בירה, סושי וסטייל – העיצוב שמאחורי שלושה מקומות בילוי חיפאיים

אני ממש שמחה להציג כאן את המשכו של הפרויקט המשותף שלי ושל עומרי זילכה מהבלוג פינת רחוב.
שוב שילבנו כוחות וכתבנו על שלושה מקומות בילוי מאוד מיוחדים בעיר התחתית – מיוחדים מבחינה עיצובית ואדריכלית.
יש עוד חלק שלישי בקנה ואולי אפילו יבואו אחריו עוד חלקים (בלי נדר).
אז הבמה לעומרי וחבריו מהבלוג:

 

מאת: אדר' עומרי זילכה בשיתוף נעמה סובול מבלוג תרבות אכילה. צילום: אירה דרוינוב. עריכה לשונית: אביעם בן-נעים.

 

לפני יותר משנה חברנו נעמה סובול מבלוג "תרבות אכילה" ואני לבילוי משותף בעיר התחתית – היא בתור האחראית על מציאת מקומות הבילוי והמלצות קולינריות, ואני בתור האחראי על התחום העיצובי. הייתי שמח להגיד שמאז עברו הרבה מים בירקון, אבל אנחנו אחרי שנת בצורת ולכן אגיד שמאז נפתחו המון מקומות חדשים בעיר התחתית… היינו פשוט חייבים לחזור לעוד כתבה.

 

חמאם אל פאשה 9

 

את הערב התחלנו בחמאם אל פאשה 9 – מבנה שעברתי לידו עשרות פעמים ותמיד סקרן אותי להציץ פנימה, ולכן שמחתי כשנעמה הציעה שנבקר שם. אם אתם חיפאים, אתם בוודאי מכירים את המקום בגלגוליו הקודמים. אולי אתם גם מכירים את הסיפור ההיסטורי המרתק של המתחם כולו, שכלל חמאם ובית מגורים של משפחת מצטפא פאשה אלח'ליל, שהיה ראש העיר חיפה בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. עוד לפני הכניסה למסעדה אי אפשר שלא להתרשם מהמיקום שלה, כאשר מולך שרידי ואדי סאליב – בתים נטושים, שרידי צבע כחול על חצי קיר ושלט המציע את ההצעה השחוקה על רובע אומנים שיוקם במקום; וכל אלה מתערבבים יחד עם מגדל הטיל שמציץ והחרתום הזכוכיתי הענק של בית המשפט.

פנים החמאם הינו בית למסעדה די חדשה שנקראת חמאם אל פאשה 9. מאחורי המסעדה עומד ארן ברנדר שעבר בחייו המקצועיים בין אינספור מסעדות, יוזמות הקשורות לאוכל, קייטרינג בתור סו-שף, שף ומנהל מסעדה, וחילק את זמנו בין תל אביב, קיבוץ כברי, בוסטון ועוד אינספור מקומות. לשבת עם ארן ולשמוע את התגלגלות חייו המקצועיים בחלל המקסים שתחת הכיפה במסעדה הייתה חוויה שבשבילה שווה לצאת למסעות עיתונאיים.

 

כפי שאפשר להבין, לחיפה הגיע ארן עם ידע וניסיון רבים אך גם עם בגרות ובשלות כלפי חיפה, כך שלא הרגשתי שהוא "עוד תל אביבי" שבא להראות לחיפאים "המסכנים" מהו אוכל טוב. התיאורים של ארן על חיפה נגעו לליבי בהיותי "מהגר" לעיר המגלה אותה בכל פעם מחדש, וכשהוא אמר שהוא "לומד את ההיסטוריה ורוצה להיות חלק מהעתיד שלה" – הוא ממש הוציא לי את המילים מהפה. ארן מתאר את חיפה כמקום לא רווי שנותן מקום לכל אחד ושמכיל מרחב שווה בין הלב לראש. ביחס למבנה שבו הוא נמצא, הוא מתאר אותו כמו להיות בתוך דינוזאור; ואף על פי שלא הוא זה ששיקם את המקום, אלא קודמיו, אין ספק שיש לו יחס של כבוד אליו. הוא מדבר על איך האור נע בתוך המקום לפי עונות השנה ועל איך האווויר והאווירה משתנים, דבר מעניין עבור מבנה מאסיבי מאבן.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

החלל המרשים הוציא גם את ארן החוצה, מתוך המטבח הפנימי החבוי אל מטבח חיצוני בלב המסעדה אל מול הסועדים. Food DJ הוא מכנה את זה, וטוען – ודי בצדק – שהמבנה הזה מרגש וחבל לא להיות בו בזמן הכנת האוכל. ואכן, המבנה על כיפתו המדהימה, קירות האבן והחלוקה לחללים הוא מבנה מרשים מאוד. עיצוב הפנים כולל ריהוט שהוא Hand Made, מה שיוצר שונות בתוך המסעדה בין שולחן לשולחן. בין השולחנות ישנם אלמנטים כמו פסלים, ציורים, ספרים, שטיחים וכורסאות, אשר מפוזרים בצורה נינוחה. פחות נינוח עבורי היו מערכות התאורה ומיזוג האוויר, אשר עוברים קרוב לתקרה וגם מתחם לכיפה. אין ספק שאלמנטים אלה חשובים ומקום מודרני לא יכול לפעול בלעדיהם.

נעמה ממליצה להגיע לחמאם בתיאום טלפוני מראש ולפתוח בקרקרים עם ירקות כבושים שנעשים במקום. למנות הביניים שווה לקחת את הפסטרמה בחרדל ועשבים עונתיים מתחלפים, או מבחר דגים נאים וכבושים עם ירקות צלויים מלווים בטוסטים וחזרת לבנה. לא לוותר על פרוסות הבשר הצלוי על גרייבי ובצל מוחמץ בלוויית סלט עגבניות עם צ'דר ואספרגוס. את כל זה מלווים בתה קר או לימונדה ביתית, ואפשר גם קוקטייל על בסיס ג'ין עם דברים טובים בפנים. מה שיפה הוא שכל שילוב הולך, וארן יכול להוריד או להוסיף מנות או מרכיבים אלו ואחרים בהתאם לדרישת הסועדים. בין אם אתם טבעונים, קרניבורים, מאותגרי לקטוז או נטולי גלוטן – במקום הזה אתם הולכים למצוא את עצמכם.

 

חמאם פאשה 9, רחוב חמאם אל פאשה 9, טלפון: 054-7756622

 

Urban Street Bar

 

ה-Urban אינו חדש בסצינה המקומית, ובניגוד לרוב מקומות הבילוי – הוא גם לא חושף את עצמו ב"חלונות ראווה" לרחוב שבחוץ, אלא יוצר הפרדה ברורה בין הפנים לבין החוץ. מכאן, חוויית המשתמש היא כמו בתוך עולם פנימי, כזה שמנתק אותך, בדיוק כמו שפאב צריך לעשות. קירות המקום צבועים בכחול כהה, דבר ההולם את אווירת האפלוליות שבמקום. הצבע עולה ומטפס גם על הקמרונות שבתקרה. הבעלים, מני ביטון, מספר שהצבע הלבן שנחשף מדי פעם בנקודות בהן הצבע הכחול מתקלף, יוצר מראה מעניין ומתאים לאווירה הלא מתאמצת של המקום. אין ספק שתמיד מעניין לתת לפגעי הזמן לעשות את שלהם.

