מה את מעדיפה – פיצה או סרט?

הַחַיִּים שֶׁיֵּשׁ לְךָ
הֵם הַחַיִּים שֶׁחָיִיתָ
הַבֵּט אָחוֹרָה בַּהֲבָנָה
מְצָא אֶת נְקֻדַּת הַבְּרֵאשִׁית
הַבְּרִיאָה
בְּרָא אֶת עַצְמְךָ
זֶה הָעוֹלָם הַטּוֹב בְּיוֹתֵר
הַיָּחִיד
שֶׁתּוּכַל לִבְרֹא
כָּל זֶה מָצוּי בְּתוֹכְךָ
גַּלֵּה אוֹתוֹ
הַתְחֵל מֵהַתְחָלָה
הַבֵּט עַל חַיֶּיךָ
כְּעַל שִׁעוּר רַע
עַל מַה שֶׁהָיָה
כְּעַל עֹנֶשׁ
הַרְחָקָה
עֲמִידָה בַּפִּנָּה
נוֹקְאַאוּט בַּסִבּוּב הָרִאשׁוֹן
תַּקֵּן כְּאֶחָד שֶׁהִבְרִיא
כְּאֶחָד שֶׁחָלָה.

(מאת יונה וולך)

בדרכי למטה מחיפה עילית לחיפה תחתית עברתי בסמוך לגרנד קניון, עניין של יריקה מביתי, וראיתי משני הצדדים – פקקי ענק המורכבים מעשרות מכוניות הממתינות להיכנס לחניונים משני הכיוונים. כמה מהמכוניות אף הגדילו ראש וחנו לצד כביש השירות שמוביל לנחל הגיבורים ומנהרות הכרמל. הלאה משם, חנו עוד אחדות מהן ממש מול נקודת התצפית אל הים.

אנוכי הייתי בהתלבטות לאיזו הופעה לנסוע – בינת' אל פאנק או הילה רוח רופאה במערב. אני מניחה שמאות האנשים שהיו בתוך הרכבים שזחלו אל הקניון היו בהתלבטות שונה – פיצה או המבורגר, שופינג בגדים או שופינג בשמים. הרי מחר ערב ראש השנה!

כן, לצערנו רוב הצרכנות בחיפה ובכלל בישראל אם כבר מדברים על זה, היא ממש לא צרכנות של תרבות – גבוהה או אלטרנטיבית. רוב הצרכנות מונחית מטרה – לקניון! בראיון לשי אילן, כתב התרבות הדי מצוין של "כלבו" אמר בן ריפתין, הבעלים של הסירופ כי "אנשים בחיפה הם לא צרכני תרבות גדולים. הסצנה המקומית היא קטנה. היא חמה, אבל באופן יחסי לא יצרנית". בתור לוקל פטריוטית קשה לי לקבל את הדברים למרות שמי כמוני יודעת שהם נכונים. בסוף השנה הזו שהייתה שנה מאוד מוצלחת לבלוג וגם עבורי אני חייבת לומר שגם אני הייתי חלק מהמשחק הזה. גם אני התפתיתי לסצנה הקולינרית בחיפה וגם אם אני לא מצטערת, כי אני מאמינה שאני באה לקולינריה בגישה הנכונה והעניין כמעט אף פעם לא היה הקולינריה בלבד, עדיין הייתה כאן בחירה נוחה למדי.

הבלוג הזה הוא לא בלוג אוכל וגם אם אמרתי את זה לפעמים, כנראה שלא צעקתי את זה מספיק חזק.
כשפתחתי את הבלוג הזה קראתי לו "תרבות אכילה" כמעין משחק מילים – כי אני הכי נהנית בחיים מתרבות טובה ואוכל טוב.
האיזון בין שני הדברים אף פעם לא קל וגם אם הבלוג התחיל בעיקר מאמנות ותרבות, הוא התקדם בעיקר בשנה האחרונה בעיקר לכיוון הקולינרי. כשאני אומרת שהבלוג הוא לא בלוג אוכל אני מתכוונת לכך שמעולם לא עשיתי ביקורת מסעדות כאן. מתכונים אינם החלק העיקרי של הבלוג והאוכל למעשה היה הדרך שלי להעביר רעיונות ומחשבות שלי בנוגע לעיר האהובה עליי – חיפה.
אבל כפי שנוכחתי לדעת, הסצנה הקולינרית בחיפה היא בעלייה לא נורמלית. הסצנה התרבותית-אמנותית? פחות.
מתוך חמישה אירועים תרבותיים כמו תערוכות, ערבי שירה, הופעות והרצאות – ארבעה קורים בבתי קפה ובפאבים. מה זה אומר עלינו בתור עיר? מה זה אומר עלינו בתור קהל שצורך תרבות? המקומות שמציעים כאן תרבות ללא החוויה הצרכנית של אוכל ושתייה מוגבלים מאוד. והם לא יהיו כאן לנצח, אתם יודעים.

