו.
לא הבנו אותם. מה הבעיה שלהם בדיוק? גם נתקעים בנו וגם צועקים? איך הם לא מבינים שהחיים כל כך יפים?

כשירדנו מהאוטובוס ליד הבית התנודדנו לאיטנו והיינו כל כך עייפות. הגענו הביתה וישנו עד הבוקר ברציפות כמו בולי עץ.
כשקמנו בבוקר הבנו שהשתכרנו (כן כן, אמי מעולם לא הייתה שתיינית גדולה ולא ממש הבינה באלכוהול) וצחקנו נורא.
הבגדים מעולם לא שימשו אותנו. הם היו מוזרים… ארוכים מידי או קצרים מידי, רחבים מידי או צרים מידי והצבעים שלהם היו פשוט מזעזעים.
אין ממש מוסר השכל לסיפור הזה. אולי רק העובדה שכששותים החיים טובים ויפים יותר. כל הצרות נשכחות לזמן קצר…

הפוסט הזה אינו הטפה לאלכוהוליזם אך יחד עם זאת הוא בא לדבר על אחת ההנאות הקטנות-גדולות הכי עתיקות בעולם: אלכוהול.
בירה למשל הומצאה במצרים. בעזרת קצת בירה, קצת לחם וקצת בצל, בנו האנשים הגרומים האלה את הפירמידות.
גם אנחנו נצטרך בירה כשבנט… אבל בלי פוליטיקה.

"אם העם שיכור יותר קל לשלוט בו"
(הקיסרית קתרינה השנייה)

כשמדברים על תרבות האלכוהול בחיפה חייבים להתחיל מתרבות הימאים שהחלה עוד בימי המנדט, בשנות השלושים.
יובל בן עמי מספר במאמר בהארץ על שורשי התרבות הזו והקשר שלה לאלכוהול. על רצועת החוף המיובשת (הבריטים ייבשו את הים) שהרדיוס שלה הוא בסביבות 200 מטר בערך, הוקמו פאבים לרוב. בין הפאבים שהוקמו ופועלים עד היום ניתן למנות את העוגן, הסנדק ומעין הבירה. רוב הפאבים נסגרו או הלכו לעולמם כמו בעליהם ולקוחותיהם. את הדור הראשון של מלחי ישראל שעבדו בצים ניתן לראות כל יום שישי אצל יוסק'ה בפאב העוגן ואילו את דור הביניים ניתן לראות בפאב ההבנרה אצל חיים (טרזן) למברגר. לכל ימאי היה את הפאב האהוב עליו בכל חוף וכן, גם את האישה האהובה עליו – לה שלח מכתבי אהבה ו/או זימה.
תרבות הימאים נהרסה בעיקר כי התחילו לפרוק ולהעמיס את הספינות יותר ביעילות, קרי יותר מהר. הימאים עצמם כמעט ולא יורדים מהספינות לעומת פעם, שהיו צריכים להמתין כמה ימים לפחות, אם לא יותר, על החוף.

אני זוכרת בנעוריי העליזים במרכז הכרמל את הפלא הזה. יכולתי לדעת לפי הסימנים הקטנים ביותר שזה מגיע, עוד מעט הם באים.
הזמן: סוף האביב, תחילת הקיץ לבטח. אלו היו גם השלטים המזמינים באנגלית שתלו הפאבים והמסעדות ברחוב עם מבצעי 1+1 ותחושת הציפיה של כולם עמדה כבדה באויר הסמיך. ימים ושבועות הלכתי בתהייה מתמדת: "האם היום זה יהיה היום?"
וערב אחד הם באמת היו מופיעים – מלחי הצי השישי האמריקאי. נחילים נחילים של גברים מסוקסים, שחורים ולבנים, עם המדים האלו, היו פושטים על כל בית עסק שהציע אלכוהול ואוכל מנחם. את הדיבורים והצחוקים שלהם היה אפשר לשמוע בכל רחבי שדרות הנשיא.
לפעמים הם היו מציעים לבחורות נישואין ברגעי השכרות ולפעמים סתם רוצים לדעת על האנשים, על העיר. רחוק מהבית אנשים נוטים להיות סנטימנטלים משהו. תארו לעצמכם שאתם מקבלים בוכטה של כסף לשרוף מצד אחד. מאידך, לא היה לכם סקס כבר כמה שבועות טובים, לא אכלתם ארוחה הגונה וסביר להניח שגם לא שתיתם ממש את אותו פרק הזמן. מה תלכו לעשות?