מאחורי הבר העשוי עץ שעליו עמל ביטון בעצמו, ניצבים בקבוקי המשקאות השונים, המספרים בעיצובם את הסיפור של המשקה ואת המסר שהוא רוצה להעביר. על הקירות אפשר למצוא כרזות שונות ללא קשר ביניהן, וגם קיר שמחופה בחלקו בתקליטים. ליד השירותים תמצאו את הפריט הכי ייחודי שראינו בכל הסיור הזה: ברז מים בצורה של ברז בירה. אבל אולי יותר מכל, בולטים שני ציורי קיר ענקיים של ה-Broken Fingaz, הקבוצה המזוהה כל כך עם חיפה ועם העיר התחתית. לטעמי, ציורים שלהם בתוך מקום בילוי הינם שווי ערך לציור של אומן דגול במוזיאון – רק שכאן אפשר ליהנות מהציורים בעודכם לוגמים בירה. ציורי הקיר צבעוניים, עזים ומשלבים הזיות ודמויות כמו שיש במקומות אחרים בהם הקבוצה עבדה. הציורים האלו נותנים חיות ואופי לחלל, וקשה לדמיין את החוויה כולה בלעדיהם.

ל-Urban אין סגנון עיצובי מגובש, כזה שיצא מבית המפעל של מעצב פנים; אבל בכל זאת הוא מהווה אוסף של פריטים והחלטות המשווים לו אופי אמיתי וכנה, של מקום לשתות בירה עם חברים, בניגוד לפאבים מפונפנים אחרים שנכנסו לחיינו בשנים האחרונות. בכך הוא קרוב יותר לפאבים המקוריים, אלה שבחו"ל, שם לא מתלבשים יפה במיוחד או קוראים לבירה "יציאה". נעמה אמרה שזה מזכיר לה חדר של בן נוער מתבגר, ויש משהו בהגדרה הזו שבאמת מסתדר לי. השילוב של המוזיקה שבמקום עם האוכל הטעים והאווירה מבטיח לכם בילוי מוצלח.

 

נעמה ממליצה להגיע בחמישי או בשישי אחרי השעה 21:00-22:00 אם אתם רוצים לחוות את החוויה במלואה – בר של רוקרים אמיתיים בכל מובן. את סוג האוכל אפשר להגדיר בתור אוכל ברים קלאסי וטוב. שווה לקחת את מנת הבייקון פאי המושחתת, ולא לוותר על ה-מנה של המקום -הסטריטבורגר אשר שמו נישא למרחקים. הוא באמת אחד ההמבורגרים הכי טובים שאפשר להשיג כיום בחיפה. רצוי לקחת עם תוספות בייקון, גבינת גאודה, ביצת עין ובצל מקורמל. חוץ מבירה משובחת שימזגו לכם, יש גם בר מכובד מאוד של משקאות בכל קשת הסוגים וקוקטיילים מפתיעים ברמתם הגבוהה והמהוקצעת. כמעט תמיד יש גם קינוח משובח, אז אל תשכחו להתעניין ולשאול.

 

. רח' נתנזון 16,Urban Street Bar

 

רוקו – Roku

 

המקום השלישי אותו פקדנו הוא הסושייה רוקו (שש ביפנית) ששוכנת במבנה ששימש במשך שנים את מועדון "החורבה" ועד לפני כשנתיים את "הקרטל". המבנה מוכר לפחות חיצונית בציורי הקיר המרשימים שלו בשחור לבן והרוקו שמציעה הומאג' (גם אם זו לא הייתה כוונת המשורר) לאותם ציורים.

את המקום פתח קובי שינאן שעבד בסושי הכי חמוד בחיפה, ה-InsideOut ברחוב מסדה, ולאחר מכן פתח גם קייטרינג סושי עצמאי. הדרך לרוקו הייתה ארוכה, אבל היה לו ברור שהיא תוקם בעיר התחתית בציר של רחוב הנמל אותו הוא מתאר כציר שבו רוב המסעדות הן מסעדות פרימיום, ובהן גם הרוקו. ללא התפשרות על המרכיבים, עם תפריט נישתי, עם פס קר בלבד והתאמה מדוקדקת של האלכוהול, הרוקו היא לא עוד סושייה אלא מקום מוקפד, וכך גם העיצוב שלו. על העיצוב הופקדה המעצבת דנה ברוזה מסטודיו Danka, שאחראית גם על עיצוב מסעדות ופאבים נוספים בעיר התחתית.

 

העיצוב ברוקו מינימליסטי, שקט ונקי ואת רוב החלל תופס בר רחב מעץ (שבתור בן של נגר קנה אותי ישר), עליו ברז אחד בלבד של בירה וחלון לדגים להכנת הסושי. על הבר מסודרים כמו חיילים כלי האוכל שנבחרו בקפידה, ומלווה אותם שורת נורות פחם תלויות (שנראות כאילו אף פעם לא יעזבו את עולם עיצוב הפנים).

את העיצוב הנקי והמוקפד הזה שוברים בקונטרסט ציורי קיר של ארבע אומניות: מרים וידן (Maryam Vidan), לין איב (linja), קלייר וייסברג (claw) ובלה בריל (gypsyB) אשר ציירו רק בשחור לבן, דבר המתאים גם לעיצוב בפנים וגם לימי הקרטל העליזים. שלא בכוונה הקונטרסט הזה נמצא גם מחוץ לרוקו כאשר חזית אחת שלו משופצת וחזית אחרת שלו מלאה בציורי קיר גם היא.

אם מוסיפים לכל מה שתיארתי גם את רצפת האריחים הכהה ואת השירותים, שזכו אף הם לשילוב צבעים מיוחד בחיבור שבין שחור לבין ורוד, מקבלים חוויה עיצובית מעניינת ואנינת טעם ממש כמו הסושי שמוגש (והוא מומלץ ללא שום צל של ספק).

 

נעמה ממליצה לשבת על הבר ולהזמין את רול הבית – פוטומאקי בוניטו שכולל בתוכו סלמון, אושינקו, עירית וקנפיו עם שבבי דג בוניטו מיובש ומעושן מעל, שמספק לטועם טעם קריספי נהדר. מנה נוספת נפלאה היא טרטר הצדפות – שהוא למעשה טרטר של דג מוסר עם מיצובה ובצל ירוק, המוגש על דאשי ורוטב פונזו, בתוך צדפות ז'ילרדו. חלק חשוב ובלתי נפרד מהמקום הוא תפריט האלכוהול, הכולל בירת לאגר אורז בהירה בשם יוקוזונה, שנעשתה במיוחד עבור רוקו בשיתוף עם המבשלות הדיקטטור ובאסטרס. מלבד הבירות, ישנם כמה סוגי ויסקי יפני, וגולת הכותרת שעבורה שווה אפילו לבוא במיוחד – מבחר שאין כדוגמתו בחיפה של משקאות סאקה (תביאו את הסומלייה מהבית) ושיכרי שזיפים למיניהם (יינות, ליקרים ועוד).

