'The Times They Are A-changin – הכל זורם

"לעולם איננו דורכים פעמיים באותו נהר" (הרקליטוס – פילוסוף יווני מהתקופה הקדם־סוקראטית)

 

לפני חצי שנה התחלתי לעבוד בעבודה של גדולים. בהתחלה בחצי משרה ואחר כך במשרה מלאה.
אומרים שהמשרה המלאה היא האויב של האקטיביזם. נכון מאוד. ואני מוסיפה – היא גם האויב של האמן, של היוצר.
מציפור דרור שזמנה בידה הפכתי לעכבר מבוכים שרק מנסה לשרוד את היום על מנת להגיע ליום הבא שיהיה – איך ניחשתם? בדיוק אותו הדבר. בזמן הזה הדרתי את רגליי שלא במכוון – מסביבת הגידול הטבעית שלי שכוללת את העיר התחתית ושכונת הדר. הרגשתי תלושה וללא שורשים, מה שגרם לי להתחיל לחשוב.

התהליך של ההתרחקות שלי מהבסיס, מהיסודות ומהכתיבה האישית החל מהקמת מגזין "המנדט" כפי שסיפרתי לכם בפוסט הקודם. אחר כך נשאבתי אל העבודה שאם נרצה או לא, היא מהות קיומנו ההישרדותי. אני דווקא אוהבת את העבודה שלי אבל היא ללא ספק רק *אחד* מהייעודים שלי. התחלתי לחשוב מה זה אומר להיות Flâneur (משוטט, הולך בטל) בזמנים עסוקים שכאלו. לכאורה – זהו הדבר והיפוכו. ה – Flâneur הוא הבטלן האולטימטיבי שמאמין באי עשייה בצורה אידיאולוגית. הפילוסוף ולטר בנימין אמר כי "בטלנותו של ה – Flâneur היא מחאה נגד חלוקת העבודה". אז איך בעצם יוצאים מהסתירה ומצליחים לחיות חיים כפולים הדרים יחדיו בכפיפה אחת ובהרמוניה יחסית?

אחרי מחשבה רבה הגעתי למסקנה שצריך להתחיל לעשות. לא להישאב מיד למערבולת העשייה הקדחתנית אלא לעשות במתינות ובכמויות קטנות, מעין ניסוי ותהיה (כן, הטעות מכוונת).

דוגמא טובה אני יכולה לתת ממפגש אחד קסום ושקט, עם חבר טוב, בבר הקואופרטיבי אלמחטה שברחוב יפו בעיר התחתית. הגעתי נסערת כפי שהייתי באופן די תדיר בתקופה האחרונה וביקשתי אספרסו. לא היה להם אז הם הציעו לי קפה שחור בסגנון ערבי. אני זכרתי שזה מגיע בספלים הקטנים וקיבלתי ספל שכזה אך להפתעתי הוא היה מלווה בקנקן חרסינה יפהפה מלא בקפה ולא הייתה לי ברירה, אלא לשתות אותו לאט לאט, במזיגה חוזרת כל פעם אל הספל הקטן. בתום השיחה שארכה כשעה הרגשתי רגועה מאוד והכובד שנשאתי עמי השתחרר וצף כמו נוצה. כמובן שגם תוכן השיחה עזר רבות אבל משהו בריטואל האיטי הזה מאוד הרגיע אותי ואיפשר לי להבין משהו: אני יכולה לעשות דבר מה משמעותי ומהנה גם בכמויות קטנות ולא גדושות.

שמתי לב לעוד משהו חשוב. חיפה משתנה ובקצב די מהיר, שלא ממש אפיין אותה בעבר. העיר התחתית היא לא אותה עיר תחתית של שנת 2012 וגם לא של 2013, 2014 ואפילו לא של 2015. שכונת הדר ובראשה שוק תלפיות משנה את פניה כרגע לנגד עינינו. מרכז הכרמל הוא צל חיוור ולא ממש דומה למה שהיה פעם האזור האגדי הזה. מישהו צריך לכתוב על השינויים האלו ולתעד אותם למען הדורות החיפאיים הבאים והמישהו הזה הוא כמובן מי שהתחיל במלאכה לפני כמעט ארבע שנים. אני.

אז הרשו לי להציג פינה חדשה שתתפרסם פעם בחודש בערך (בלי נדר) בשם "בעיר בקטנה – אורבניות חיפאית". במסגרתה אכתוב רשמים מהשוטטות שלי ברחבי העיר ואביא מתכונים שווים כיאה לבורגנית בהתהוות (לא באמת 😉 ) המבלה הרבה מזמנה במטבח. המתכונים תמיד יהיו קשורים בדרך זו או אחרת לרשמים שלי. תתכוננו – יהיה דיסקו!