המון עסקים חיו על אנשי הצי השישי בחיפה. זה התחיל מ 5-10 אוניות בשנה והגיע לשיא בשנות השמונים כשנפתחו בעיר משרדי הקישור של הצי השישי. בין 40 ל 50 אוניות בשנה עגנו לחופי חיפה למשך חמישה עד עשרה ימים בכל ביקור. משרדי הקישור, או בשמם הרשמי, ה USO פעלו היכן שפאב הצ'ארלי יושב היום. היה בר קטן בכניסה ויכולתם לראות אותם מגיעים ושותים את כוס הבירה, אולי הראשונה שלהם, מאז שירדו מהספינה. אבל הפאב העיקרי שבו הם נהגו לשבת במרכז הכרמל היה הסנסט שפעל בשער הכרמל. בעיר התחתית אחד הפאבים האהובים ביותר על המלחים היה לונדון פרייד – איפה שהבארקי נמצא היום – שהיה פאב בריטי נהדר כהילכתו עם דארטס (חיצים). הבעלים הצטלם עם כל ספינה אפשרית והצוות שלה כולל תמונות על הסיפון והצילומים קישטו את קירות הפאב. הוא היה נפתח משעות הצהריים המוקדמות הייתה להם בירה כמעט אך ורק מהחבית וכ 8-10 סוגים. הם אפילו הגיעו עד לבת גלים לפאבים בטיילת בת גלים עצמה, מגדלור ופייפ ליין. פייפ ליין היה סנוקר פאב שהפסקול שלו היה מורכב בעיקר מדפש מוד וקיור. ומסכים ענקיים הקרינו סרטי גלישה בלי הפסק. השתייה הייתה מאוד זולה ומגוונת מאוד. את החגיגה הרסה האינתיפדה השנייה בשנת 2000 שגרמה לצי האמריקאי להפסיק לחלוטין את עגינת האוניות בנמלי ישראל מחשש לפיגועים וזאת על פי הנחיות פיקוד הצי.

"אתה זוכר ת'ימים (לא אחי אני לא) שגרנו בחיפה,
לא אוכלים בשר, רק מאנץ' של אלפלפה,
עוקבים אחרי אהוד אחרי הבצפר, עם איקסים על היד, ומיקו הגמד!
אתה זוכר שהיינו שומעים ביחד קונפליקט,
יורדים לסיטי הול, לנקות דיר חזירים,
לא נוגעים באלכוהול, ובסוף יורדים אל הפנינה?"
(זוכר ת'ימים – בוא לבר)

אז לרגל סיינט פטריק'ס דיי והבחירות הנופלות עלינו לטובה (נקווה, נקווה…) החלטנו להכיר לכם חמישה פאבים לא שגרתיים בכלל בחיפה. כאלו שאם תיכנסו אליהם תחשבו לעצמכם: "לאיזה יקום כרגע הגעתי?"

הדאנק – מה עוד אפשר להגיד על הדאנק שלא אמרתי כאןדמיינו לעצמכם את המרקיה של ה Soup Nazi אבל בפאב. כל עוד אתם שומרים על הכללים הרשומים באותיות של קידוש לבנה על קירות הפאב, אתם בגן עדן שכולו בירה מוקצפת (ועוד שוט ועוד שוט ועוד שוט) וכמובן הבישול הנהדר של אלכס, אנג'לה ועד לאחרונה גם של ברונו. והכי חשוב – היום חוגגים בדאנק את יום הפטריקיהו המסורתי, הלוא הוא הגרסה הדאנקית לסיינט פטריק'ס. יהיו שם: "מ 12 בצהריים עד 2 פנקייק חינם על כל בירה (גם למי שרק מראה הוכחה להצבעה), ותפריט מיוחד בצבעי דגל אירלנד, הנחות, מבצעים ובקיצור, בלאגאן שלם… גם חביות מוזלות בחוץ… מוזיקה אירית והמון לפריקונים קטנים… גם קלפי תהיה, ויהיו מעורבים בזה צ'ייסרים בזול… ממש!"