 

רוקו, רח' הנמל 10.

 

 

 

מודעות פרסומת

המתוקים של חיפה – הקונדיטורים והקונדיטוריות שאתם לא מכירים – חלק א'

"אם תמיד חלמתם לנסוע לפריז, אבל הכי רחוק שהגעתם היה כרמל צרפתי. 
אם תמיד חלמתם לעלות על האייפל, אבל הכי גבוה שהגעתם היה מגדל הנביאים. 
אם תמיד חלמתם לאכול בריוש חמאה אמיתי, אבל הסתפקתם ברוגלך בקונדיטוריה המקומית."

(מדרגות שפינוזה, צבי פטרקובסקי)  

 

תמיד חלמתי לנסוע לפריז כמאמר השיר ובקרוב גם אגשים את החלום הזה (טוב מאוחר מלעולם לא).
כשהתחלתי לתכנן מה אעשה ואראה בפריז, כמובן שחשבתי גם על האקלרים, המקרונים, הקרואסונים ומה לא. שמתי לב שמסביבי, בעיר חיפה, צמחה לה נבחרת נכבדת ביותר של קונדיטורים וקונדיטוריות שלכל אחד ואחת מהם/ן התמחות שונה. חלק מהם ומהן עובדים ועובדות בבית וחלק בבתי קפה ומסעדות.

החלטתי לראיין אותם כי סיקרן אותי איך הגיעו לתחום, מה ההשראות שלהם/ן וכמובן מה הקינוח האהוב עליהם/ן. בחלק הראשון אביא את הקונדיטורים/ות העצמאים/ות שעובדים ועובדות מהבית ובחלק השני שיפורסם בקרוב אביא את סיפוריהם/ן של הקונדיטורים והקונדיטוריות שעובדים/ות בבתי הקפה ובמסעדות.

אז קבלו את נבחרת המתוקים והמתוקות של חיפה!

אירנה משעל – Chantilly

איך הגעתי לתחום?

הגעתי לתחום האפייה לפני כ-8 שנים באופן מקרי לגמרי: הייתי בהריון ראשון בבית ומתוך שעמום החלטתי לנסות להכין עוגיות מאיזשהו בלוג שקרץ לי. העוגיות הצליחו, בעלי התלהב וזה גרם לי להתנסות ולהכין עוד ועוד דברים. תוך זמן קצר קיבלתי מיקסר במתנה ומשם הכל היסטוריה 

מפעם לפעם חיפשתי דברים יותר ויותר מורכבים- חלקם הצליחו וחלקם פחות וכך גם למדתי מהטעויות וחקרתי את הנושא יותר ויותר לעומק עד שהצלחתי להגיע לתוצאה נכונה. התמכרתי לעשייה, לתוכניות אפייה, בלוגים לאפייה. ספגתי כל פרט מידע אפשרי מכל מקום שהיה זמין עבורי. בהמשך השתתפתי בכמה סדנאות וקורסים של שפים מוערכים בארץ (ערן שוורצברד) ומחו״ל. בכל פעם אני לוקחת נושא כלשהו שמעניין אותי ולומדת אותו לעומק- מכינה שוב ושוב עד שמגיעה לתוצאה שאני שלמה איתה ב 100%. פעם זה היה עוגות ראווה, פעם טארטים מורכבים, פחזניות מושקעות, לחמי שאור, פיצות ולאחרונה נכנסתי עמוק אל תוך עולם השוקולד. התחום הזה הפך להובי הכי גדול שלי ואני גם מרוויחה ממנו מדי פעם במכירת עוגות וסדנאות אבל לרוב זאת עשייה בשביל הנשמה.

במקביל, בשנה האחרונה, למדתי גם צילום אוכל באופן עצמאי תוך ניסוי ותהייה כדי לתת במה ראויה לתוצרים שלי.

לפני כחמש שנים השתתפתי בתחרות ״הקונדיטור הבא של חיפה והצפון״ שנערכה בגרנד קניון תחת חסות של לגעת באוכל ושיפוטו של מיקי שמו. להפתעתי הרבה זכיתי במקום ראשון עם עוגת היער האדום (תותים במקום דובדבנים).

ההשראות שלי

את ההשראה לדברים שאני מכינה היום אני מקבלת מהבלוג של פיית העוגיות, מספרי אפייה מחו״ל, מאינסטגרם והרבה פעמים פשוט מהראש שלי. אני מאוד אוהבת שהדברים שלי יראו שונה ומיוחד ולא להעתיק במדויק ממישהו מוכשר ככל שיהיה.

הקינוח האהוב עליי

הקינוח האהוב עליי הוא הפארי ברסט Paris–Brest – 'המאפה הנהדר הזה נוצר לפני יותר ממאה שנה ב(הפתעה!) פריז, והוא נועד להנצחת מירוץ האופניים שבין פריז לברסט, ועל כן צורתו העגולה שמזכירה גלגל אופניים' (מצטטת מהבלוג עוגיו.נט)

אירנה מעבירה מדי פעם סדנאות פרלינים בצביעה ידנית אצלה בבית בחיפה.

אתם מוזמנים לעקוב אחרי מה שהיא עושה ומפרסמת בדף הפייסבוק שלה.

צבי אבידור

איך הגעתי לתחום?

אני מהנדס תוכנה במקצועי. לפני כ- 16 שנה, אחרי תואר ראשון ושני בטכניון התחלתי לעבוד במיקרוסופט. אחרי כמה שנים, הציעו לעובדים סכום כסף כדי ללמוד או לעשות משהו נחמד מחוץ לעבודה. אחת האפשרויות היתה ללמוד לימודי קונדיטוריה בדן גורמה בחיפה. נרשמתי יחד עם אשתי והתחלנו ללמוד. המורה היה מיכה גינטר, שלימים התברר שהוא מאושיות הקונדיטוריה בארץ. מיכה שפע ידע, מקצועיות, דיוק, ותשוקה עצומה לתחום שפשוט נדבקה בי. התאהבתי בקונדיטוריה וגם אחרי סיום הקורס אפיתי מדי פעם. אחרי הולדת ילדי הראשון נגררתי לחיי העבודה והמשפחה באופן שעצר את עיסוקי הקונדיטוריה. אחרי כמה שנים, החלטתי שאני מתגעגע. התחלתי לעקוב אחרי הבלוגים של נטלי (עוגיונט) ושל שרון היינריך (paris chez sharon). והחלטתי לחזור לעניינים. לקחתי את כל ימי החופש שהיו לי, ובמקום לטייל, החלטתי להישאר בבית ולא לצאת מהמטבח. כמו מהנדס טוב עברתי על כל הבלוג של נטלי, פתחתי גיליון אקסל וסידרתי לי מתכונים לפי כמה אני רוצה להכין אותם וכמה זמן הם אמורים לקחת. את כל תוצרי אותה חופשה אפשר למצוא כאן.