חברת פייסבוק אמרה זאת יותר טוב ממני: "למה כשאני נוסעת לחול ומבקשת המלצות שולחים לי רשימת מסעדות כאילו זה הבילוי המושלם? אין לי בעיה עם אקזוטיקה של אוכל ולהכיר תרבויות דרך אוכל, ואני אפילו אוהבת לאכול ולבשל אבל בגלל שאני מסרבת להפוך את החיך והקיבה למרכז האנרגטי – תרבותי שלי אני מיד מוצאת שאני במיעוט. בעיני תרבות האוכל עוזרת לעשיר שיושב כל היום במסעדות הטובות בעולם להרגיש שהוא "מתחבר אל העם" בכך שהוא מכיר את השף מה שהופך אותו להיות יעני יצירתי, ומצד שני זוהי תרבות שעוזרת לבורגני הממוצא לחוש עוד יותר שבע ממה שהוא בדר"כ רק בכדי להרגיש עשיר לרגע. והכי נורא זה שבפתיחות של תערוכות או בהשקות של ספרי שירה יש אופנה חדשה של מזטים ומטעמים יפים, מה קרה לימים שהסתפקו בבירה מכבי? ומה קרה לכל האנשים הביקורתיים שמתנגדים לאח הגדול אבל משתוקקים למסטר שף הריאלטי הדביק הזה?
ובשורה תחתונה- זה כל כך לא רוקנרול וממש לא קול בעיני לדבר על האוכל שאתה אוכל, לנתח אותו ולהתמוגג על כל ביס ולהחליף כל היום מתכונים כמו אחרונת הסבתות כי כפי שכתוב במאמר – התרבות הזו לא מתנגדת או מאיימת על שום דבר עד כדי כך שזה עושה לי בחילה."

אז מה תראו כאן הרבה יותר?
פוסטים על מוסיקה והופעות
פוסטים על אורבניות וחיים ברי קיימא
פוסטים על פרוזה ושירה וגם אירועים
פוסטים על תיאטרון
פוסטים על תערוכות וגלריות ואמנים
ראיונות עם אנשים שתורמים המון בעיר
וגם קצת בכל זאת על אוכל מידי פעם 🙂
ויהיו גם סיורים!

כן, אני מודה שאולי אני יורקת חזרה לבאר ששתיתי ממנה (ובמקרה שלי – גם אכלתי) אבל הגיע הזמן לכיוונים חדשים, או לפחות לדגשים חדשים. עדיין יעלו כאן פוסטים על אוכל ומבזקים על מקומות אוכל חדשים, אבל הם יתפסו פחות מהחמישים אחוז שהוקצבו להם מראש.
אוכל הוא דבר חשוב. אנשים מתחברים רגשית אליו, מתקשרים דרכו והוא גורם מייצב בחיינו אבל הוא לא חזות הכל.
קל ללכת למקום של המצליחים. קל לנוח על זרי הדפנה. אבל לברוא את עצמך, כמו שכותבת יונה וולך, זה העולם הטוב ביותר.

שנה טובה לכם!

נ.ב – בסוף בחרתי בהילה רוח רופאה במערב ולא הצטערתי לרגע!

מודעות פרסומת

4 תגובות על “מה את מעדיפה – פיצה או סרט?

  1. עמר הגיב:

    ישר כוח!
    קראת את מחשבותיי. פשוט נמאס לי, ומחליא אותי, למצוא את עצמי נגרר כל היום לכל מיני מסעדות חדשות, עם הבנות זוג, עם החבר'ה. "מסעדת שף ממש מומלצת", "הפיצה בוטיק הכי טובה בארץ". לא אכפת לי מה אני אוכל. עצם זה שאני מרגיש רעב זה מציק לי. הכי אני שונא לשבת במסעדה, ועוד עם כל המשפחה וכל הילדודס של כל האחים והגיסים והגיסות שצורחים שניצל וקטשופ- וניגשת אלי מלצרית ומצפה ממני להחליט מה אני רוצה לאכול. לא אכפת לי מה אני אוכל. אני נגרר למסעדות האלה כי מכריחים אותי ואני לא רוצה להישאר בלי חברים. כי כל החברים שלי לא מתעניינים בשום דבר מעבר לבטן שטוחה, ובילויים קולינריים. די! לא רוצה לקרוא את כל התפריטים האלה ולהחליט מכל הדברים שאין לי מושג מה טוב ומה גרוע ולהחליט מה אני רוצה. רוצה חומוס וצ'יפס.