הדאנק
כתובת: המגינים 95 העיר התחתית, חיפה
טלפון: 04-8532836
שעות פעילות: כל יום מ 12.00 עד 03.00

11015751_772462316136553_662010275310485603_n

10985377_772462329469885_1340637050185984187_n

הבנרה – אם חשקה נפשכם להגיע לפאב ימאים אמיתי, חי ונושם, ולא כזה שמעוצב בסגנון או שפעם היה כזה, אתם מוזמנים להגיע להבנרה, החמארה הקטנה של טרזן ועליזה, האישה שאיתו. המקום הוקם בשנת 2000 ולפי הכתבה של יובל בן עמי, שמו לקוח מבורדל באנטוורפן שנשא את אותו השם. בפאב, שהחלונות והשירותים בו מעוצבים כמו בספינה, ושתלויים בו עוגנים, רשתות ימאים, מפות ועוד, מגישים אוכל רומני בעיקר עם טוויסטים מיוחדים כמו קציצות סלק מצוינות. לא תמיד יש הכל, אבל כל מה שנמצא – טעים מאוד. מידי שבוע נערך מפגש של הימאים בדימוס שהוא בעצם שעתיים של המון צחוקים, העלאת זכרונות וחזרה בזמן. אם תשבו שם על הבר תמיד תוכלו להיות שותפים לשיחה בין הימאים לשעבר שהם עיקר הלקוחות במקום לבין חיים (טרזן), שיושב תמיד באותו המקום, לבוש באוברול הג'ינס הנצחי שלו ומעשן את המקטרת כמי שיש לו את כל הזמן שבעולם. בתווך עליזה והמלצרית החמודה הקבועה, מלהטטות בין הסועדים והתחושה היא בעיקר נוסטלגית-משפחתית.

הבנרה
כתובת: דרך העצמאות 88 העיר התחתית, חיפה
טלפון: 050-6422130
שעות פעילות: כל יום, פרט ליום ראשון, מ 10:00 עד 18:00

DSC_4950 (Large)

פארמסי – אם סנוקר זה הקטע שלכם, כדאי לכם להגיע לפאב הפארמסי. הפאב ממוקם בתחילת רחוב מסדה ונקרא כך על שם בית המרקחת המיתולוגי שהיה קיים באותו מקום במשך שנים. כשבית המרקחת נסגר הוא הוריש כמה מהבקבוקים והתכשירים לפארמסי ואת המראה עם סמל הנחש הרפואי. הפארמסי הוא פאב טבעוני בעיקר בגלל שמגישים בו בייגלה בלבד. האוירה בפאב היא של מועדון חברים הזוי במיוחד אבל גם מחבק ומפרגן. יש בירה בקס מהחבית, טובי ושאר ירקות (טוב, אין ירקות… אבל הבנתם). הפארמסי מקדם את פני כולם ללא הבדלי גזע, דת ומין… חוץ מתימנים. יש הרבה מוסיקה מזרחית אבל בקטע מודע לעצמו ובכלל מוסיקה שכבר מזמן לא שמעתם. שווה להגיע במיוחד ששירין ועבאד נמצאים כדי לראות משחק של אלופי סנוקר כהילכתו. הפארמסי נסגר כנראה בסוף החודש, אז מהרו מהרו לשם.
הם חוגגים את סיינט פטריק'ס אבל אל תצפו לאוירה יותר מידי אירית חוץ מהירוק של שולחן הסנוקר.