הבלוג של שרון נתן לי את הדחיפה לכוון לרמה אחרת לגמרי. שרון מסקרת בכישרון רב את הפטיסרי העילי הצרפתי, ואני גיליתי עולם שלם של תיחכום ויצירתיות אינסופית. בעזרת הרבה חברים שרכשתי בפייסבוק, סדנאות, ספרים ונסיונות למדתי הרבה וגם לימדתי. הספקתי גם לבקר בפריז כמה פעמים (חובה לכל קונדיטור מקצועי וחובב!). ואפילו לעשות גיחה קצרה יחסית (לצערי) לריאליטי האפייה בייקאוף, יחד עם יובל משה המוכשר. אני משתדל להכין קינוחים חדשים בכל פעם שמזדמן. כמובן בתלות בזמן הפנוי שיש לי 

ההשראות שלי

אני מאוד אוהב קינוחים בעיצובים נקיים ולא בומבסטיים. אוהב מאוד שילובי טעמים חדשניים ויצירתיים (טעמתם פעם עוגת גבינה ועמבה? . השפים האהובים עלי הם קלייר דמון ופייר הרמה. השראה אני מקבל מהמון מקומות. אני קורא על, ורואה המון יצירות של שפים מכל העולם, וגם של הרבה קונדיטורים מוכשרים פה בישראל, וכל יצירה כזו מציתה את הדמיון ומביאה עוד רעיונות.

הקינוח האהוב עליי

הקינוח הכי אהוב עליי הוא קינוח האיספהאן של פייר הרמה שביס ממנו גורם לי לפיק ברכיים כל פעם מחדש.

אתם מוזמנים לעקוב אחרי צבי בדף הפייסבוק שלו.

עדי ניצן – עדיני מתוקים

איך הגעתי לתחום?

הגעתי במקרה ממש. לפני כמה שנים טובות הכנתי עוגת יומולדת לחברה וראיתי כי טוב. התחלתי להכין מתכונים של קרין גורן ואילתרתי עליהם וקצת שיניתי אותם, בעיקר ניסיתי להפחית מהחמאה  אחרי הצבא גיליתי בתוצאות של בדיקת דם שהכולסטרול שלי גבוה, אז חיפשתי מתכונים בלי חמאה/עם פחות חמאה, ועכשיו הכיוון הטבעוני מעניין אותי במיוחד. בהמשך עשיתי קורס קונדיטוריה של משרד העבודה, קורס אינטנסיבי של 8 חודשים, 8 שעות כל יום, עם לימודי צרפתית ותברואה וכל מיני קורסים אחרים , אבל למדתי המון בקורס ובסופו עשיתי סטאז' במלון רויאל ביץ' באילת עם חברים. עברתי למרכז ועבדתי בכמה מקומות, כל מקום לתקופה קצרה ומשהו לא הסתדר לי.

הרבה אנשים חושבים שקונדיטוריה זה נצנצים ופרחים ומלא שוקולד וכיף, אז זה גם זה, אבל בעיקר הרבה עבודה קשה ומאומצת, על הרגליים, ליד תנורים חמים.. זכיתי (ועדיין) להרבה כוויות בחיי. בחרתי להפסיק לעבוד בקונדיטוריות ועברתי לפריז, שם למרבה ההפתעה (של רוב האנשים) לא עסקתי בקונדיטוריה אלא עבדתי באל על ובעיקר אכלתי דברים טעימים. בפריז גיליתי המון טעמים ושילובים של מרקמים שלא הכרתי קודם, תחכום שהפתיע אותי וריגש אותי ממש.

באחת מארוחות השישי עם המשפחה הכנתי עוגת שמרים טבעונית עם שוקולד ולא הכרזתי שהיא טבעונית, נתתי לכולם לטעום. התגובות ריגשו אותי מאוד ואחיי הגדולים אמרו שהעוגה מזכירה להם את העוגה של סבתא ז"ל. מאז המשפחה שלי מאחוריי ואני מוכרת עוגות ועוגיות. יש תקופות שיותר, יש תקופות שפחות.. אבל זה כבר חלק ממני. אני נהנית להתנסות ולבדוק ובחרתי שהעסק שלי יהיה גם vegan friendly כי לכולנו מגיע תענוג מושחת ומבחינתי זה סוג של אתגר להכין מאפים טבעונים גם למי שאוכל כל ולהפתיע אותו שטבעוני יכול להיות גם טעים!

ההשראות שלי 

אמא שלי שפירגנה ומפרגנת לי ונתנה לי להיכנס למטבח ולנסות ולהתנסות וכנראה שהיא הלקוחה הכי גדולה שלי 
שרון מהבלוג paris chez sharon. אני הכי מקנאה בה בעולם. העבודה שלה זה להתמנגל עם שף קונדיטורים ולהעביר סיורי אוכל בפריז. עוד חלום גדול.
בלוגריות שאני מאוד אוהבת: נעמה גאון, נטלי לוין (עוגיו.נט), מאיה מרום (בצק אלים)

קינוח אהוב עליי

הקינוח שאני הכי אוהבת- עוגיות! עוגיות זו אהבת אמת מבחינתי.
אחד מהחלומות שלי הוא שיהיה לי מקום שהוא אך ורק של עוגיות (מוכנה להתפשר על להוסיף לו קפה גם).

תוכלו לעקוב אחרי עדי ולהזמין ממנה בדף הפייסבוק שלה.

ניצן ורדי – Sweet Talk

איך הגעתי לתחום?

זה התחיל כתחביב. אף פעם לא התעסקתי בשום דבר שקשור לאוכל.
התחלתי לאפות ובמקביל רציתי ללמוד צרפתית. איכשהו נפלתי על תכנית טלוויזיה צרפתית בשם 'qui sera le prochain grand patissier' – מעין תחרות לפטיסיירים מקצועיים. התאהבתי בטכניקה, ביצירתיות, בדיוק. אף פעם לא ראיתי קינוחים נעשים בצורה כזו וזה מאוד סיקרן אותי. תוך כמה חודשים נרשמתי לקורס פטיסרי בבית ספר 'בישולים'. לא באתי במחשבה שאני רוצה להתעסק בזה. זה היה קורס של שנה ותוך כדי הקורס הגעתי למסקנה שאני רוצה להתעסק בזה באופן מקצועי. אני מרגישה שזה יצא מעניין כי אני בסיבוב שני. בסיבוב הראשון למדתי צילום ואמנות ודווקא בגלל שנכנסתי לתחום חדש בגיל פחות צעיר, זה איפשר לי לבוא עם ניסיון ויותר רצון לבנות משהו ולהתבסס.