במקום הקדמה

 

"ההיסטוריה חוזרת על עצמה. קודם כטרגדיה ואחר כך כפארסה." (קרל מרקס – מהפכן ידוע)

 

אומרים שלפעמים דברים שרואים משם לא רואים מכאן. כשאתה בתוך משהו, קשה לראות אותו משתנה ממש מול עיניך. ברגע שמתרחקים קצת, רואים שהקימור הזה שינה את זויתו, כאן הצבע התבהר קצת והחספוס שתמיד אפיין את המרקם נהיה נוקשה יותר. שינויים כמעט תמיד חומקים אל מתחת לרדאר בלי שנרגיש וכשאנחנו מגלים אותם זה לעתים קרובות באיחור. הזמן הזה, משהו כמו שלושה-ארבעה חודשים, שבמסגרתו נעדרתי מהבית שלי והכוונה היא שוב, למרבצי הגידול הטבעיים שלי, גרם לי לראות תהליכים שגם אם הם היו שם קודם – עכשיו כבר לא יכולתי לנסות להתעלם ולהפטיר בביטול "זה זמני וזה יעבור".

תהליך כזה הוא תהליך ההכלה שעוברת העיר התחתית. ממקום שהיה של "אף אחד" – אם אנחנו, כמו עיריית חיפה ודומים לה, לא מתייחסים לאוכלוסיה הערבית הילידית שגרה דורות רבים באזור – היא הפכה למקום של "כולם". אם משנות השמונים בערך ועד לשנת 2009 (שבה החלו קולקטיב האמנים וגלרית האגף לאמנות לפעול באזור) העיר התחתית הייתה מוקצית מחמת המיאוס אחרי השעה 16:00, מקום שיש בו רק זונות וסמים בלילה ושאין לו זכות קיום מעבר להיותו רובע משרדים ביום – הרי שבשנת 2016 אנחנו יכולים לקבוע שזהו המקום להיות בו מבחינת חיי לילה חיפאים. אם נרצה, ה It Girl של השכונות בחיפה. התהליך הזה לא נוצר באופן טבעי אלא קרה בהתערבות מוניציפלית אינטנסיבית. עיריית חיפה ראתה לנגד עיניה אזור בעל פוטנציאל לא ממומש, "ריק" מתושבים ומעסקים ליליים (אם נתעלם מ"מעיין הבירה", פאב "העוגן" הותיק ועוד כמה מסעדות רומניות ופאבים דומים באופיים פחות או יותר) שהיא יכולה להפוך לאזור בילויים וחיי לילה. במקרה הזה הניתוח הצליח בגדול והחולה מת. למה אני חושבת כך? ניכנס בהחלט גם ניכנס לזה, בטורים הבאים.

תהליך נוסף, ייתכן שמקביל לתהליך שעוברת העיר התחתית, קורה במרכז הכרמל. כתבתי פה יותר מפעם אחת על כך שנעוריי החיפאיים התרחשו בעיקר באזור מרכז הכרמל. המקום הזה תמיד היה מטרה נכספת של החיפאים ובמובן מסוים עודנו, בעיקר מתוך אנרציה. הטמפלרים ואחר כך היקים קבעו את מקומם בשכונה הזו ונתנו לה את אופייה לטוב ולרע. רחובות קטנים טובלים בירק, בתי קפה על ימין ועל שמאל ורחוב ראשי אחד שהיה בעבר תוסס ומלא חיים – שדרות הנשיא. מוסדות תרבות רבים מרוכזים כאן ברדיוס קטן מאוד – האודיטוריום שבו רואים ושומעים קונצרטים ומופעים מוזיקליים מרשימים, הסינמטק שהוא קולנוע סרטי איכות, מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית שהוא דבר נדיר ויקר המציאות בישראל ובכלל, גן האם על קונכיית המופעים שלו וכמובן בית רוטשילד שבו תמיד שכנו אמנויות תאטרון ובגבו מרתף 10 הסטודנטיאלי המיתולוגי עליו השלום. מרכז הכרמל היה המקום שבו קרו הדברים משנות השמונים ועד שנות האלפיים. כולם רצו להיות בו כי השם שלו היווה תו איכות. חיילי הצי השישי היו מגיעים כל שבוע בחודשי הקיץ, המועדונים והפאבים המפורסמים היה שם ורחוב יפה נוף היה ציר הבילויים האולטימטיבי שאותו השלים רק ציר מוריה המשתרע בין מרכז הכרמל לכיכר ספר, בואכה מרכז חורב. היום כל מי שיכול מדיר את רגלו מהאזור. מדוע? נדון על כך בטורים הבאים.

