תרבות אכילה אנד דה סיטי – רשמים מהעיר הגדולה

אז כפי שהתרענו מראש, הבלוג נסע לתל אביב בחול המועד סוכות להינפש, לחוות מראות, ריחות וטעמים וכמובן לחלוק אותם איתכם, הקוראים הנאמנים!

אז נתחיל:
ראשית, הבלוג התארח במיקום פנטסטי – חצי דקה מכיכר דיזינגוף, שתי דקות מהסנטר, ברחוב צדדי, מרובה חתולים ומקסים. האירוח היה לשלושה ימים והבלוג מודה מקרב לב לקורא נאמן שפתח את ביתו וליבו ואירח באצילות ובנדיבות את הבלוג והבעל.

והרי רשמים:

מסעדת האנוי – המסעדה שלא תרצו לפספס

אחרי שהוזמן מקום שבוע מראש, הבלוג הגיע סוף סוף למסעדת האנוי והשורה התחתונה – נרשמה הצלחה גדולה.
היינו חמישה חבר'ה והחלטנו להתחלק בכל המנות כדי לדגום כמה שיותר אוכל.
איך שהתיישבנו קיבלנו תה יסמין על חשבון הבית בקנקן יפה שהספיק לאיזה שתי כוסות קטנות לכל אחד מהנוכחים.

composite_14134656959126

תה יסמין וסלט מנגו מלזי

הוזמנו:
ברד אננס טבעי (14 ש"ח) – לקחנו שני כוסות גדולות, כלומר 28 ש"ח. הברד היה מצוין ממש והיה בו משהו טיפה אדום – יכול להיות גרנדין – שהוסיף מאוד לטעם.
סלט מנגו מלזי (22 ש"ח)- היה מעולה עם משחקים נהדרים בין רכות לפריכות. המנגו השתלב נהדר עם החריפות הבסיסית של הסלט והבוטנים הוסיפו קראנץ' מתבקש.
שיפוד מלזי (36 ש"ח) – מנה המורכבת משיפוד פרגיות שהגיעה על מצע של טורטייה, חסה, בוטנים, פלפלוני צ'ילי חתוכים וצלחת יוגורט. הפרגיות היו רכות ונימוחות והמרינדה שהושרו בהן הייתה טובה מאוד.
מרק פו בו (48 ש"ח) – ויטנאמי. במקור רצינו מאוד את המרק פו רויאל עם בטן חזיר צלויה אבל לא היה בטן חזיר לאכזבתנו. אז לקחנו את הפו בו שזה מרק פו עם נתחי שייטל דקיקים. המרק היה אלוהי והציר הרגיש ממש מכושף. אטריות האורז היו בדרגה המדוייקת וממכרות ביותר. התוספות של הירוקים, ופלפלוני צ'ילי השתלבו נפלא. אגב, הכמות ענקית וגם נשאר מספיק בשר לכולם (היו כאלו שהספיק להם הבשר והם תרמו אותו לאחרים).

composite_14134653214660

מרק פו בו וברביקיו פורק

ברביקיו פורק (62 ש"ח) – מהמטבח הסיני. חזיר פרוס על מצע אורז, ביצה מטוגנת ובוקצ'וי. הבשר עצמו היה עשוי מעולה, והרוטב של המנה היה מצוין. האורז היה משובח. יחד עם הביצה והבוקצ'וי הכל השתלב נהדר.
באן מי עוף (38 ש"ח) – ויטנאמי. בגלל חבר שלא אוכל חזיר התפשרנו ולקחנו באן מי עוף שהיה מעולה. הבגט היה פריך וטרי, ממרח הפטה כבד מאוד מאוד מוסיף ושוב, הכמות הייתה יפה. מוטיב שחזר על עצמו כמעט בכל המנות.
ביף ראנדאנג (62 ש"ח) – מנת חתונות מסורתית במלזיה. המנה הייתה נדיבה מאוד, והוגשה עם אורז, יוגורט וביצים קשות. היא הייתה טעימה אבל לבלוג היא הייתה אישית חריפה מידי. דווקא שאר השולחן מאוד נהנה ממנה ולא סבל מהחריפות היתרה.
השירות היה טוב מאוד ומהיר וסה"כ יצאנו בנזק של 60 שקלים לאדם לפני טיפ. שווה מאוד מאוד.
כמובן שנחזור שוב, ולו רק כדי להזמין את המנות של בטן החזיר הצלויה.