ההשראות שלי

הפטיסרי הצרפתי בראש ובראשונה. יש משהו מאוד מקצועי ופרפקציוניסטי במקום של הטכניקה והגישה הצרפתית לקינוחים ואני מאוד אוהבת את זה.
הקינוחים של פייר ארמה שטעמתי היו מדהימים והוא לא סתם נחשב המלך.
יש שף פטיסייה יפני בשם מורי יושידה שמביא את הטאצ' היפני לא בכך שהוא עובד עם מאצ'ה  ויוזו וחומרי גלם יפניים, אלא משהו בגישה שלו. למשל, הוא הפטיסייה הראשון שראיתי שעושה מוס בלי גלסאג' (ציפוי מבריק שנהוג לצפות בו את המוס). אני מתחברת לזה באופן אישי. יש בזה לדעתי משהו חופשי יותר – כמו ההבדל בין גן צרפתי לגן אנגלי. זה עדיין הכי מדויק ומושלם אבל חופשי יותר.
ז'אק ז'נה הוא פטיסייר צרפתי שעושה דברים ממש קלאסיים בלי הרבה רכיבים, מאוד פשוטים ומאוד מאוד איכותיים.
יש שפית בשם קלייר דמון שעובדת בצורה מאוד עדינה עם טעמים. היא שפית אישה שזוכה לפופולריות רבה מאוד למרות התחום הגברי מאוד.
המקומיות היא גם משמעותית מבחינתי. אני רוצה לעשות דברים שמתאימים לעונה ולמקומות שאני עובדת איתם. להכין דברים שנוצרים מההשראה של הפטיסרי הצרפתי אבל מביאים את הטעמים המקומיים ושיש בהם יותר קלילות. הצורך שלי לעשות משהו נקי ופשוט גם קשור באיזשהו מידה לזה שאני נמצאת כאן.
התחום עצמו מעורר השראה – יש אינסוף אפשרויות לטעמים, שילובים וחומרי גלם. אני כל הזמן מרגישה שיש לי יותר רעיונות מאשר שאני מסוגלת לבצע.

קינוח אהוב עליי

אני מאוד אוהבת את הטארטים שאני כל הזמן מנסה לחדש. זה בסה"כ קלתית של בצק פריך אבל אני מוצאת מילויים חדשים כל פעם. מבחינתי הפריכות של הקלתית יחד עם הרכות של הקרם זה השילוב האהוב עליי יחד עם אינסוף אפשרויות שאפשר לעשות איתו.

תוכלו לעקוב אחרי ניצן ולהזמין ממנה בדף הפייסבוק שלה.

והבאנו לכם הפתעה לא צפויה:

רומן גורביץ מבר היין והקוקטיילים הבטארד

החליט להתאים לארבעה קינוחים את היין שהולך איתם הכי טוב:

 

מקרון

מקרונים יכולים ללכת נפלא עם מוסקטו, אבל אם כבר, אז למה שלא נלך על משהו יותר מעניין? Rumeni muškat של יקב Kobal הסלובני. מתוק, אבל לא מתוק של "סכרת". על סף תסיסה עדינה, נעים וילווה את המקרונים בצורה נפלאה.

עוגיות שוקולד וחמאת בוטנים

חמאת בוטנים ופורט, זה כמו דיוויד גילמור ורוג'ר ווטרס. אופציה נפלאה ונוחה במחיר תהיה Quinta do Estanho – Fine Ruby. מתוק וריבתי. תפעילו מזגן ותהנו.

טארט פירות

בועות בועות בועות… שמפנייה יבשה תלווה אותנו נפלא. בנוסף, בטארטים עם חמיצות גבוהה יותר (כגון הלימון או הפסיפלורה) אפשר ללכת על משהו קצת יותר ייחודי, כגון ה"באכוס" של JWF מפרנקוניה. חצי יבש בעל חמיצות חדה שתלווה אותנו מצויין.

פרליני שוקולד

מלך הקינוחים, לצד מלך יינות הקינוח. יינות סוטרן, המגיעים מדרום מזרח בורדו, ידועים במתיקות האלגנטית שלהם. ליווי מושלם לסוף ארוחה

לפעמים המ(א)רק הוא תירוץ – פוסט אורח מאת איתי נוביק מגרמניה

 אז חורף וקררררר….

אתם מתחת לשמיכה כמובן. חוץ מלחבק את הכלב או את החתול או את שניהם ולהתחתן עם שמיכה חשמלית (ששמה משה) מה שנותר הוא לבשל והרבה. אנחנו בכל מקרה גם כותבים בשבילכם כדי שלא תשתעממו בלילות החורף הארוכים והקרים.

האמת שהתגעגענו לארח פה כותבים מרחבי העולם ובדיוק נפלה לידינו ההזדמנות כבננה בשלה. איתי נוביק, ישראלי שחי בגרמניה, פירסם מתכון מצוין למרק באחת מקבוצות הפייסבוק שהבלוג חבר בהם וגרם לשבוע שלם של אושר טעים לבלוג ולבני ביתו.

החלטנו שגם לכם כדאי ליהנות מהמרק הנפלא הזה ועל הדרך גם לקרוא קצת על תרבות האוכל בגרמניה שמתאימה כמעט כל השנה לחורף (או מקסימום סתיו) הישראלי. אז איתי, הבמה שלך מעכשיו:

ארוחת עשר בווארית
Weißwurst, כשמה כן היא, נקניקיה לבנה (גרמנית היא שפה מאד פרקטית, גם כשזה מגיע לאוכל), שמוגשת איזור בוואריה עד שעת הצהריים. הנקניקיה הזו, השתרשה כשם נרדף לארוחת בוקר בווארית והיא מוגשת עם ברצל – לא טעות הקלדה! – (כעך), חרדל מתוק וכוס קטנה של בירת חיטה. הוויסוורסט היא לבנה, מאחר ובניגוד לנקניקיות האחרות היא אינה מעושנת ולא מכילה ניטרטים או צובענים אחרים. לפני עידן הקירור המודרני, נקניקיה כזו לא הייתה שורדת עד הערב ולכן נהגו לאכול אותה, מיד אחרי ההכנה, עוד בשעות הבוקר. במאות הקודמות, כשעבודת כפיים הייתה נפוצה, נהוג היה לאכול עוד משהו בין ארוחת הבוקר לארוחת הצהריים, ארוחת עשר שכזו וזו הייתה הווייסוורסט. בימינו כמובן, ניתן לשמור על הנקניקיות טריות גם אחרי חצות היום, אבל המסורת נשמרה. הנקניקיות עשויות מתערובת של חזיר ועגל והן מתובלות בפטרוזיליה ותבלינים נוספים, שמשתנים לפי איזור הייצור. בתיאבון!