פארמסי
כתובת: מסדה 1 הדר, חיפה
טלפון: 077-5357465
שעות פעילות: כל יום מ 20:00 עד הלקוח האחרון (08:00)

DSCI7084

DSCI7083

סמוק האוס – פעם סמוק האוס עשו משלוחים. עכשיו, כדי לאכול את תפוחי אדמה עם בייקון וצ'דר (כן.), כנפיים ברוטב ג'ק דניאל'ס (כן, כן.) וצלעות החזיר בסיידר, מייפל וטבסקו (כן, כן, כן!) תצטרכו להגיע לבלפור 23. כבונוס תוכלו לפגוש את הבעלים של המקום המסרק את זקנו, לבוש בחולצת פסים ארוכה של מלחים, סמל הגבריות הסובייטית. המקום מתהדר בתפריט אוכל בנוסח ברביקיו טקסני ומגיש גם המבורגרים בנוסף לבשר השיכור ותועפות הבייקון. במקום מעשנים בשרים בעישון ביתי אך גאוות המקום היא על האלכוהול המזוקק בסמוק האוס. מדובר על פירות שונים ומשונים ואף בייקון (!) המושרים באלכוהול ברמה של 80 אחוז במשך שבועות ואז נפתחים ונשתים בשלוק אחד. בלילות של ירח מלא, מזמנים אנדריי וחבריו נגן חמת חלילים שינגן לאלכוהול שבמזקקה למען יהיה סקוטי מספיק.

סמוק האוס
כתובת: בלפור 23 הדר, חיפה
טלפון: 074-7012202
שעות פעילות: בערב, לא ברור ממתי עד מתי. פשוט תגיעו.

11071125_10153163565299321_1648944933095688791_n

הצ'ארלי-בר – הצ'ארלי פתוח יותר מחצי יממה, כל יום. זה הפאב שאפשר לאכול בו ארוחת צהריים, ארוחת ערב וארוחת בוקר (מאוד) מוקדמת. המקום אפלולי עם מוסיקה סטייל הסיטי הול וכמו בבתי הקזינו המשובחים ביותר, אחרי כמה זמן אתה מאבד קשר עם העולם החיצון, עם הזמן ושוכח שבכלל היית צריך ללכת מכאן לאיזשהו מקום בכלל. צ'ארלי, הבעלים, הוא מהאנשים שמשפריצים כריזמה לכל עבר מבלי להתכוון בכלל, ומכין קוקטיילים לא רעים בכלל. האוכל מעולה ובגלל אשתו הטיוואנית, צ'ארלי יודע בדיוק איך דים סאם צריך להיראות ולהיטעם וזוהי בהחלט אחת ממנות הדגל בפאב. כמו כן הספייריבס והג'ק פוטטוס ממכרים ושמענו גם על קינוח שעושה רושם אלוהי – מוס שוקולד עם מעט רמי מרטן יחד עם וודקה וניל און דה טופ. אתם חייבים לנסות בהזדמנות הראשונה – תגידו שאנחנו שלחנו אתכם. יש מבצעים די מטורפים על ויסקי מאלט בימי ראשון ושני וגם לבירות אין במה להתבייש. קחו את קו האוטובוס הראשון של היום ישר הביתה. זה בהנחה שתוכלו ללכת בקו ישר אחרי שתצאו מכנסיית התענוגות הזו.

הצ'ארלי-בר
כתובת: שער הלבנון 2 מרכז הכרמל חיפה
טלפון: 050-7948845
שעות פעילות: ראשון עד רביעי מ 16:00 עד 06:00 חמישי עד שבת מ 14:00 עד 06:00 ולפעמים גם יותר מאוחר. המטבח נסגר ב 03:00

10155343_10153163564309321_9144227529568656952_n

זהו.
מקווים שנהניתם ותצביעו נכון. לא נכתוב כאן למי אבל בואו נגיד ש Right is wrong 😉
ולאן שלא תצאו הערב לחגוג (או לשכך את יגונכם בעזרת הטיפה המרה) – תהנו מאוד ותזכרו: אלכוהול זה אח.

אנחנו מצידנו נחכה לקולות הימאים באופטימיות הדרושה.

ומה יישאר לי ליום הבחירות?