composite_14134659769710

באן מי עוף וביף ראנדאנג

סיור קולינרי בשוק הכרמל

אז אחרי עיכוב די גדול הסיור הקולינרי יצא לדרך.

חברה תל אביבית יודעת דבר שהכירה לבלוג את קפה סוניה געצל ונדגם שם אחד השוקואים הטובים ביותר אי פעם. מעבר לזה בית הקפה, שנמצא בסמטה אלמונית, דקה מהסנטר, מתהדר בחצר מקסימה, נינוחה וכיפית לישיבה ומציע גם קינוחים מעולים וקפה מצוין. את הסיפור המעניין שמאחורי שם בית הקפה נביא לכם בהזדמנות אחרת ומפתיעה… 😉

המשכנו לתוך השוק, שם עצרנו בתחנה הראשונה בסניף הראשי של מזרח מערב. מזרח מערב היא ההיכל של אוהבי האוכל האוריינטלי אבל לא רק הם. כל בשלן שמחפש מצרכים לבישול ארוחה אתנית, יודע שיש סיכוי טוב שימצא את מבוקשו במזרח מערב.  כידוע יש סניף בשכונת הדר שבחיפה, לא קטן בכלל, ובכל זאת, השתאינו מול המבחר העצום והגודל של הסניף הראשי. הידיד שבא איתנו קנה סאקה אישי שנפתח מאוחר יותר ברוב תרועה והבלוג קנה תערובת פטריות מיובשות (פורצ'יני, שיטאקה, פטריות אוזן ועוד) שתשמש אותו נאמנה למתכוני החורף המתוכננים.

אחר כך הגענו לדווקא גורמה, חנות גבינות ענקית שנמצאת במרכז השוק וטעמנו שלל גבינות מצויינות. הבלוג התאהב בגבינת עיזים הולנדית בשם הומאג' אבל היו רק גושים של חצי קילו ומכיוון שכך הקנייה נדחתה לאיזה ערב גבינות ויין בעתיד הנראה לעין.

עשינו הפסקה קלה לסיידר מגנר'ס ונשנוש בדמות כריכון עם האם וגבינה (כנראה גאודה) מצוין בפאב המנזר. הייתי מגדירה את פאב המנזר כפאב הדאנק התל אביבי. פאב עם אופי מיוחד, קהילה חזקה מאוד, פתוח בשעות לא שעות ומגיש אלכוהול במחירי מציאה ואוכל משודרג ומפתיע שמשתנה לפי המצב של רוח של בעל המקום.

IMG_2109 (Large)

סיידר ונישנוש במינזר

הגענו לדוכן התאילנדי ושם הבלוג נכנס ממש לאקסטזה מהירקות ומהמחירים הזולים. נקנו חצילים תאילנדים, שעועית תאילנדית, למון גראס טרי ופאפיה. ללא ספק הולך להיות כאן קארי תאילנדי אסלי בימים הקרובים 🙂 ואולי גם סלט סום טאם… מתכונים מובטחים 😉

1978543_10152816688355799_6437077111313857951_o

פלנטיין וחבר בדוכן התאילנדי

בין לבין חלפנו על פני דוכן קטן עם אוכל עירקי ודגמנו קובה צהוב שהמילוי שלו היה טעים מאוד אבל הבצק קצת עבה.