מרק עדשים עם כדורי בשר

קשה לי לומר שעדשים תפסו אצלנו מקום מרכזי במטבח בילדותי. למעשה, המנה היחידה שאני זוכר עם עדשים הייתה מג'דרה. למרות שמרקי (או נזידי) עדשים הם עתיקים לפחות כמו התנ"ך, לא זכור לי שמרק עדשים היה חלק מהמטבח. העדשים הן מהקטניות הנפוצות ביותר ומן הקדומות ביותר. הן גם מהקטניות הקלות ביותר לטיפול, הן דורשות השרייה קצרה בלבד ובישול קצר מרכך אותן, בניגוד לשעועית למשל. הן מתאימות למאכלי חורף וקיץ ובמטבחים רבים שמור להן מקום של כבוד. באיטליה ובספרד נהוג לאכול עדשים בערב ראש השנה, כסימן למטבעות הכסף שעתידים להגיע ובגרמניה מרק העדשים הוא מאכל מסורתי ומרכזי שנועד לחמם את הבטן בחורף הארוך והקשה.
למרות שלא מדובר במאכל שאני מכיר מהבית, אני מבשל את המרק הזה כבר הרבה שנים והוא עבר גלגולים ופיתוחים לאורך השנים. ניתן להכין אותו גם ללא הבשר, אך אחרי ניסיונות רבים עם ובלי, אני יכול להעיד שהבשר מעמיק את טעמיו ומסמיך את המרקם. את המרק אני אוהב להכין עם שלושה סוגי עדשים, שכל אחת נותנת את בת הטעם שלה. העדשים השחורות עמידות יותר בבישול וישמרו על צורתן גם בבישול ארוך. הן גם נקראות עדשי בלוגה בלעז (Beluga lentils) על שם הדמיון הצורני לקוויאר, והן נחשבות גם ליוקרתיות ביותר מבין כל העדשים. קיימים מספר סוגים של עדשים ירוקות ואני פחות מחבב את העדשים השטוחות הגדולות, אלה שנוטות לצבע חום בהיר, אבל ניתן להשתמש גם בהן. אישית אני מעדיף את הקטנות יותר, בצבע ירוק כהה. העדשים הכתומות מתבשלות מהר מאד ומאבדות מצורתן, בנוסף לטעמן הטובה, הן יסמיכו את המרקם של המרק.
המרק מכיל הרבה תבלינים, שיוצרים כולם יחד, בשומת שתעטוף את כל הבית. הריבוי לא תמיד נחוץ, אבל ביחד עם העדשים הוא הרמוני בטעמיו ויוצר איזון. אני מעדיף את השימוש בזרעי כמון ולא באבקה, שנותנים טעם טרי יותר, אבל גם מוסיפים משהו למרקם. זרעי הכוסברה, יתאימו גם לשונאי הכוסברה (הדחייה היא רק מהעלים הטריים, אך לא מהזרעים) ויוסיפו עוד משהו לניחוח הלימוני.

צילום: איתי נוביק

חומרים ל 4-5 מנות

3-4 כפות שמן זית
בצל אחד בינוני
כרישה אחת
2-3 גזרים
200 גרם סלרי עלים או ראש ואפשר משניהם
שתי שיני שום
שתי כוסות (500 גרם) עדשים שחורות או ירוקות ורצוי משתיהן מושרות לשעה לפחות, אפשר גם ללילה
חצי כוס עדשים כתומות מושרות לשעה
חצי קופסא (200 גרם) שימורי עגבניות איטלקיות (סאן מארצ'אנו הכי מוצלחות) או עגבניות טריות באותה הכמות
שתי כפות רסק עגבניות
כפית זרעי כמון
כפית זרעי כוסברה (אופציונלי)
2 כפיות ראס אל חנות או חוואייג' למרק
1 כפית פפריקה מתוקה
פלפל שחור
מלח
1 כף לימון כבוש או לימון טרי מגולען קצוץ עם הקליפה
פטרוזיליה
2-3 עלי דפנה

לכדורי הבשר:
500 גרם בשר טחון באיכות טובה
50-100 גרם פטרוזיליה קצוצה דק
1 כפית פפריקה מתוקה
½ כפית פפריקה חריפה
1 כפית זרעי כמון
ביצה אחת
חצי כפית מלח
2 פלפלים יבשים ארוכים קצוצים (אופציונלי)

להגשה:
שמן זית
פטרוזיליה קצוצה
פלחי לימון

הכנה:

מחממים שמן זית בסיר כבד ומטגנים את הבצל והכרישה.
אחרי שהפכו שקופים, מוסיפים גזר וסלרי ומשחימים אותם מעט. מערבבים כל הזמן על מנת שהירקות ישחימו אך לא יישרפו. כשמרגישים את ריח הסלרי והגזר באוויר, מוסיפים שום קצוץ ואת התבלינים, כמון, ראס אל חנות או חוואייג', פפריקה מתוקה, כוסברה ופלפל שחור. חשוב לטגן את התבלינים בשמן לפני שמוסיפים את המים. חלק מחומרי טעם בתבלינים, מסיסים בשמן ולא ישתחררו בלי הטיגון.
ברגע שהשום מתחיל לתת ניחוח מוסיפים את הלימון הכבוש, עגבניות קצוצות ושתי כפות רסק עגבניות ומערבבים.
מוסיפים את העדשים השחורות והירוקות, אחרי שסוננו ממי ההשריה ומערבבים.
מוסיפים מים רותחים עד לגובה ¾ מגובה הסיר. חשוב שגובה המים יהיה לפחות 2ס"מ מעל העדשים שייספגו את רוב המים במהלך הבישול.
מוסיפים שני עלי דפנה וכמה גבעולי פטרוזיליה. מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש, מכסים ומבשלים על אש נמוכה כשעה.

מכינים בינתיים את כדורי הבשר.
שמים את כל המרכיבים מלבד הביצה והמלח בקערה גדולה. מפרידים את הביצה ומוסיפים את החלמון ומערבבים את כל המרכיבים.
לשים ביד מספר דקות עד שהתערובת אחידה. בשלב הזה, התערובת תהיה יחסית יבשה.
מקציפים את החלבון בקערה נפרדת לקצף יציב עם המלח ומוסיפים אותו בתנועות קיפול רחבות לתוך התערובת. מערבבים עד שכל החלבון נבלע בתערובת. אפשר כמובן לוותר על ההקצפה, אבל היא מוסיפה רכות למרקם של הקציצות.

כעבור שעה מכניסים למרק את העדשים הכתומות, מסוננות מנוזלים ובוחשים. אם מפלס המים ירד, ניתן להוסיף עוד מים רותחים לסיר. מסדרים את הקציצות מעל התבשיל, אחת ליד השניה. בשלב הראשון הן לא צריכות להיות מכוסות בנוזל, והן יתבשלו באדים.
מביאים שוב לרתיחה, מורידים את האש ומכסים שוב, מבשלים עוד חצי שעה עד שעה וחצי. אחרי חצי שעה אפשר לערבב את המרק והכדורים ולהוסיף מלח. הבישול הממושך לא הכרחי, אבל יעמיק את טעמי המרק.

מגישים בקערה עמוקה, מעטרים בשמן זית טוב ומעט פטרוזיליה קצוצה מלמעלה ופלח לימון ליד.

איתי נוביק הוא מעצב אוכל ומדריך טיולים קולינריים בברלין. המותג שלו, Elements of Food, מתמקד בהיסטוריה הקולינרית של ברלין והאזור ובחיבור שבין אוכל לאסתטיקה.

צילום: כפיר חרבי

המעמד היצירתי בחיפה והפעם עם ערן מירב

ספר קצת על עצמך

קולנוען, יוצר כותב, צלם ועורך וידאו. חזרתי לחיפה לאחר שש שנים של מגורים בחו"ל. גר עם שובל, מעצבת, אמנית ומתכנתת ומיקה הכלבה.

על איזה פרויקט חשוב לך אתה עובד כרגע?

פתיחת תערוכת צילומים שלי, ביום חמישי, 11.11 בקפה הפינה במסדה. אני אוהב את המקום הזה, מין מוסד בהתהוות, מסוג המקומות שנכחדים במרכז. אני אציג שם צילומי רחוב וגם כמה פורטרטים מסדרה על אנשים ומקומות שאני עובד עליה.