ולבסוף, שכונת הדר ובראשה שוק תלפיות. שכונת הדר ובעיקר הדר עליון (רחובות מסדה, הלל והרחובות שצמודים לתאטרון העירוני) זוכה לתחייה מחודשת מאז שנת 2010 לערך בתהליך אורגני של צמיחה מלמטה שדווקא הוא חיובי מאוד בעיניי. רחוב מסדה שאותו השוו רבות ל"שינקין החיפאי" או "פלורנטין החיפאית" מהווה דוגמא חיה לאיך שאני ועוד רבים רוצים שייראה פחות או יותר הקיום המשותף הדו-לאומי בישראל. זה רחוב שמאוד מכיל באופן טבעי את השונה ואת הניגודים. כל אחד ואחת יכולים לגור שם ויזכו ליחס של "חיה ותן לחיות". הבעיה הגדולה של האזור כיום היא בעיקר תשתיתית ובראשה התחזוקה והחניה. נדבר על כך בעתיד כמובן.

פסקה מיוחדת צריך להקדיש לשוק תלפיות שהוא אחד השווקים הבתוליים ביותר שהיו עד היום בערים הגדולות בישראל מבחינת מסחור. שוק תלפיות הוא אחד השווקים המוצלחים ביותר שהם שילוב של חיי מסחר פעילים ותוססים, מבחר אדיר ואיכותי של חומרי גלם וסחורות ומיקום אטרקטיבי ונגיש. הבעיה הגדולה שלו והיא עד היום – תחזוקה לקויה ביותר וחוסר ניצול משווע של אוצרותיו. כמו כן, התהליך המודרני יחסית של הקמת עסקי בילוי ובוטיק לא היה קיים בו עד לפני שנה בערך. בתחילה קמה סנונית ראשונה בדמות מסעדת "תלפיות" באדיבות אילן פרון, חלוץ אמיתי שרואה למרחוק ולאט לאט בצורה מאוד רגועה החלו כוחות מקומיים להקים עסקים ויוזמות קטנות כמו מעדניית הבוטיק "ארטישוק"פאב רוסי קטן והסטודיו של קובי הפסל. במסגרת ערב גרפיטי נהדר שהיה לפני כמעט שנה צוירו ציורי קיר מקסימים ברחוב סירקין. כרגע מתחילים להיפתח עסקים נוספים כמו דוכן מיצים, מבשלת בירה, מאפיית בוטיק ובר דגים. מה שמביא אותי לשאלה – איך שומרים על האיזון הדק בין חיים קולינריים ותרבותיים בריאים בשוק לבין מסחור וג'נטריפיקציה של אוכלוסיית בעלי הבאסטות ובאי השוק. הזמן יגיד איזו השפעה תהיה לזה. ונדבר על כך כמובן בטורים הבאים.

IMG_5118

סנדוויץ' במעדניה הטבעונית ארטישוק שבשוק תלפיות

בבישול

אז החום הכריע והחלטנו להכין דברים מהירים וקרירים כי בינינו – למי יש כוח לאכול עכשיו אוכל חם וכבד?
הלכנו על המעצמה איטליה-ספרד, תמיד שילוב מנצח 🙂

למנה ראשונה הכנו תמרים עטופים בפרשוטו (שנקנה כלאחר כבוד באטליז האחים מרסל בעיר התחתית), למנה השנייה מרק גספצ'ו ולמנה אחרונה גלידת שוקולד ביתית מאולתרת. את הארוחה ליווינו באמריקנו – וריאציה על קוקטייל טורינו-מילאנו.

תמרים עטופים בפרשוטו

מצרכים: 

2-3 תמרים מיובשים לאיש (עדיף מסוג מג'הול) – שטופים לפני שימוש

חתיכת פרושוטו לכל תמר

כלים להכנה:

משטח להכנה

קיסמים

סכין מטבח

אופן ההכנה:

לוקחים תמר, מוציאים את הגלעין ממנו ומגלגלים סביבו פיסת פרושוטו.

תוקעים קיסם באמצע.

מגישים בצלחת אישית או בצלחת הגשה.

IMG_0031

קוקטייל אמריקנו

מצרכים:

40 מ"ל ורמוט מתוק – אנחנו השתמשנו בלבן אבל המתכון המקורי כולל אדום

40 מ"ל ביטר – אנחנו השתמשנו ברמזוטי (Ramazotti)

סודה

פלח תפוז טרי

קוביות קרח (עדיף גדולות)

כלים להכנה:

שני שייקרים (או שייקר וכלי מאולתר נוסף – אפשר כוס מדידה גדולה)

רשת

ג'יגר למדידה או כוס שוטים

בוחשן

אופן ההכנה:

למדוד ולמזוג 40 מ"ל של ורמוט וביטר כל אחד לתוך שייקר.