וסיימנו איך לא, במיט מרקט. המיט מרקט הוא המקום הכי חם היום בשוק הכרמל. מדובר בקצביה ששידרגה את עצמה גם למסעדונת קטנה. העיקרון כאן הוא שניתן להזמין איזו כמות שרוצים מאיזה נתח שרוצים ופשוט מכינים לך אותם במקום על הפלנצ'ה. התוצאה מהממת! היה כל כך מפוצץ שהמתנו רבע שעה, הלכנו, חזרנו, וחיכינו עוד עשרים דקות. בסוף חלקנו שולחן עם זוג נחמד, והזמנו פיקניה, פלאנק ומיקס. טעמנו גם מהסלט עגבניות המעולה של הגברת מהזוג הנחמד. פתחנו את הסאקה והוא הלך מצוין עם הבשרים.

composite_14134663699051

פיקניה ופלאנק במיט מרקט. למטה מיקס בשרים, גם במיט מרקט

הוטל מונטיפיורי – המקום הכי פנסי בעיר בעלות יחסית ממש סבירה

הוטל מונטיפיורי הוא מלון בוטיק שממוקם במרכז תל אביב ושייך לרשת R & M – רותי ומתי ברודו שהם זוג המנהל מספר מסעדות ובתי קפה בעיר. ביניהם: הברסארי, קופי בר ודליקטסן (המעדניה). כל המקומות מתאפיינים בפרפקציוניזם גבוה מאין כמוהו, אם ברמת האוכל ואם ברמת השירות. אנחנו סעדנו במסעדה של המלון שהיא מסעדה בסגנון קולוניאלי – הווה אומר – בישול צרפתי-אירופאי עם נגיעות אסייתיות, לרוב ויטנאמיות. המסעדה מתאפיינת בעיצוב מדהים והיא בהחלט נחשבת לאחת המסעדות היפות ביותר בארץ והמחירים ממש סבירים בהתחשב ברמה של האוכל והשירות שמקבלים. כמו כן, כל המנות נדיבות מאוד וזוג יכול להתחלק בשקט בארוחה ולשבוע. אין תמונות כי אני אף פעם לא מרגישה נעים להתחיל לצלם שם. האוירה פשוט לא מתאימה. תוכלו לראות כאן את התפריט ותמונות מהמסעדה.
אז לקחתי את הזוגי לארוחת ערב כי הוא טרם חווה את פלא העולם הזה המתקרא הוטל מונטיפיורי.

לפתיחה לקחנו את קוקטייל הבית ג'סמין (42 ש"ח) שהוגש בכמות נדיבה מאוד והיה כייפי ביותר. מעין מרירות מעניינת עם לא יותר מידי מתיקות. לא קוקטייל בנאלי.

קיבלנו בגטים עם חמאה שנאפו במקום ומילאו לנו אותם פעמיים. הם הגיעו חמים לוהטים ובקושי חתכנו אותם אבל זה היה נחמד. הבגטים מגיעים ללא תוספת תשלום וממלאים את הדלי שהם מגיעים בו במהלך כל הארוחה.

לעיקרית חלקנו מנה בשם צלע לבן עם בייקון ומנצ'גו (92 ש"ח) שהפכה למיתולוגית ממש מרוב שהיא מוצלחת. היא הוגשה עם אגסים ורוטב יין מתקתק ופירה חמאתי ומושחת. כצפוי היה מעולה וממלא עד מאוד.

לקינוח חלקנו את הלימונשלי (38 ש"ח) קינוח של קציפת לימון עם קצפת, לימונים מסוכרים ושברי עוגיות חמאה, שהיה ממכר כרגיל, מתוק-חמצמץ וענקי. בקושי הצלחנו לסיים. מאחורי הלימונשלי יש סיפור: אחראית המשמרת האהובה שלי, התעצבה שאין בתפריט קינוח חמצמץ כמו שהיא אוהבת ולמענה רקח הקונדיטור את הקינוח. רווח של כולנו, יש לומר 🙂 וכמובן שחשבנו עליכם, אז השגנו לכם את המתכון כאן.

החשבון יצא 172 ש"ח לפני טיפ ולדעתי נכון להיום, גם לא בעסקית (שהיא בכלל מהמשתלמות בעיר אם לא ה…), הוטל מונטיפיורי היא אחת מהמסעדות עם ה VFM (תמורה לכסף) הכי גדול בעיר.