מה התשוקה שלך?

לספר לעצמי שאני עדיין יכול לספר בעצמי. שרעיונות טובים ואנשים נחמדים ימשיכו להגיע.

איפה אתה פותח את היום?

קפה ומחשב. העולם והעבודה שלי בין הארד דרייב לקומקום.

אוכל רחוב אהוב

בורקס, אבל יש רק מקום ששווה את הסתימת עורקים וזה "פנינת העיר" בדרך יפו.

מה הפאב/קפה השכונתי שלך?

אי אפשר שלא לפרגן למילהאוס בבת גלים. מקום שהוא יותר מבית קפה. מקום שהוא ציון דרך במפנה שחל בשכונה בשנים האחרונות, משכונת תחנת רכבת למקום די נחשק לצעירים למגורים ליד הים.

כשאתה מחוץ לעיר איפה אתה אוכל?

במושב כרכום בגליל העליון, אצל אחותי ענת. אשכנזיה אסלית שיודעת לארח ולהכין מאכלים מרוקאים, צ'ולנט ודגים. ענת יודעת הכל על חברותא ותמיד הבית מלא והשולחן פתוח. אהבה לאורחים עם קצת תאנים ולימונים מהחצר, הכל מסתדר ויוצא מצוין כשהיא מגישה את הסיר.

איפה אתה סוגר את הערב?

טיול לילה עם מיקה ושובל, בשדרה בבת גלים. תכלס החלק הכי רגוע של היום.

מה הבילוי/המקום התרבותי האהוב עליך בחיפה?

סינמטק חיפה וגם גיחות לסינמה הדר, הפרוייקט המוצלח של מאיסה מטר שהחליטה להקרין סרטים באולם מתנ"ס ברחוב ירושלים. אולי יום אחד בתי הקולנוע יחזרו להדר.

זיכרון נוסטלגי מחיפה

אוטובוס חזרה מירושלים, מהלימודים. רכס הכרמל מבצבץ על כביש החוף ומתקרב, התחושה ששאתה עוד מעט בבית. ירידה בתחנה בקריית אליעזר ותחושה שכלום לא משתנה והשעון לא תיקתק מהפעם שעברה שעזבתי.

חיפא/י שנתן/נה לכם השראה

עינת קאליש רותם. את עינת פגשתי בגיחה ארצה כשעוד גרתי בארה"ב. פספסתי את המחאה של 2011 והיה לי רצון לפצות על זה ולהפגין מעורבות בעברית. חיפשתי משהו קרוב לדירה ששהיתי בה חודש, בבת גלים ומצאתי את עינת בפייס ואת המחאה שלה. בזמנו זה היה להזיז את המסילה מחוף הים, כשאף אחד עוד לא חשב על זה. נשמע לי נכון, ויחד עם רוית שטוסל, היום פעילה חשובה מהדר, הסתובבנו עם שלט "ים לא חומה" וצילמנו אנשים בבגדי ים. זאת פעם ראשונה שפגשתי את עינת וכשחזרתי לאטלנטה היא כתבה לי שהחליטה לרוץ לראשות העירייה. מאז אני עוקב אחריה ועל המסלול ההתקדמות, האישית והציבורית שלה לעבר העירייה. אני לומד ממנה עדיין על המאבקים שעל הפרק, שליחות ציבורית ומקבל רעיונות איך העיר יכולה לשרת אותנו. מסילת הרכבת אגב, עדיין שם.

המעמד היצירתי בחיפה והפעם עם פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית

ספר/י קצת על עצמך
אני "פרויקט ההיסטוריה הגאה החיפאית", אני בן שנתיים ונולדתי בתוך ארגון שנקרא 'הקשת החיפאית' מתוך חלום של שלושה פעילים\ות בחיפה בשם עדי סדקה, דותן ברום ויואב זריצקי. במסגרת הפרויקט מתועדים בוידאו סיפורי החיים של ותיקי וותיקות הקהילה הגאה בחיפה, נאספים מסמכים ותמונות מתקופות שונות, וכל המידע שנאסף מועבר חזרה לציבור דרך סיורים בחיפה בעקבות ההיסטוריה הגאה, תערוכות, הרצאות, כנסים, כתבות עיתונות, רדיו, טלוויזיה, עמודי פייסבוק ויוטיוב ועוד.
אני הפרויקט הראשון מסוגי בארץ ומקווה שבקרוב יצמחו פרויקטים דומים במקומות נוספים.

על איזה פרויקט חשוב לך את/ה עובד/ת כרגע?
בגלל שחשוב לי שההיסטוריה שלנו תהיה שייכת לציבור ונגישה לציבור, בחודשיים האחרונים גייסתי מימון להקמה של אתר אינטרנט עם ארכיון דיגיטלי פתוח ולהפקה של סרט תיעודי על ההיסטוריה הגאה של העיר. נשארו רק עוד יומיים לסיום (מסתיים בחמישי בלילה), ואם בא לכםן לעזור, אתםן מוזמנים\ות להיכנס לקישור הבא ולעשות איתי היסטוריה:
https://www.headstart.co.il/project.aspx?id=25068

מה התשוקה שלך? 
הרצון לתת את הכבוד הראוי לותיקי וותיקות הקהילה שלנו, הרצון לעזור לצעירים\ות מהקהילה הגאה בחיפה לגלות את השורשים שלהם\ן, והרצון שלי לחלוק עם כל העולם את הסיפורים המדהימים שאני מגלה, שאף אחד לא תיעד לפני.

איפה את/ה פותח/ת את היום?
בעבודה, באוניברסיטה או עם כוס קפה ב'בית הקהילות לגאווה וסובלנות' או ב'אשה לאשה'. אם יוצא לי לראיין בבוקר – אז בבית של המרואיין\ת שלי.

אוכל רחוב אהוב
קרם הבוואריה של מאיר'קה ב"מועדון התיאטרון" היה האהוב עליי. בלי ספק.

מה הפאב/קפה השכונתי שלך?
הנארד קפה ברחוב נורדאו בהדר עד שהוא נסגר. היום בעיקר ב"קפה הפינה" בסוף רחוב מסדה.

כשאתה מחוץ לעיר איפה את/ה אוכל/ת?
אם אני יוצא מחוץ לעיר זה בד"כ לכנסים או להרצאות, אז כל מה שמוגש באירוע.

איפה את/ה סוגר/ת את הערב?
לפעמים בארכיון 'אשה לאשה', לפעמים באירועי התרבות ב"בית הקהילות לגאווה וסובלנות".

מה הבילוי/המקום התרבותי האהוב עליך בחיפה?
אם יש מופע דראג איפשהו בחיפה – אני שם.

זיכרון נוסטלגי מחיפה 
שני אירועים מרגשים שזכורים לי היטב. הראשון הוא פסטיבל הדראג ב1997 שהופיעו בו דראגסטיות מהשורה הראשונה וב1999 התקיים שיט גאווה בקישון! תודו שזה נשמע מעולה.