    • תרבות אכילה הגיב:

      לגמרי מבינה אותך.
      הבילוי הנפוץ היום בחיפה ובמיוחד בקריות הצטמצם להליכה למסעדה, בית קפה או פאב.
      מקסימום סרט וכמובן שלא הולכים לסרט בלי פופקורן במקרה הטוב ובמקרה הרע יש מלא אופציות קולינריות "שוות" שאפשר לבחור מהן ולהיכנס איתן לסרט.
      מה שהכי מרגיז, זה שרוב המקומות מגישים אוכל נחות עד בינוני שהייתי מכינה הרבה יותר טוב בבית.
      אני גם רוצה חומוס וצ'יפס – ושיהיו מצוינים בבקשה 😉

  2. יעל ר. הגיב:

    מסכימה שאוכל טעים ככל שיהיה אינו מחליף אמנות, וגם אני חושבת שהבידור והבילוי (אם זה ישיבה במסעדות לצורך ישיבה במסעדות או שופינג, או ריאליטי מוזיקה וכו') תופסים יותר ויותר את מקום התרבות בארץ, ומנסים להסוות את עצמם או להתיימר להיות "תרבות". במיוחד בתקופה האחרונה, יש גם הרגשה שההתייחסות לאוכל יוצאת מפרופורציה, עם כל 500 שעות תוכניות הריאליטי בישול והנפח שזה תופס בשיח ובתקשורת. לא מפתיע, כשחושבים על החגים שסביבנו כרגע והעובדה שאפשר לסכם את כולם כמעט בתקציר "ניסו להרוג אותנו, ניצחנו, יאללה אוכל".
    אבל לשאלה בכותרת: למה צריך לבחור? למה אי אפשר גם וגם? ללכת להופעה מעולה, ולקנח אחריה בפיצה מצוינת?

    אני גם לא מסכימה ש"בעיני תרבות האוכל עוזרת לעשיר שיושב כל היום במסעדות הטובות בעולם". תרבות אוכל לא חייבת להיות מסעדות טובות ויקרות. כפי שאני מקווה בעצמי לחוות בקרוב ביעד רחוק כלשהו ביבשת, זה יכול להיות אוכל רחוב בכמה שקלים, זה השוק לילה בזנזיבר שמשרת את המקומיים בזמן שרוב התיירים עוברים בו וממשיכים לברים המפונפנים, זה להסתובב בסופרמרקט ביפן ולראות את כל המוצרים המשונים, לבשל ארוחה מופלאה על גזייה בחוף שומם בניו זילנד, או להתארח אצל מקומיים בחו"ל לארוחה ביתית שבה החוויה העיקרית היא השיחה והמפגש. בסופו של דבר, שיחה ומפגש הם "להתחבר אל העם", לתרבות המקומית, לא האוכל.

    דווקא רוב המסעדות ובתי הקפה הסטנדרטיים בארץ (במיוחד ברשתות) לא מציעים בעיניי שום "תרבות אוכל" או חוויה קולינרית (או חוויה בכלל, וכשהכל עמוס בילדים ובני משפחה זה כבר ברמת עונש…). הם פשוט מקום לשבת ולדבר, ואין בזה ערך מוסף. אפשר להיפגש בכל מקום אחר – בבית, בגן ציבורי וכו' – וליהנות מהבילוי עם אוכל שמכינים לבד (יותר זול, ולא פעם גם יותר טעים) או ללא אוכל בכלל.

    • תרבות אכילה הגיב:

      סה"כ מסכימה איתך בדבריך. לכן מלכתחילה הבלוג הזה נקרא "תרבות אכילה" – כי לא רציתי לבחור. רציתי בלוג על אוכל ותרבות. זה פוסט אישי כעיקרון עליי ועל הכיוון של הבלוג שבשנה האחרונה הלך המון לכיוון של סיקור וכתיבה על אוכל. אני לא מתחרטת על זה וחושבת שהגעתי למקומות נפלאים וחוויתי דברים נהדרים (וטעימים).
      כמו כן, בשבילי אוכל תמיד יישאר אהבה גדולה וצד בלתי נפרד בנסיעות לחו"ל ובבילויים עם חברים או בלעדיהם.

      אני חושבת שהבחירה אני מדברת עליה בפוסט היא יותר שלי מאשר של הקוראים או כל אדם נתון לצורך העניין.
      אני מרגישה שאני רוצה יותר לסקר תרבות בחיפה. אני לא אומרת שלא אכתוב כאן יותר על אוכל, אבל זה יהיה פחות תדיר ויקרה כשתהיה לי סיבה ממש טובה לעשות את זה.

      אגב, המקומות שכתבתי עליהם בעבר הם היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל – רוב המסעדות ובתי הקפה הסטנדרטיים בארץ ואני רואה אותם כפי שכתבת והם גם מתקשרים אצלי לתרבות הריאליטי והבילוי הריקני שמתמקדים כרגע באוכל ובאותה מידה יכלו להתמקד בכל נושא אחר.

מחמאות זה טעים!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s