חצי קילו גלידה באייסברג

ולסיום משהו מתוק ומומלץ:

חלקנו חצי קילו גלידה עם שני חברים נוספים – כלומר ארבעה אנשים על חצי קילו. יוצא בערך 11 שקלים לאדם לכמות של בערך שניים-שלושה כדורים לאדם. שווה ביותר. נלקחו סורבה שוקולד (מדהים!), שוקולד תפוז (טוב מאוד), אגסים ביין (טעים בטירוף) וטופי (ממש נחמד). סביר להניח שהאופציה הזו קיימת גם בעוד גלידריות ואולי גם בחיפה. תזכרו את זה בפעם הבאה שתזדמנו לגלידריה זו או אחרת.

עד כאן!

מועדים לשמחה ולהתראות בקרוב מאוד 🙂

מודעות פרסומת

8 תגובות על “תרבות אכילה אנד דה סיטי – רשמים מהעיר הגדולה

  1. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    אחלה בלוג כרגיל!

  2. יעל ר. הגיב:

    כבר הגבתי לכם בפורום ההוא, אבל אומר שוב: כיף לקרוא. אימצתי את ההמלצה על השוקו אצל סוניה (איזו חצר כיפית, נכון? הכי לא תל אביב שבעולם), והביקורת על האנוי עשתה לי חשק עז לקפוץ לשם לביקור שני, לו רק היה אפשר פשוט להגיע למקום ולשבת ולא לתכנן זאת מבעוד מועד ולהזמין מראש. הפעם הקודמת היתה כשהם רק נפתחו, וחלף יותר מדי זמן מאז… (מזל שהיתה בסוף הקיץ וייטנאמית מעולה ואותנטית במיוחד למרקי פו ליד הבית בו התארחתי בלונדון!)

    ונסו את וניליה. ה-גלידה התל אביבית (כיום כבר יש סניפים מחוץ לעיר).

    • תרבות אכילה הגיב:

      תודה רבה!
      אין ספק שאוכל ויטנאמי זה ה-דבר 🙂
      והבטחה: בפעם הבאה שאני בתל אביב אני הולכת לוניליה.
      צפי למסר פרטי לגבי טעמים מומלצים 😉

      נ.ב – יש לך אחלה בלוג!

      • יעל ר. הגיב:

        תודה, ובכיף, אשמח להמליץ.
        ובכלל, אני צריכה מתישהו לקפוץ לחיפה ולנסות כמה מהמלצותיך. למעט איזה מסלול הליכה לפני שנה ומשהו (ואדי שיח אולי?) לא הסתובבתי בחיפה כבר המון שנים. אולי הגיע הזמן לשנות את זה.

  3. תרבות אכילה הגיב:

    יעל, תכתבי לי לפני כן וארכיב לך מסלול או אתן לך המלצות אקטואליות ואולי אף ניפגש 🙂

  4. אלון הגיב:

    היי, נעמה, ראשית הבלוג שלך מדהים. והנסיעה שלכם לת"א רק תעשה לבלוג טוב.
    אפשר לסכם את החוויה שלך בת"א כ-"הייתי בת"א, היה מבחר יותר גדול ולא רק זה היה יותר זול מבחיפה".
    וזו לא רק התרשמות מהטור שלך פה, זוהי האמת לאמיתה.
    איפה בחיפה תמצאי בר שפתוח 24 שעות ועם מחירים מצחיקים כמו במנזר? המנזר זול משמעותית מהבר הכי זול שתמצאי בחיפה, משמעותית!.