סלט אגסים שיכורים וגבינת סנט מור

הסלט הזה ממש ממש קל ומאוד כייפי. הוא גם מתאים לתחילת האביב. השוס שלו זה האגסים השיכורים יחד עם גבינת סנט מור, פצצה של גבינה. תיהנו!

מצרכים

גליל גבינת סנט מור פרוסה לעיגולים
שלושה-ארבעה אגסים חתוכים בינוני
חבילת חסה סלנובה
פלפל צהוב חתוכים דק
ארבע-חמש עגבניות שרי חתוכות לרבעים
חצי בצל סגול פרוס לטבעות
פלפלון צ'ילי קצוץ דק (אופציונלי)
כף חמאה לטיגון
חומץ בלסמי לפי הטעם (לא להגזים)
חצי כוס יין אדום חצי יבש
כף סוכר חום
מלח ופלפל לפי הטעם

הכנה

1. קורעים את החסה השטופה לתוך קערה גדולה
2. מוסיפים את הירקות והגבינה
3. מחממים מחבת וממיסים חמאה
4. מטגנים את האגסים עד שמתרככים
5. מוסיפים יין אדום וכשמבעבע מוסיפים סוכר חום
6. כשהטעמים נהיים עמוקים מספיק, מורידים מהמחבת ומוזגים לתוך הקערה
7. מוסיפים חומץ בלסמי, מלח ופלפל
8. מגישים מיד

בתיאבון!

IMG_1733 (Large)

הסיורים שמוציאים אתכם לתרבות רעה ;)

פוסט למאותגרי הפייסבוק מבינינו
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

זהו. אין טעם להסתיר את זה יותר.

ובאמת שניסינו. העלמנו את כל הראיות, את כל האנשים (אה… אופס), אבל זה לא עבד – האמת יצאה לאור או כמו שאומרים יצא המרצע מהשק.

רבותיי, השמועות נכונות ואכן הבלוג החל להוציא סיורים החושפים את האמת המדהימה על חיי הלילה של שכונת הדר!

composite_14262845742715

ביום חמישי ה 26.2.15 נערך הסיור הראשון מבית תרבות אכילה.

איפול מלא הוטל על רשימת המקומות שאותם הסיור היה אמור לפקוד ואפילו נקודת המפגש הייתה לוטה בערפל ונמסרה רק ברגע האחרון.

בשעה שבע לפנות ערב פשטו חמישה עשר גיבורים וגיבורות עשויים ועשויות ללא חת את שכונת הדר כשבלבבותיהם חרוטה מטרה אחת ויחידה: אכול ושתה כי מחר יום שישי!

שום פאב ושום מסבאה לא עמדו מול רוח הקרב של גיבורים אלה, מול נחישות להגיע ולנצח את אחרונת הנקניקיות.

כנחיל ארבה אנושי הם ירדו על קפה אבאג'ור והותירו מאחוריהם צלחות נקיות ממנאישים, תבשילים, חצילים בטחינה ומוס סחלב – ומלצריות המומות.

לאחר מכן הם עשו את הבלתי יאומן וארבו בפינה לבית קפה הפינה​ כשהם שודדים קישים, טורטיות ובצלים ממולאים לרוב ומקנחים עם בייליס תוצרת בית.

composite_14262852415766

בדרך שמעו הטיילים שלנו על קיצור תולדות ההיסטוריה ההדרית כולל פרטים פיקנטיים שאיש מהם לא ידע וכנראה גם לא יזכור עקב תועפות האוכל והאלכוהול המעורבים בסיפור 😉

עד למדרחוב נורדאו הגיעו כשרגליהם הכושלות נושאות אותם בקושי, הצליחו לאתר את נארד קפה​ שם נחטפו סלטים חסרי ישע ונעלמו אל תוך חשכת קיבתם.

את הערב חתמו במכבסה – שהוא גם בית קפה וגם מכבסה​ – שם התכונן אייל לבואם מבעוד מועד והתקיף אותם בפוקצ'ות מלאות בכל טוב, צ'ייסרים של עראק ולקינוח מוס טריקולד.