לקחת פלח תפוז וללחוץ עליו לחיצה עדינה יחסית כשאתה מחזיק אותו עם הקליפה כלפי מטה.

הטפטוף כלפי מטה נותן גם את המיץ וגם השמנים הארומטיים שנמצאים בתוך הקליפה.

לזרוק את התפוז לתוך השייקר ולהוסיף קרח בכמות נדיבה.

לכסות את השייקר ברשת דקה ולמזוג את הנוזל מגובה אל תוך שייקר אחר על מנת לייצר בועות בתוך הנוזל.

למזוג לתוך כוס אולד פאשן עם קוביות קרח ופלח תפוז נוסף שגם אותו ניתן לסחוט קלות באותה הצורה.

להוסיף מעט מי סודה.

לערבב פעם אחת ולהגיש מיד.

את המתכון המלא תוכלו לראות כאן:

מרק גספצ'ו 

מצרכים:

6 עגבניות אדומות

רבע מלפפון

פלפל אדום

פלפל ירוק (לא חריף)

חצי בצל

שן שום

קצת לחם יבש (מאתמול-שלשום) חתוך לקוביות

כפית חומץ (רצוי חומץ שרי אבל כל חומץ אחר יספיק)

בערך כוס שמן זית (רצוי ספרדי)

כוס מים

קורט מלח

קורט פלפל

קורט נדיב של כמון טחון

4-6 קוביות קרח

להגשה:

פלפל אדום חתוך לקוביות קטנות מאוד

מלפפון חתוך לקוביות קטנות מאוד

קרוטונים או קוביות לחם מטוגן

זילוף של שמן זית

מלח ים גרוס

קצת פלפל לבן/שחור גרוס

קוביית קרח אם ממש חם

כלים להכנה:

בלנדר

קרש חיתוך

סכין

כוס מדידה

IMG_0036

אופן ההכנה: 

שמים את כל המרכיבים בתוך הבלנדר, הקרח מלמעלה וטוחנים למרקם אחיד.

אפשר להעביר דרך מסננת למי שלא אוהב מרקם גס עם חתיכות.

בודקים טעמים – מחזקים אם צריך (אנחנו חיזקנו מכל התבלינים)

מוזגים לצלחת, שמים את כל מצרכי ההגשה, אוכלים ונהנים!

למתכון המלא צפו כאן:

גלידת שוקולד ביתית 

מצרכים:

200 מ"ל חלב (אפשר סויה)

250 מ"ל שמנת

קופסה של אינסטנט פודינג שוקולד (אנחנו השתמשנו במימונ'ס)

מצרכים להגשה: 

דובדבן טרי

כף ליקר שרי הירינג

כלים להכנה: 

מיקסר ידני

קערת אלומיניום קטנה

אופן ההכנה:

מוזגים לקערה את פודינג שוקולד

מוסיפים חלב ושמנת ומערבבים עם מיקסר ידני עד למרקם אחיד.

הבלילה אמורה להיות נוזלית מאוד.

מוזגים לתוך כוסות הגשה של גלידה ושמים במקפיא לכמה שעות.

מוציאים מהמקפיא, שמים דובדבן ומוזגים כף שרי הירינג.

IMG_0043

 

בתיאבון!

מודעות פרסומת

6 תגובות על “'The Times They Are A-changin – הכל זורם

  1. אליהו הגיב:

    יישר כוח מחכימה כרגיל 😀

  2. notanauthority הגיב:

    איזה כיף שחזרת לפעילות. אני לא גרה בחיפה, אבל יוצא לי לבקר. זו עיר מעניינת, ומרתק לשמוע על השינויים והתהליכים שעוברים על העיר.
    מאוד מזדהה עם הדברים שכתבת בתחילת הפוסט. כשעובדים במשרה מלאה, באמת אין הרבה זמן לדברים נוספים, וזה קשה, במיוחד כשאת בנאדם שרוצה לעשות וליצור הרבה יותר. כרגע אני Flâneur ב״משרה מלאה״ (כלומר, מובטלת…). גרמת לי לחשוב שאני צריכה להעריך את הזמן שלי יותר, ולא רק לכמוה לחזור לגלגל האוגר של עולם העבודה.

    • תרבות אכילה הגיב:

      תודה רבה 🙂
      וכן, בהחלט! תתענגי על הזמן הזה ותנצלי אותו כי הדברים האלו נותנים בעצם את הטעם לחיים.

  3. Rona Shahar הגיב:

    איזה יופי. ההתרחקות מהכתיבה עשתה לך טוב. מאוד. אני שמחה לקרוא ולשמוע ממך שתשובי לפקוד את עירנו הקטנה בעינים מושחזות כהרגלך, להראות לנו את הפינות ששכחנו. וכמובן הכל נראה טעים מאוד.

מחמאות זה טעים!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s