    יש בחיפה מחלה של חוסר תחרותיות לעומת ת"א. לכן הטעם פה של הקהל החיפאי עלוב והמחירים פה בשמיים והשירות זוועתי.
    לדוגמא בחיפה מבצעי ה-"happy hour" הם מאד מוגבלים יחסית לת"א. גם בת"א הפי הורס הם בדר"כ עד 8 בערב. אך בת"א גם אם הגעת בדיוק ב-8 (לעיתים קצת אחרי, מניסיון) תזכי לשני חצאים במחיר 1. ההפי ההוור החיפאי אומר שעליך להזמין את החצי השני לפני 8. זה חוק עלוב שאומר שעליך להגיע לפאב מינימום חצי שעה מינימום לפני סוף ההפי הוור, בת"א מספיק דקה לפני. בת"א כשכתוב שעות פתיחה עד אחרון הלקוחות אז זה באמת עד שהאחרון הולך הבייתה. בחיפה קרה לי מספר פעמים שהדליקו לי את האור ורמזו לי ללכת אפילו שהזמנתי בירה דקה לפני. כל הברמנים פה תמיד ממהרים ללכת לשבת בראון. אין התנהגות כזו בת"א, בכלל אחרי 2 אין פה מה לעשות, בת"א זה תחילת הלילה. בחיפה ישנם פאבים שלא מקרינים משחקי כדורגל למרות שיש להם מסכים משום שהם לא רוצים לשלם על השידור, בת"א אין דבר כזה אם אתה רוצה לראות משחק יראו לך בכל מקום. שוב כל זה פשוט כי אין פה תחרות. לחיפאי אין הרבה אפשרויות בילוי.

    אם תשווי סניפים של רשתות שיש גם בחיפה וגם בת"א הדבר הראשון שיבלוט לך שהרשתות משקיעות הרבה פחות בקהל החיפאי. קחי למשל את רשת בודהה בר, רשת מסעדות טבעונית. אם תכנסי לאתר שלהם ותצפי בתפריטים תראי שבסניף שביפה נוף התפריט הוא רק 2 דפים, זה כל מבחר המנות הקטן שיש שם. ואילו בסניף זהה של אותה רשת בת"א יזכו התל אביבים לתפריט מגוון פי כמה עם תפריט של 6 דפים. אם תתמקדי יותר במחירים בין 2 הסניפים תראי שהם כמעט זהים במחיר חוץ מכמה מנות שעולות בחיפה קצת יותר. אפילו מסעדת מינה טומיי שהוקמה במקור בחיפה יש לה סניף תל-אביבי חדש ברחוב הארבעה במרכז ת"א גם התפריט הת"א יותר מגוון ויותר זול בת"א.

    לכן ההתרשמות שלך מת"א הייתה מדויקת ביותר. יותר מבחר ויותר בזול. אני מקווה שתבלי עוד רבות בת"א כך תראי כמה מהר מוקמים שם מקומות חדשים והעיר מתפתחת במהירות, סתם כדי שיהיה לך פרספקטיבה על חיפה.

    • תרבות אכילה הגיב:

      היי אלון,
      ראשית המון תודה על המחמאות החמות 🙂
      שנית, אני מסכימה איתך לגבי המון דברים שציינת בתגובתך.
      אני חושבת שההיצע הקולינרי וגם התרבותי, אם כבר מדברים על זה, שעומד לרשות החיפאי מוגבל בהרבה מזה העומד בפני התל אביבי. אני חושבת שחבל שכך כי המטרופולין החיפאי (בפוטנציה) באמת יכול להיות אלטרנטיבה מצוינת למטרופולין התל אביבי – הן מבחינת סגנון חיים וטעם אישי של אנשים והן מבחינת עלויות ואופציות שפתוחות בחיפה לעומת תל אביב. מטרת הבלוג בין היתר היא לפתוח את העיניים של החיפאים ולהביא אותם להתגאות בעירם ולדרוש את הטוב ביותר עבורה וגם עבורם.
      אני מאוד מקווה שאצליח במטרה זו ובמטרות הנוספות ששמתי לנגד עיניי.

      נ.ב – גם אני מאחלת לעצמי לבלות הרבה בתל אביב ולו רק כדי להיחשף כמה שיותר לתרבות הקולינרית המדהימה שקיימת שם.

מחמאות זה טעים!

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s