מאז ועד היום שני מסעות נוספים עלו לרגל להדר הטעימה.

composite_14262854597216

שימו לב – בסרגלי התצוגה מצד שמאל, מתחת לתמונת האינסטגרם, הכנו לכם מידע מפורט לגבי הסיורים כולל תאריכים של סיורים קרובים. תוכלו לעקוב אחרי העדכונים.

סיורים

כל המעונין והמעוניינת – נא לפנות בהודעת אימייל לכתובת tarbutachila@gmail.com או בהודעה פרטית בדף הפייסבוק של תרבות אכילה.

צילומים: רונה שחר וג'וני ספקטור

הערה: המילה מלצריות נאמרה בלשון נקבה למען הנוחות אך מתייחסת למלצרים ומלצריות כאחד.

המוציא לחם מן הארץ החיפנית

לחם.
הדבר הבסיסי הזה שיכול להקנות לך ארוחה שלמה בכמה דקות עם המילוי או הממרח הנכון.
אף אחד לא יכול לעמוד בפני ריח של לחם ומאפים טריים הבוקע מתוך מאפייה. הלחם הוא ללא ספק חברו הטוב ביותר של האדם.
עד כדי כך שגם ביפן, מדינה שמעולם לא התבססה על לחם בתפריט שלה, הלחם והמאפים נמכרים, ובכן… כמו לחמניות חמות 🙂
יש סדרת אנימה שלמה על הלחם הלאומי של יפן שמומלצת מאוד לאוהבי הז'אנר ולפודיז' בכלל – Freshly Baked From Japan.

יש לי וידוי קטן.
בילדותי לא אהבתי לחם בכלל.
חוץ מהפרנץ' טוסט (בבית קראנו לו בובל'ה) שאמא הייתה מכינה ביום שבת בבוקר, צריך היה להאכיל אותי בכוח כשזה הגיע ללחם.
נכדה לאופה שלא אוהבת לחם. אוי לבושה…
מי ששינה את דעתי על לחם היה ארז קומורובסקי שפתח את הרשת "לחם ארז". לא חשבתי שלחם יכול להיות כל כך טעים ועוד עם תוספות בפנים! הלחם שאני גדלתי עליו היה לחם לבן אחיד ללא ייחוד כלשהו אבל היום אני יודעת שאין כמוהו לאכילה עם שקשוקה, חריימה ושאר תבשילים ברוכי רטבים. הניגוב בסוף, זה מה שקובע.

בחודש מאי לפני שנה סיפרה לי אישה בשם לאה על אופה מצוין עם סיפור משפחתי לא רגיל. היא אמרה שכדאי לי ללכת לבקר אותו בביתו ולראיין אותו. כך למעשה פגשתי את עופר שטיינבך – נצר לשושלת אופים המתפרשת על כמה דורות.
עופר גר בדירה די מרהיבה באחוזה עם שני חתולים (למרבה הצער, אחד נפטר בשנה האחרונה), אוסף חפצים עתיקים ומכין לחם. ואיזה לחם!
הסיבה היחידה שאני לא מזמינה ממנו לחם על בסיס קבוע היא שאני לא יכולה להפסיק לאכול ממנו…

הנה לפניכם כמה מסיפורי ומהגיגי האיש הכי פחמימתי בחיפה 🙂

סבא

"אבא פת הגיע מפולניה עם משפחתו בשנת 1920. הוא היה אופה ממשפחת אופים, כמה דורות אחורה. עוד בפולניה, הוא לא הגיע לשדה הקרב כי אפה לחם בצבא הפולני. במלחמת העולם השנייה הוא היה בארץ והייתה לו מאפיה מאוד גדולה בשדרות ההסתדרות. משם הוא סיפק לחם לצבא הבריטי. הייתה לו מאפיה חשמלית עם מיקסר – דבר שנחשב אז כשיא החידוש. פרט לצבא הבריטי הוא סיפק לחם לכל הגופים הגדולים. כשהסתיימה המלחמה, המאפייה דעכה מכיוון שהוא לא השכיל לפתח אותה להיות מספיק משוכללת כמו המאפיות המתחרות והוא סגר אותה ופתח בית קפה ברחוב מוריה 50.
אני כבר הכרתי אותו בתור 'סבא-דואר'. הוא פתח סוכנות דואר עצמאית ובשבילי זה היה הסבא שלי. הייתה לו מכונית שברולט פרטית. אני מאוד גאה בסבא הזה. הוא היה עצמאי ברמ"ח איבריו, איש עסקים במהותו."

