המעמד היצירתי בחיפה והפעם עם ערן מירב

ספר קצת על עצמך

קולנוען, יוצר כותב, צלם ועורך וידאו. חזרתי לחיפה לאחר שש שנים של מגורים בחו"ל. גר עם שובל, מעצבת, אמנית ומתכנתת ומיקה הכלבה.

על איזה פרויקט חשוב לך אתה עובד כרגע?

פתיחת תערוכת צילומים שלי, ביום חמישי, 11.11 בקפה הפינה במסדה. אני אוהב את המקום הזה, מין מוסד בהתהוות, מסוג המקומות שנכחדים במרכז. אני אציג שם צילומי רחוב וגם כמה פורטרטים מסדרה על אנשים ומקומות שאני עובד עליה.

מה התשוקה שלך?

לספר לעצמי שאני עדיין יכול לספר בעצמי. שרעיונות טובים ואנשים נחמדים ימשיכו להגיע.

איפה אתה פותח את היום?

קפה ומחשב. העולם והעבודה שלי בין הארד דרייב לקומקום.

אוכל רחוב אהוב

בורקס, אבל יש רק מקום ששווה את הסתימת עורקים וזה "פנינת העיר" בדרך יפו.

מה הפאב/קפה השכונתי שלך?

אי אפשר שלא לפרגן למילהאוס בבת גלים. מקום שהוא יותר מבית קפה. מקום שהוא ציון דרך במפנה שחל בשכונה בשנים האחרונות, משכונת תחנת רכבת למקום די נחשק לצעירים למגורים ליד הים.

כשאתה מחוץ לעיר איפה אתה אוכל?

במושב כרכום בגליל העליון, אצל אחותי ענת. אשכנזיה אסלית שיודעת לארח ולהכין מאכלים מרוקאים, צ'ולנט ודגים. ענת יודעת הכל על חברותא ותמיד הבית מלא והשולחן פתוח. אהבה לאורחים עם קצת תאנים ולימונים מהחצר, הכל מסתדר ויוצא מצוין כשהיא מגישה את הסיר.

איפה אתה סוגר את הערב?

טיול לילה עם מיקה ושובל, בשדרה בבת גלים. תכלס החלק הכי רגוע של היום.

מה הבילוי/המקום התרבותי האהוב עליך בחיפה?

סינמטק חיפה וגם גיחות לסינמה הדר, הפרוייקט המוצלח של מאיסה מטר שהחליטה להקרין סרטים באולם מתנ"ס ברחוב ירושלים. אולי יום אחד בתי הקולנוע יחזרו להדר.

זיכרון נוסטלגי מחיפה

אוטובוס חזרה מירושלים, מהלימודים. רכס הכרמל מבצבץ על כביש החוף ומתקרב, התחושה ששאתה עוד מעט בבית. ירידה בתחנה בקריית אליעזר ותחושה שכלום לא משתנה והשעון לא תיקתק מהפעם שעברה שעזבתי.

חיפא/י שנתן/נה לכם השראה

עינת קאליש רותם. את עינת פגשתי בגיחה ארצה כשעוד גרתי בארה"ב. פספסתי את המחאה של 2011 והיה לי רצון לפצות על זה ולהפגין מעורבות בעברית. חיפשתי משהו קרוב לדירה ששהיתי בה חודש, בבת גלים ומצאתי את עינת בפייס ואת המחאה שלה. בזמנו זה היה להזיז את המסילה מחוף הים, כשאף אחד עוד לא חשב על זה. נשמע לי נכון, ויחד עם רוית שטוסל, היום פעילה חשובה מהדר, הסתובבנו עם שלט "ים לא חומה" וצילמנו אנשים בבגדי ים. זאת פעם ראשונה שפגשתי את עינת וכשחזרתי לאטלנטה היא כתבה לי שהחליטה לרוץ לראשות העירייה. מאז אני עוקב אחריה ועל המסלול ההתקדמות, האישית והציבורית שלה לעבר העירייה. אני לומד ממנה עדיין על המאבקים שעל הפרק, שליחות ציבורית ומקבל רעיונות איך העיר יכולה לשרת אותנו. מסילת הרכבת אגב, עדיין שם.

מודעות פרסומת

מחמאות זה טעים!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s