חיפא/י שנתן/נה לך השראה
גילה גולדשטיין (ז"ל) וננסי שניידר. שתיים מחלוצות הקהילה הטרנסית בישראל, שנולדו וגדלו בחיפה בתנאים קשים ובכל זאת חיו חיים מלאים, מרתקים ומעוררי השראה עבור רבות אחרות. זכיתי לראיין לפני כמעט שנה את ננסי שניידר והייתי מרותק לסיפורים ולחוויות החיים שהיא שיתפה.

המעמד היצירתי בחיפה והפעם עם מיטל נסים

ספרי קצת על עצמך 
משוררת, מורה, קרייתית, אמא של יערה ואסף, בת זוגו של אייל סוסן, שף.

על איזה פרויקט חשוב לך את עובדת כרגע?
עובדת על ספרי השלישי, 'לא אבודה בקריון'. פואמה על מרחב קניוני כמשל לכיכר העיר.

מה התשוקה שלך?
אהבה.

איפה את פותחת את היום?
בבית הספר… עם הכיתה שלי.

אוכל רחוב אהוב
עלי גפן בכל ורסיה, גם מקופסת שימורים.

מה הפאב/קפה השכונתי שלך?
אין לי תרבות קפה כזו במרחב שבו אני גרה. זה לא שאין בתי קפה, אולי יש, ובדרך כלל רשתות, אבל אין לי פנאי לשבת בבית קפה בשלב זה של חיי.

כשאת מחוץ לעיר איפה את אוכלת?
אצל אמא שלי, אצל אמא של אייל. אוכל מאוד פשוט, מיני תבשילים, מצריים בעיקר. אני אוהבת במיוחד לוביה.

איפה את סוגרת את הערב?
בבית… עם אייל והילדים.

מה הבילוי/המקום התרבותי האהוב עליך בחיפה?
מסעדת הפועלים 'עדנה מוכתר' בקצה רחוב דרך יפו. בעיקר מאכלים עירקיים במחיר עממי.

זיכרון נוסטלגי מחיפה
אמא שלי שעבדה מגיל 17 בבנק דיסקונט סניף ראשי בחיפה בעיר התחתית עד שפרשה. אין מי שלא הכירה עד דק: החנווני, התופרת, מחלק העיתונים, הקבצן, הזכיין של מפעל הפיס. ומפה ועד אילת, הסיפורים שהם מאוד יפים ומאוד לוקאליים.

חיפא/י שנתן/נה לכם השראה
לילך ובר היא המוזה שלי, חברת הנפש שלי, אחותי. המילה חיפה עבורי כמעט הייתה ריקה ממשמעות בלעדיה בחיי. נכון הוא שיש לי משפחה בחיפה ושאני אוהדת הפועל חיפה, אבל חיפה, עבור קרייתית כמוני, תמיד הייתה קצת לא מושגת, לא שלי. לילך נתנה לי אותה במתנה וברוחב לב ועשתה אותה שלנו. כמו פרומתאוס שגנב את האש מהאלים, היא קצת גנבה אותה בשבילי, שתהיה גם לי חיפה שלי ולא איזה מושא תשוקה או הווית חיים של ילדים כרמליסטים.

המעמד היצירתי בחיפה והפעם עם ענבל לוינזון

ספרי קצת על עצמך 
ענבל גלגל. חיה ב ואת הדר, מבלה את ימי בהזייה של שוק תלפיות בארטישוק – בוטיק מזון, מעדניית בריאות וארץ פלאות טבעונית. חובבת טירוף, אקטיביסטית עצלה, סוציאליסטית רודפת כוח, לא מאמינה שצריך לעשות שום דבר אלא אם כן הוא טוב ונעים.

על איזה פרויקט חשוב לך את עובדת כרגע?
מתוך מהמשימה המשותפת של כולנו – פענוח האושר והפצתו, אני מתעסקת כבר הרבה זמן בשאלת הפרנסה הטובה. איך לקיים את כל השפע שאנחנו דורשים לעצמנו בלי לשעבד אף אחד, גם לא את עצמנו, בלי לסבול או לתמוך בסבל- ברור לי שזה רק עניין של סנכרון. באופן הפרקטי ביותר אני מקדישה את עצמי ללייצר רווחיות מהעסק המקסים שבניתי כיוון שרק רווחיות תעניק לו נצחיות. בין לבין אני נהנית לשקוע באינסוף שיחות עם עוברי אורח בשוק על איך ראוי שנתפרנס, איך אנחנו מסכימים או מתכוונים לזמן שכסף ואנרגיה יוזרמו לדברים שטובים בעניינו. ועל אוכל וצריכה ואידיאולוגיה ועל איך בטוב לעשות את מה שנכון בעינינו.

מה התשוקה שלך?
תיקון עולם. ככל שאני מתבגרת זה נראה לי פחות ופחות גדול אז אולי אפשר לקרוא לזה רק תיקון. אפילו כיוונון. פעם חשבתי שהעולם כל כך גרוע שצריך לפתור דברים שהם גדולים מכדי להבין, ושזה נורא קשה ואולי בלתי אפשרי, היום נראה לי שממש קרוב אלי, סביבי – יש אינסוף דברים שמפריעים לי באופן אישי וחובתי האישית היחידה היא לתקן אותם מיד. וכשזה כיף זה כי זה עובד.

איפה את פותחת את היום?
לאט באיחור וברוגע, סיגריה וקפה בחצר קסומה ואורבנית במיוחד.

אוכל רחוב אהוב
פלאפל בשקית עם קצת חריף

מה הפאב/קפה השכונתי שלך?
ארטישוק- בלי ספק הקפה קר הכי טוב בעיר 3>

כשאתה מחוץ לעיר איפה את אוכלת?
לרוב אני הולכת לאיבוד בעקבות אפליקציות טבעוניות ומנסה לדחות את הרעב שלי מרוב התרגשות עד שאני מוצאת את עצמי מבולבלת באיזשהי תחנה מרכזית מתענגת על סלטייה מפוארת של שווארמה.

איפה את סוגרת את הערב?
הכי טוב בבית, ככה אפשר להספיק הכי הרבה שיחות/ טקסטים/ סדרות מעוררות השראה לפני שהגוף מוותר.

מה הבילוי/המקום התרבותי האהוב עליך בחיפה?
לבלות יום שלם בלצבוע מדרגות במסדה לוורוד איכסה סתם ככה.

זיכרון נוסטלגי מחיפה
הזיכרון הכי חזק שלי מהילדות בחיפה וגם הפחד הגדול שלי מלחזור זאת החוויה של ללכת ברחוב ולשמוע מכל הסלונים את אותה טלוויזיה. לשמחתי זה זיכרון מוטעה, כי יש בחיפה את הדר – ועל אף הטינופת (הפתירה ונפתרת) נפלא פה, וגם אז הייתה והיו טלוויזיות שפשוט הקשיבו להם יותר חלש ובכל מקום יש הדר ובכל אדם יש ממש הרבה דברים.

חיפא/י שנתן/נה לכם השראה
שושי מאניצ'ה שבנדיבות ופתיחות אינסופית הראתה לי איך בוראים מקום בעולם. וסבתא אלן, מחלוצות רחוב מסדה.

צילום: איתן סרבר