composite_14262314496652

 

האחים

"האחים של סבא התפזרו. אחד פתח בירושלים קונדיטוריה עם בונקר וסליק, אחד פתח מאפיה בשם פת בגבעתיים. גם השר לשעבר גדעון פת קשור אלינו בקשר משפחתי."

הקפה

"בית הקפה היה ענק, כ 400 מ"ר. ההורים שלי התחתנו שם. מידי שבוע היה נערך בו מפגש הציידים השבועי".

composite_14262312385182

איך הגעתי לזה

"בכלל למדתי אדריכלות, אבל תמיד אהבתי לבשל. כשהייתי נשוי קיבלנו מכונת לחם והתחלתי לעשות ניסויים בלחם. די מהר אמרתי לעצמי: 'מה זה? הלחם בטעם של פלסטיק!', שמתי דברים אחרים ואילתרתי. למעשה יצרתי לחמים משופרים. הסתקרנתי והתחלתי לקרוא על לחם והבנתי שאני לא צריך מכונה. חשבתי, למה לא לעשות לחם אמיתי.
התחלתי לגדל שאור, קניתי ספר שמסביר איך עושים לחם. עשיתי את המתכון הראשון לפי הספר ומאז לא הפסקתי לעשות ניסויים בלחם.
לשתי בידיים ואהבתי את זה. התנור הביא אותי לרמה גבוהה וקיבלתי פידבקים טובים. הכל קרה לפני שמונה וחצי שנים.
לפני כארבע שנים התגרשתי וחזרתי לחיפה מהמרכז לפני כשלוש שנים,אחרי שנים של מגורים במרכז.כשחזרתי לחיפה החלטתי שפה בחיפה אעסוק במה שאני אוהב. היה לי ברור שאני מגשים חלום ישן והולך על הלחם.
לקחתי את העניין ברצינות, חקרתי ביררתי, התייעצתי עם שף והתמקצעתי. עשיתי סקר ומצאתי באשדוד יבואן שמחזיק ציוד מקצועי לאפיית לחמים. קניתי תנור גדול וציוד נילווה. התנור שקניתי הוא תנור בלגי מעולה והאפייה נעשית על אבן שמוט."

השיטה שלי

"אני מתפיח את הלחמים שהם לחמי מחמצת, עם שמרי מחמצת טבעיים. שמרים טבעיים לא אוהבים טמפרטורה מעל ל 30 אני מתפיח בטמפרטורה של 29 מעלות בלחות גבוהה. לידה של לחם לוקחת שמונה שעות וזו עוד השיטה המהירה (בגלל שאני מתפיח בטמפ' ולחות מבוקרים) – חצי שעה לישת הבצק, ארבע שעות התפחה ראשונה, חלוקה לכיכרות, התפחה נוספת עוד שעתיים ואפייה בתנור למשך כמעט שעה."

IMG_1181 (Large)

דברים על לחם

• לחם בשבילי הוא טעים. משהו נורא בסיסי. קמח, מים ומלח – בלי משחקים. הוא נראה נורא פשוט אבל בעצם לא, שנים לקח לי להגיע ללחם שמוצא חן בעיני. לא קלה השליטה בו. לחם זה דבר מאוד מדוייק, כל שינוי קטן בתהליך או המתכון משנה את התוצאה הסופית. ההבדלים יהיו גם בהבדלים בית סוגי התנורים כל תנור הוא שונה ויוצא בו אחרת.
• לחם אוהב טמפרטורה גבוהה ולחות – האדים מעבירים חום יותר טוב מהאוויר כך נוצרת הקרנצ'יות.
• המצאתי המון מתכונים. משתדל לתת להם שמות משעשעים. "חום בכפר" (לחם בתוספת שוקולד מריר), "זה אתר בכפר" (עלי אזוב בלחם כפרי), "מהפכה בכפר" (כפרי עם עגבניות מיובשות), לחם טובורג (עם טובורג), שומו שמיים (לחם עם שום), שועלי (שיבולת שועל ועוד תוספות), לחם from hell (עם (הל) או הלחם שנראה שכנראה הוא הלהיט שלי "הכל לציפור"- כיכר מקמח מלא וכפרי בתוספת גרעינים אגוזים וזירעי תבלין
• כיכר זה גם זכר וגם נקבה על פי האקדמיה ללשון עברית.

ממש עשיתם אותי רעב. איך משיגים את כל הטוב הזה?

עופר מגיע עם הלחם עד לסף דלתכם עם החיוך החם כמו בזמנים עברו, כשהחלבן היה מחלק חלב ואיש הקרח היה מחלק קרח.
יש משהו מאוד מרגיע בידיעה שאתה מכיר את מי שאפה את הלחם שלך – סוג של אינטימיות מסוימת.
הוא מחלק בכל חיפה. כל יום לקראת שעות הערב (פרט לימי שני בהם לא אופה כרגע) בשעות 17:00-19:30 . תמיד לחם שנאפה בצהריים. בד"כ אופה עפ"י הזמנות – כאשר לפעמים עושה גם קצת עודפים. – רצוי להזמין מראש.

טלפון להזמנות: 054-790-1078
אתר אינטרנט
דף פייסבוק

IMG_1150 (Large)

ומה יישאר לי לשבת?

דאגנו לכל הרעבים שאוהבים להתנסות בעצמם במטבח למתכון ללחם ביתי מבית מדרשו של עופר. המתכון מותאם לתנור ביתי רגיל. בהצלחה לכל האופים והאופות!

זיתון – לחם עם זיתים

חומרים לשתי כיכרות:

150 גרם קמח מלא גס
590 גרם קמח כפרי
21 גרם מלח
310 גרם מים
370 גרם מחמצת
120 גרם זיתים קלופים (ירוקים או שחורים)

הכנה

1. מערבבים את הקמחים יחד עם המלח.
2. בכלי נפרד מערבבים את המחמצת עם המים. כשנוצרת תערובת אחידה של מים ומחמצת מוסיפים את התערובת לקמח עם המלח ומתחילים ללוש.
3. אחרי שמקבלים צורה אחידה של הבצק, די בהתחלה, מוסיפים את הזיתים.
4. לשים בערך עשר דקות במיקסר או בידיים. הסימן שהבצק מוכן הוא שמותחים אותו והוא לא נקרע.
5. אחרי שהבצק מוכן מכסים בקערה עם ניילון נצמד שמונה שעות להתפחה ראשונה באויר החדר (?)
6. לשים אותו שוב בעדינות בקיפולים כלפי פנימה, מחלקים לשניים, מכסים במגבת ומכניסים אותו להתפחה שנייה לעוד ארבע שעות התפחה.
7. אחרי ארבע שעות מכינים תנור ב 220 מעלות, מרתיחים מים וכשהתנור חם שמים כוס מים מחוממת עם מים רותחים בתוך התנור – זה ללחות בתוך התנור.
8. כשהתנור מגיע שוב ל 220 מעלות אפשר להכניס את הלחמים. זמן אפייה הוא 40 דקות.
9. אחרי 20 דקות אפשר להוריד טמפרטורה ל 200 מעלות.
10. אחרי חצי שעה בודקים את הלחם על ידי נקישה מלמטה. הצליל צריך להישמע צלול ונקי.

טיפ לקיצור זמנים: אפשר להוסיף לבצק 3 גרם שמרים יבשים וזה מקצר את ההתפחה בחצי (אני לא משתמש בהם אבל לחסרי הסבלנות – זה אפשרי).

בתיאבון!!

IMG_1151 (Large)